הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"אם תמצא לומר" הפוך
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא קמ ע"א-ע"ב
יתיב רבי ירמיה קמיה דרבי אבהו וקא בעי מיניה: אלמנתו מהו שתמעט בנכסים?
מי אמרינן: כיון דאית לה מזוני - ממעטא,
או דלמא כיון דאילו מנסבא לית לה, השתא נמי לית לה?
אם תמצא לומר: כיון דאילו מנסבא לית לה, השתא נמי לית לה,
בת אשתו מהו שתמעט בנכסים?
מי אמרינן: כיון דכי מנסבא נמי אית לה - וממעטא,
או דלמא כיון דאילו מתה לית לה - ולא ממעטא?
ואם תמצא לומר: כיון דאילו מתה לית לה ולא ממעטא,
בע"ח מהו שימעט בנכסים?
מי אמרינן: כיון דכי מיית נמי אית ליה - ממעט,
או דלמא כיון דמחסרי גוביינא לא ממעט?
ואיכא דבעי לה לאידך גיסא: בע"ח מהו שימעט בנכסים?
בת אשתו מהו שתמעט בנכסים?
אלמנתו מהו שתמעט בנכסים?
אלמנתו ובת אי זה מהן קודמת?
אמר ליה: זיל האידנא ותא למחר.
כי אתא, אמר ליה: פשוט מיהת חדא,
דאמר רבי אבא אמר רבי אסי: עשו אלמנה אצל הבת כבת אצל האחין בנכסים מועטין,
מה בת אצל אחין - הבת ניזונת והאחין ישאלו על הפתחים,
אף אלמנה אצל הבת - אלמנה ניזונת והבת תשאל על הפתחים.
מבנה הסוגיה:
1.
בעיה א:
יתיב רבי ירמיה קמיה דרבי אבהו וקא בעי מיניה: אלמנתו מהו שתמעט בנכסים?
מי אמרינן: כיון דאית לה מזוני - ממעטא,
או דלמא כיון דאילו מנסבא לית לה, השתא נמי לית לה?
2.
בעיה ב - תלויה בבעיה א:
אם תמצא לומר: כיון דאילו מנסבא לית לה, השתא נמי לית לה,
בת אשתו מהו שתמעט בנכסים?
מי אמרינן: כיון דכי מנסבא נמי אית לה - וממעטא,
או דלמא כיון דאילו מתה לית לה - ולא ממעטא?
3.
בעיה ג - תלויה בבעיה ב:
ואם תמצא לומר: כיון דאילו מתה לית לה ולא ממעטא,
בע"ח מהו שימעט בנכסים?
מי אמרינן: כיון דכי מיית נמי אית ליה - ממעט,
או דלמא כיון דמחסרי גוביינא לא ממעט?
4.
גירסה שונה - כמו "איכא דאמרי" - של הבעיות לעיל:
ואיכא דבעי לה לאידך גיסא:
5.
בעיה א - כבעיה ג לעיל בסעיף 3:
בע"ח מהו שימעט בנכסים?
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קמ עמוד ב
6.
בעיה ב - כבעיה ב לעיל בסעיף 2:
בת אשתו מהו שתמעט בנכסים?
6.1
רשב"ם מדגיש: "אם תמצא לומר בעל חוב ממעט..." [וכן להלן בריטב"א].
7.
בעיה ג - כבעיה א לעיל בסעיף 1:
אלמנתו מהו שתמעט בנכסים?
8.
סדר הבעיות בנוסח השני - סעיפים 5-7 "הפוך" מסדר הבעיות בנוסח הראשון - סעיפים 1-3.
9.
בניסוח השני - סעיפים 5-7 - הבעיות לא מובאות בקישור של "אם תימצא לומר", אולם ראה לעיל בסעיף 6.1, ומשמע שכאילו נכתב בסוגיה גם בגירסה השניה "אם תמצא לומר" אחרי כל בעיה .
10.
בעיה חדשה - ד:
אלמנתו ובת אי זה מהן קודמת?
11.
אמר ליה: זיל האידנא ותא למחר.
לא ברור לי מה ה"סיפור" בא ללמדנו
כי אתא, אמר ליה: פשוט מיהת חדא,
דאמר רבי אבא אמר רבי אסי: עשו אלמנה אצל הבת כבת אצל האחין בנכסים מועטין,
מה בת אצל אחין - הבת ניזונת והאחין ישאלו על הפתחים,
אף אלמנה אצל הבת - אלמנה ניזונת והבת תשאל על הפתחים.
תשובה לבעיה ד.
12.
