היחס לילד שאינו נוהג כשורה / רפי זברגר

בבא בתרא קלג ע"ב

הקדמה

בדפים האחרונים למדנו מתי ולמי מותר להעביר את הירושה שלו. המשנה בדף שלנו עוסקת במקרים בהם מותר להעביר נחלה לפי דין, האם ראוי לעשות זאת, או שמא לא. 
 

הנושא

ישנה מחלוקת תנאים בנושא זה: הכותב את נכסיו לאחרים והניח את בניו - מה שעשה עשוי, אלא אין רוח חכמים נוחה הימנו; רבן שמעון בן גמליאל אומר: אם לא היו בניו נוהגים כשורה - זכור לטוב. 
יש דיון בגמרא, האם רבן שמעון בן גמליאל חולק על ת''ק [הדעה הראשונה במשנה] או שמא לא. בין אם נאמר שהוא חולק, ובין אם נאמר שאינו חולק, במקרה ובניו של אדם ''נוהגים כראוי'', ובכל אופן הוא מחלק את נכסיהם לאנשים אחרים – לפי כולם, אין רוח חכמים נוחה הימנו. 
הגמרא ניסתה לפשוט את השאלה, האם יש מחלוקת במשנה או לא, ובשלב ראשון לא הצליחה לענות על כך, ואז שאלה הגמרא: מאי הוי עלה? כלומר – ''מה נסגר'' בנושא זה? ועל כך הביאה הגמרא דברים שאמר שמואל לרב יהודה:
שיננא, לא תיהוי בי עבורי אחסנתא ואפילו מברא בישא לברא טבא, וכ"ש מברא לברתא.
אמר שמואל לרב יהודה: אל תהיה במקום שבו מעבירים נחלה, אפילו מ''בן רע'' ל''בן טוב'', וכל שכן, במקום שבו מעבירים נחלה מבן לבת. מתשובה זו אנו מסיקים כי תנא קמא חולק על רבן שמעון בן גמליאל, שהרי רבן שמעון בן גמליאל אומר, שדווקא ''רצוי'' להעביר נחלה מבן ''שאינו נוהג כשורה''. 
להלכה נפסק כתנא קמא, שאין ראוי להעביר נחלה בכל מקרה, לא משנה מיהו הילד שלוקחים ממנות את הנחלה. 
 

מהו המסר?

מפסק הלכה זו אנו לומדים עיקרון חינוכי מאוד חשוב: לא להפנות עורף. גם אם הילד לא הולך בדרכי הוריו, גם אם הוא עוזב את הכיוון שההורים כל כך רוצים שהוא ימשיך ללכת בו, גם אז – ההורים אינם נוטשים את הילד, אינם מפנים לו עורף ו''מעבירים את הירושה שלו לאנשים אחרים'', אלא – ממשיכים לאהוב אותו. ממשיכים להתייחס אליו כמו אחד הבנים: בדאגה, במסירות, באהבה ובנתינה.
בוודאי שההורים אינם שביעי רצון, ואף אומרים לו זאת בפה מלא ללא בושה וללא מורא. כמו כן, להורים יש עצבות גדולה מן המצב, וגם רגשות אלו ניתן ורצוי להעביר לילד. למרות זאת, ואף על פי כן, ממשיכים לדאוג לילדם במסירות רבה. שהרי, מי יודע מה ילד יום? מי יודע אילו ילדים הם יְגַדלו בבוא העת? ...
נסכם ונאמר כי אין רוח חכמים נוחה מ''הורים נוטשים'' – חז''ל מלמדים אותנו להמשיך ולהתייחס אל הילד בכבוד, שללא ספק יגרום להחזרת כבוד של הילד כלפי הוריו.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]