ברכה מיוחדת לשל ראש
ברכות ס ע"ב
"כי מנח תפילין אדרעיה, לימא: ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין. ארישיה, לימא: ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין".
ובמסכת מנחות דף לו ע"א אמרו: "לא סח - מברך אחת, סח - מברך שתים". והקשה ר"ת בתוספות ד"ה אשר: "ודוחק לומר דלא הוצרכו שתי ברכות דלהניח ועל מצות אלא כשסח ועבר עבירה".
ואי אפשר לתרץ שתיקנו לצורך מי שיש לו רק תפילה אחת או שאינו יכול להניח בידו. שהרי כתב תוספות: "כיון דתחלת הנחתו בזרועו יש לברך להניח אבל בשל ראש מברך על מצות ולא להניח שכבר התחיל והניח אחד מהם", כלומר ששיטת תוספות היא שברכת להניח היא גם עבור המניח של ראש בלבד.
אמנם לסברה זו של התוספות אפשר לתרץ שברכת "על מצות" אינה ברכה שנתקנה במיוחד. אלא שלאחר "שכבר התחיל והניח אחד מהם" צריך מעתה לשנות לברכה אחרת, והברכה בלשון סתמית היא "על מצות", שכך שמצינו במסכת סוכה דף מו ע"א: "תנו רבנן: היו לפניו מצות הרבה, אומר: ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על המצות".
בכך יש תירוץ לקושיה למה תיקנו ברכה נוספת ומיוחדת רק לצורך נדיר כזה. אך יתכן שכוונת קושיית ר"ת היא למה מנסחת הגמרא בסתמא ובפשטות שממברך שתי ברכות, כאשר זה מתקיים רק במציאות נדירה.
והרמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ד, ד כתב: "תפלה של ראש אינה מעכבת של יד ושל יד אינה מעכבת של ראש מפני שהן שתי מצות זו לעצמה וזו לעצמה, וכיצד מברכין על של ראש מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין, ועל של יד מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין".
משמעות דבריו שמברך על מצות תפילין על תפילה של ראש גם כשמניח אותה לבדה. לדבריו מתורצת קושית ר"ת, שכן כל הכהנים המשרתים יום יום בבית המקדש מניחים רק של ראש כי של יד חוצצת בין בשרם לחלוקם, ועבורם תיקנו ברכה מיוחדת, וגם לימדוה בסתמא.
גם לגירסת הירושלמי מבואר בקישור זה כיצד שתי הברכות עולות מאליהן ואינן תקנה מיוחדת.
