זרימת החיים / רפי זברגר

בבא בתרא קלה ע''א

הקדמה

למדנו במשנה בדף הקודם כי האומר ''זה בני'' נאמן (לאחר מותו, פטורה אשתו מייבום, שהרי אם יש לו בן – פטורה מייבום), אך אם אמר ''זה אחי'' אינו נאמן.
במאמרנו נדון במקרה של עדות על אח, אבל הפעם עדות על אי קיום אח.
 

הנושא

ההוא דהוה מוחזק לן דלית ליה אחי, ואמר בשעת מיתה דלית ליה אחי. מדובר לכאורה ב''מקרה פשוט'': היתה חזקה ללא עדים על אדם מסוים שאין לו אחים, ויודעים באופן וודאי שאין לו בנים. אותו בן אדם העיד לפני מותו, כי אמנם אין לו אחים. 
רב יוסף פוסק ואומר: מאי ליחוש לה? חדא, דמוחזק לן דלית ליה אחין; ועוד, הא אמר בשעת מיתה דלית ליה. אין שום בעיה - העדות תואמת את החזקה שאין לו אחים, ולכן אנו פוסקים שאין לחוש לייבום. 
עונה לו אביי: הא אמרי דאיכא עדים במדינת הים דידעי דאית ליה אחי! – אומרים בני עירו, כי יש עדים בחוץ לארץ, שיודעים שיש לו אחים. 
ממשיכה הגמרא ושואלת על אביי: השתא מיהת הא ליתנהו קמן. כל עוד העדים אינם קיימים לפנינו, אין לחשוש לאלו אשר נמצאים מעבר לים. אין לנו אלא מה שעינינו רואות!
ממשיכה הגמרא ומוכיחה את הטענה שאין לחשוש לדברים אשר אינם לפנינו: לאו היינו דר' חנינא, דאמר רבי חנינא: עדים בצד אסתן ותאסר? מדובר בסיפור שלמדנו במסכת כתובות: בנותיו של שמואל נשבו (ישבו בשבי) והעלום לארץ ישראל. כל אחת מהן טענה: ''נשביתי וטהורה אני''. כלומר, היא מודה שהייתה בשבי, אך לא נטמאה (נאנסה ע''י גויים). רבי חנינא התיר אותן להינשא אף לכוהנים. גם שם שאלו אותו, מדוע אינו חושש לעדים הנמצאים מעבר לים, ועל כך ענה : עדים בצד אסתן ותאסר – אם יש עדים ב''צפון'' [בבל היתה בצפון מזרח לארץ ישראל], אנו נאסור את האשה כאן ועכשיו? – רבי חנינא לא חושש לכך. 
אביי עונה ומבדיל בין המקרה שלנו למקרה של רבי חנינא: אם הקלנו בשבויה (משום דמנוולא נפשה לגבי שבאי), נקל באשת איש? שם מדובר בשבויה, אשר מנסה בכל כוחה לגרום לכך שאף אחד לא ירצה בה, כך שהיא מנוולת את עצמה, האם ניתן להשוות בין מקרה זה למקרה שלנו בו יש איסור של אשת איש. 
מסכם רבא את הסוגיא ואומר לרב נתן בר אמי: חוש לה. יש לחשוש לדברי אביי, והאשה מותרת רק אחרי חליצה.
 

מהו המסר?

באופן עקרוני ''אין לדיין אלא מה שרואות עיניו'', (קל''א.) אלא אם כן, יש ''מקרים חמורים'' בהם יש לחוש ולחשוש.
ישנם הורים אשר כל הזמן חוששים: אולי עשה כך וכך, אולי יקרה לו משהו, שמא נהג שלא כשורה ועוד כהנה וכהנה. ניתן לומר באופן עקרוני, אין לחשוש, אין לפחד ו''להעביר סרטים בראש'' כל הזמן. יש לחיות את החיים בצורה "נורמאלית", ללא מחשבות, חששות ופחדים תמידיים. אין זה אומר שאנו עוצמים עיניים ולא שמים לב לשינויים וכיוונים לא רצויים שאנו חשים וחווים, אלא הכוונה היא, לא להיות במתח תמידי כל החיים, אלא באופן כללי לזרום ולראות את הדברים הטובים, וב''ה יש לכל אחד תכונות ומעשים טובים.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]