הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רב ותלמיד
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא קלה ע"ב
יתיב רבה בר רב הונא באכסדרא דבי רב, ויתיב וקאמר משמיה דר' יוחנן: שכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני ומת - אין כותבין ונותנין,
שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר, ואין שטר לאחר מיתה.
אמר להו רבי אלעזר: איזדהרו בה.
רב שיזבי אמר: רבי אלעזר אמרה, ואמר להו רבי יוחנן: איזדהרו בה.
אמר רב נחמן בר יצחק: כותיה דרב שיזבי מסתברא,
אי אמרת בשלמא רבי אלעזר אמרה, אצטריך רבי יוחנן לאסהודי עליה דר' אלעזר,
אלא אי אמרת רבי יוחנן אמרה, אצטריך רבי אלעזר לאסהודי עליה דר' יוחנן רביה?
ועוד, תא שמע דר' אלעזר אמרה, דשלח רבין משמיה דרבי אבהו, הוו יודעים ששלח רבי אלעזר לגולה משום רבינו: שכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני ומת - אין כותבין ונותנין, שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר, ואין שטר לאחר מיתה,
ור' יוחנן אמר: תיבדק.
מאי תיבדק? כי אתא רב דימי אמר: דייתיקי מבטלת דייתיקי;
שכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני ומת, רואין, אם כמיפה את כחו - כותבין, ואם לאו - אין כותבין.
מתיב ר' אבא בר ממל: בריא שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני ומת - אין כותבין ונותנין, הא שכיב מרע - כותבין ונותנין!
הוא מותיב לה, והוא מפרק לה: במיפה את כחו.
היכי דמי מיפה את כחו?
מבנה הסוגיה:
1.
יתיב רבה בר רב הונא באכסדרא דבי רב, ויתיב וקאמר משמיה דר' יוחנן: שכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני ומת - אין כותבין ונותנין,
שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר, ואין שטר לאחר מיתה.
רבה בר רב הונא אמר הלכה בשם רבי יוחנן.
1.1
לא לגמרי מובן מדוע הוא אמר זאת דווקא "באכסדרא דבי רב"
1.2
אולי בא להדגיש שגם "רב" ידע שמדובר בהלכה של רבי יוחנן!
2.
אמר להו רבי אלעזר: איזדהרו בה.
רבי אלעזר קבע שיש לפסוק כרבי יוחנן.
2.1
"איזדהרו בה" - מופע יחידאי בש"ס!
מדוע הוא לא ניסח את דבריו כמקובל - "הלכה כרבי יוחנן"?
2.2
אולי כוונתו לומר, שכך הדין "רק" לכתחילה!
2.3
אבל יותר נראה לי שהכוונה היא, שרבי אלעזר למעשה אישר שדברי רבי יוחנן שהובאו על ידי רבה בר רב הונא אמנם נאמרו על ידי רבי יוחנן - רבם של רבי אלעזר ורבה בר רב הונא.
3.
רב שיזבי אמר: רבי אלעזר אמרה, ואמר להו רבי יוחנן: איזדהרו בה.
רב שיזבי מעיד ש"מסורת" הדיון היתה שונה, רבי יוחנן אמר על דין של רבי אלעזר "איזדהרו בה".
3.1
ובזה הוא חולק על רבה בר רב הונא - לעיל בסעיף 1 - שטען שרבי יוחנן אמר את ההלכה.
4.
אמר רב נחמן בר יצחק: כותיה דרב שיזבי מסתברא,
לכאורה מה שייך כאן לומר "מתסברא", הרי מדובר בעניין של עובדה היסטורית.
אי אמרת בשלמא רבי אלעזר אמרה, אצטריך רבי יוחנן לאסהודי עליה דר' אלעזר,
אלא אי אמרת רבי יוחנן אמרה, אצטריך רבי אלעזר לאסהודי עליה דר' יוחנן רביה?
רב נחמן בר יצחק קובע, שתלמיד לא צריך "לאשר" דין של רבו, אבל "רב" כן רשאי/ צריך לאשר את דינו של תלמידו.
4.1
אין בדבריו כל התייחסות לדברינו לעיל בסעיף 2.1-2.2
5.
רב שיזבי ממשיך:
ועוד, תא שמע דר' אלעזר אמרה, דשלח רבין משמיה דרבי אבהו, הוו יודעים ששלח רבי אלעזר לגולה משום רבינו: שכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני ומת - אין כותבין ונותנין, שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר, ואין שטר לאחר מיתה,
הוא מביא מימרא של "רבין", שמעיד שרבי אלעזר אמר את הדין המדובר, וממילא רבי יוחנן הוא זה שאישר את דברי תלמידו - כבסעיף 3.
5.1
הערה: ה"תא שמע" הוא ייחודי בכך, שהוא מתחיל במסקנה.
5.2
האם ה"ועוד" בא לחלוק על האמור לעיל בסעיף 4?
5.3
ואם אמנם מדובר במחלוקת אזי יתכן שתרוץ זה סובר שתלמיד רשאי/מתאים לאשר דין של רבו.
5.4
המשך ציטוט המקור:
ור' יוחנן אמר: תיבדק.
מאי תיבדק? כי אתא רב דימי אמר: דייתיקי מבטלת דייתיקי;
שכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני ומת, רואין, אם כמיפה את כחו - כותבין, ואם לאו - אין כותבין.
מתיב ר' אבא בר ממל: בריא שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני ומת - אין כותבין ונותנין, הא שכיב מרע - כותבין ונותנין!
הוא מותיב לה, והוא מפרק לה: במיפה את כחו.
היכי דמי מיפה את כחו?