3 הבעיות - בשתי הגירסאות - לא נפשטו בסוגייתנו.
13.
רמב"ם הלכות אישות פרק יט הלכה כ:
היו הנכסים מרובין ויש עליו חוב או שהתנה עם אשתו שיזון מ את בתה
אין החוב ולא מזונות בת אשתו ממעטין בנכסים אלא יירשו הבנים הכל ויתנו לבעל חוב חובו ויזונו בת אשת אביהן עד זמן שפסק
ויזונו אחיותיהן עד שיבגורו או עד שיתארסו מתחת ידיהם.
הרמב"ם פוסק בשתי הבעיות - בסעיף 2 בסעיף 3 - ש"לא ממעט".
ונראה, שפוסק לפי הכלל שהרמב"ם פוסק לפי מה שמובא אחרי הביטוי "אם תמצא לומר" - בהדגשה בסעיף 3.
13.1
אבל נראה לי שלא מתיישב לפי הגירסא השניה בגמרא, ששם ה"אם תמצא לומר" הוא על הבסיס של "ממעט" - כברשב"ם לעיל בסעיף 6.1.
13.2
ואולי לכן הגמרא עצמה לא ניסחה את הבעיות בגירסא השניה במלים "אם תמצא לומר"!
14.
לכן, צריך לומר, שהרמב"ם כנראה מכריע כדעה הראשונה בניסוח הבעיות [=כלישנא קמא].
14.1
או, אולי הרמב"ם פוסק כגירסא הראשונה מפני דברינו לעיל בסעיף 13.2.
15.
מעשה רקח הלכות אישות פרק יט הלכה כ:
[כ] ויש עליו חוב וכו'. בעיות שם ולא אפשיטו ובין ללישנא קמא ובין ללישנא בתרא של שם דברי רבינו נכונים ע"פ דרכו לפסוק כאת"ל
נראה לי, שדבריו לא מדוייקים, כי לפי הגירסה השניה ["לישנא בתרא"] הרמב"ם לא פוסק כ"אם תמצא לומר".
16.
נימוק נוסף לפסק הרמב"ם:
ועוד דבכל תיקו דממונא פסקינן לקולא לתובע וחומרא לנתבע
בגלל שבאופן מפורש הבעיות לא נפשטו לכן הרמב"ם מכריע "לקולא" לנתבע [ויש בדבריו שגיאה - "קולא לתובע"], וכסף הירושה נשאר אצל הבנים שהם הנתבעים.
16.1
הוא מעיר שאלה נפרדת:
... תו איכא למידק בדברי רבינו דלמה לא ביאר דאלמנה אינה ממעטת דהכי משמע התם בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא. וראיתי בס' דינא דחיי שנרגש מזה וכתב דאפשר דרבינו ס"ל כדעת הנמוקי יוסף שכתב דלא גריס בגמ' בעיא זו דפשיטא דממעטא מק"ו דבנות וכו' ע"כ
וכן נראה דברי הרי"ף ז"ל וכן מצאתי שוב שכתב בבדק הבית:
17.
חידושי הריטב"א מסכת בבא בתרא דף קמ עמוד א:
... ולפום האי לישנא קמא בכולהו לא ממעטא והוו להו נכסים מרובים לפי מה שקבלנו מן הגאונים דכל את"ל הלכה היא.
ואיכא דבעי לה לאידך גיסא. פירוש ולהאי לישנא נקטיה את"ל בהפך,
ובכל חדא אמרינן את"ל ממעטא ולמעליותא דבנות דהוו להו נכסים מועטים, ונקטי רבנן ז"ל כי האי לישנא בתרא,
ויש פוסקים כלישנא קמא
דכל תרי לישני בממונא חומרא לתובע וכו' ונכסי בחזקת בנים עומדים שהם יורשים מן התורה וכדמוכח לעיל מדר' אסי א"ר יוחנן וכן נראה עיקר.
כאשר בשני הלשונות בגמרא מובאים הדיונים ב"אם תמצא לומר בהיפך" - כבסוגייתנו [ולא כאמור לעיל בסעיף 13.2], הרי שאין דנים אותם כשני לשונות של, למשל, "איכא דאמרי", או "איבעית אימא", שבהם יש פוסקים כלישנא קמא באופן עקרוני, ויש פוסקים כלישנא בתרא.
ולכן בסוגייתנו הדין נשאר ב"ספק", ולכן כסף הירושה נשאר בחזקת הבנים, שהם היורשים מדאורייתא.
18.
ראה על כל הנ"ל גם ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קעב.
19
ראה גם מה שכתבתי על "אם תמצא לומר" על מסכת כתובות דף ה.
