הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הלכה כרשב"ג במשנתנו?

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא בתרא קלג ע"ב

 

מתני'. הכותב את נכסיו לאחרים והניח את בניו - מה שעשה עשוי, אלא אין רוח חכמים נוחה הימנו;
רשב"ג אומר: אם לא היו בניו נוהגים כשורה - זכור לטוב.
גמ'. איבעיא להו: מי פליגי רבנן עליה דרשב"ג, או לא? ...

1.
הגמרא מתלבטת אם רשב"ג חולק על תנא קמא, למרות שמהלשון "רשב"ג אומר" - "רב... אומר" - משמע שחולק.

2.
נסיון להכריע:

ת"ש: דיוסף בן יועזר היה לו בן שלא היה נוהג כשורה...

2.1
דחיית הנסיון.

אלא מהא ליכא למשמע מינה.

3.
מסקנת הסוגיה:

מאי הוי עלה?
ת"ש, דאמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא, לא תיהוי בי עבורי אחסנתא ואפילו מברא בישא לברא טבא, וכ"ש מברא לברתא.

משמע משמואל כתנא קמא וגם ברור שרשב"ג חולק על תנא קמא.

4.
רשב"ם מסכת בבא בתרא דף קלג עמוד ב:

ת"ש דא"ל שמואל כו' - אלמא פליגי רבנן עליה מדקאמר שמואל הכי דאי לא תימא הכי שמואל דאמר כמאן

5.
והוא פוסק:

והכי הלכתא כרבנן דקם שמואל כוותייהו

הלכה כ"תנא קמא"[="רבנן"] כי שמואל פוסק כמותו.

6.
והוא מקשה:

ואף על גב דא"ר יוחנן הלכה כרשב"ג בכ"מ במשנתנו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה

רבי יוחנן קבע כלל שתמיד הלכה כרשב"ג "במשנתנו", ומדוע אין הלכה כמותו בסוגייתנו.

6.1
לכאורה שאלתו תמוהה: הרי ידוע שאמורא רשאי לפסוק באופן נקודתי כתנא מסויים גם בניגוד לכללי ההכרעה הרגילים.

7.
והוא מיישב את שאלתו בסעיף 6:

שמואל לית ליה האי כללא
וגם רבא דקאמר במסכת ע"ז בפרק חמישי (עבודה זרה דף סט:) הלכה כרשב"ג לית ליה נמי האי כללא

הוא מסביר ששמואל ורבא לא מקבלים את הכלל של רבי יוחנן - מסכת כתובות דף עז -
"כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו - הלכה כמותו, חוץ מערב, וצידן, וראיה אחרונה!"

8.
והוא מרחיב:

הלכך כל כללות שבגמרא כגון הלכה כסתם משנה הלכה כר"ע מחבירו כר' יוסי מחבירו כרשב"ג במשנתנו ר"א ור' יהושע הלכה כר' יהושע ר' יהודה ור"ש הלכה כר' יהודה וכן ר"מ ור' יהודה הלכה כר"י כולהו קי"ל הכי בר מהיכא דמפרש גמרא דלית הלכתא הכי.

מדבריו משמע כדברינו לעיל בסעיף 6.1, וקצת קשה, כי אין בהם קשר ישיר לדבריו הקודמים - בסעיף 7.

8.1
ואולי כוונת הרשב"ם לחדש:
גם מי שכן מקבל את כל כללי הפסיקה [ובתוכם את הכלל הנ"ל - "כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו - הלכה כמותו, חוץ מערב, וצידן, וראיה אחרונה!"] הרי הוא מסכים שרשאי אמורא לפסוק כנגד הכלל.
וכל כוונת הרשב"ם בתחילת דבריו לומר, שאמנם בסוגייתנו מדובר בשמואל, שהוא עצמו לא מקבל את הכלל המסויים הנ"ל - "כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו - הלכה כמותו, חוץ מערב, וצידן, וראיה אחרונה!"

8.2
נדגיש יותר: כוונת הרשב"ם בדבריו - לעיל בסעיף 8 - לומר, שלדברי שמואל שפוסק נגד רשב"ג יש להם תוקף מחייב גם עבור אותם חכמים שכן מקבלים את הכלל הנ"ל, כי עצם זה ששמואל פוסק נגד רשב"ג - ולא משנה מטעם מה - יש תוקף לדבריו, והלכה כמותו!

9.
אמנם אולי עדיין יש קושי בדברי הרשב"ם.
וכך משמע מהגר"א:
ביאור הגר"א חושן משפט סימן תכג ס"ק ג:

(ליקוט) וכיצד כו'. דלא כר"י דפ' בכ"מ כרשב"ג במשנתי' כמ"ש הרי"ף בפ' ג"פ וכמ"ש במ"א
וכן רבא ל"ל האי כללא בפ' בתרא דע"ז ס"ט ב' א"ר הלכה כרשב"ג דלר"י ל"צ ועוד דקא' הואיל ותנן סתמא כו'
וכן שמואל בפי"ד דשבת ורפ"ג די"ט דפ' כרשב"ג
וכן בפ"ח דב"ב קלג ב' וערשב"ם שם ד"ה ת"ש ודבריו צ"ע
ואמוראי בתראי ס"ל הא דשמואל כמ"ש בספ"ד דכתובות נג א' (ע"כ):

10.
ראה עוד, "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמודים סה-סו, ובהערות שם.

11.
של"ה - כללי התלמוד (כ) כלל הלכה:

תמד. נחזור לענין פסקי ההלכה. רבי אליעזר ורבי יהושע הלכה כרבי יהושע. רבי יהושע ורבן גמליאל הלכה כרבן גמליאל. הלכה כרבי עקיבא מחבירו ולא מחבריו,
...
ודע דבכל הנזכרים לעיל שהלכה כמותם, הן אותם שזכרתי הן אותם שאזכירם, זהו הכל מן הסתם, אבל כשאמורא אחד או סתם תלמודא פוסק כאידך בהדיא, אזי בזה הענין סתרו את הכלל, כי הכלל לא נאמר אלא בסתם...

כבסעיף 8 לעיל.

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)