6
כמה הערות לפי הרשב"ם:
רשב"ם מסכת בבא בתרא דף קלה עמוד ב:
אזדהרו בה - שכן הלכה.
אצטריך ר' יוחנן לאסהודי עליה דרבי אלעזר - תלמידו שיאמינו בו.
אולי כוונתו לומר שגם אם רבי אלעזר לא אמר את ההלכה בשם רבו בכל זאת רבי יוחנן קובע שרבי אלעזר הוא בר סמכא שיש לסמוך עליו.
6.1
אצטריך רבי אלעזר - בתמיה והלא דברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעין.
מדוע הוא לא מביא את הכלל ש"אין הלכה כתלמיד בפני רבו"
6.2
משום רבינו - רב.
קצת קשה, הרי מדובר שרבי אלעזר אמר את ההלכה בשם רבי יוחנן, ומדוע כאן מוזכר "רב"?
6.3
ורבי יוחנן אומר תיבדק - לאו לאיפלוגי עליה דרבי אלעזר אתא דהא אסהיד רבי יוחנן עליה דרבי אלעזר כדאמרינן לעיל
אלא לפרושי אתא שצריך לבדוק היאך צוה האי שכיב מרע לכתוב שטר זה משום דזמנין דכותבין ונותנין אף לאחר מיתה כגון במיפה שכיב מרע כחו של מקבל מתנה כדמפרש ואזיל דאמר תנו אף כתבו וכו'.
לפי זה יוצא, שדברי רבי יוחנן שאישר את דברי רבי אלעזר נועדו להגביל את דבריו של רבי אלעזר. "תופעה" כזאת כנראה לא מתאימה לתלמיד שיגביל את דברי רבו, אע"פ שלפעמים תלמיד חולק לגמרי על רבו.
6.4
קצת יותר מפורש:
שיטה מקובצת מסכת בבא בתרא דף קלה עמוד ב:
ואיכא למימר דרבי אלעזר אפילו במיפה כחו קאמר
ורבי יוחנן דקאמר הזהרו לאו לגמרי קאמר אלא הכי קאמר יש בענין שאתם צריכים ליזהר בה כגון שלא יפו כחו והכי מוכח לקמן בפרק מי שמת. תוספי הרא"ש ז"ל:
7.
כמה כללים כלליים לגבי רבי יוחנן ותלמידו - רבי אלעזר:
7.1
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תרסד:
וכן מצאתי עוד להתוספות בפ"ק דיומא [דף] ד' א' שלמדו מהך עובדא דיבמות שהבאתי דסתם מימרת ר"א אף על גב דלא אמרה משם ר' יוחנן רביה מסתמא ר' יוחנן אמרה ופרכינן ממימרת ר"א לר' יוחנן כאילו קשה מדידיה אדידיה
רבי אלעזר היה תלמיד מובהק של רבי יוחנן עד כדי כך שכל מה שאמר רבי אלעזר באופן "סתמי" מסתבר - כשאין הוכחה אחרת - שאמר זאת בשם רבו - רבי יוחנן.
7.2
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תקעא:
רבי יוחנן ור' אלעזר הלכה כר' יוחנן דרביה דר' אלעזר הוא,
הלכה כרבי יוחנן נגד רבי אלעזר - כ"רב" נגד "תלמיד".
7.3
יד מלאכי כללי התלמוד כלל עו:
דהא איתא בפרק במה מדליקין [שבת דף ל"א ב'] אמר ר' יוחנן משום ר' אלעזר אף על גב דר' יוחנן רביה מובהק דר' אלעזר הוה כמו שהוכחתי בראיות נכונות באות התיו גבי כלל התלמיד חבר ע"ש
בדרך כלל כשתלמיד אומר הלכה בשם רבו דבריו מובאים בנוסח "אמר רב... אמר רב...", אבל לגבי רבי אלעזר מובא גם הנוסח "אמר רבי אלעזר משום רבי יוחנן".
וצריך ליישב זאת.
7.3.1
אולי מדובר בהלכה מסויימת שרבי אלעזר שמע רק אחרי מותו של רבי יוחנן.
8.
תוספת הערה:
מסכת בבא בתרא דף קיט:
+במדבר כ"ז+ ותעמדנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים וכל העדה - אפשר עמדו לפני משה כו' ולא אמרו להן דבר,
ועמדו לפני הנשיאים וכל העדה?
אלא סרס המקרא ודרשהו, דברי רבי יאשיה;
אבא חנן אמר משום רבי אליעזר: בבית המדרש היו יושבין,
והלכו ועמדו להן לפני כולן.
במאי קמיפלגי?
מר סבר: חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב,
ומר סבר: אין חולקין.
והלכתא: חולקין. והלכתא: אין חולקין.
קשיא הלכתא אהלכתא!
הלכתא אהלכתא לא קשיא:
הא דפליג ליה רביה יקרא,
הא דלא פליג ליה רביה יקרא.
יוצא לפי הנ"ל שחולקין כבוד לתלמיד במקום הרב [=בנוכחות הרב] כאשר הרב עצמו מכבד את תלמידו.
8.1
לפי הנ"ל יתכן שבסוגייתנו כוונת רב שיזבי ורב נחמן בר יצחק - בסעיפים 3-4 - היתה, שרבי יוחנן לא שאישר את דינו של רבי אלעזר אלא הוא כיבד את תלמידו בכך שאמר עליו "איזדהרו בה" כדי שכאשר רבי אלעזר ורבי יוחנן ישבו יחד בדין מסויים יוכל השואל לפנות קודם אל רבי אלעזר.
8.2
אלא קשה, מדוע זה נאמר דווקא בסוגייתנו.
