תפוח אחד ביד  / רפי זברגר

בבא בתרא קלב ע"א

הקדמה

אנו ממשיכים עם שאלותיו של רבא ''בבריא היאך''. לאחר שלמדנו מספר הלכות הנוגעות ל''שכיב מרע'' (אדם הנוטה למות ואז נותנים משנה תוקף לדבריו), שואל רבא, האם ההלכות הללו נכונות גם כשאדם בריא אומר אותם. 
בתחילת הדף שלנו, התייחס רבא לדין שלמדנו בדף הקודם בדברי רב יהודה בשם שמואל: הכותב כל נכסיו לאשתו – לא עשאה אלא אפוטרופא. משמעות דברי שמואל, שאדם שכיב מרע, אשר מקנה כביכול כל נכסיו לאשתו, אין הוא מתכוון באמת שהיא, ורק היא תירש את נכסיו לאחר מותו, אלא מתכוון ''לתת כוח ומעמד'' לאשתו לאחר מותו.
עתה כאמור, שואל רבא, האם דינו של שמואל נכון גם באדם בריא המקנה כל נכסיו לאשתו, לאחר מותו.  

הנושא

ספקו של רבא דומה בכל המקרים: מצד אחד ניתן לומר כי רק בשכיב מרע דניחא ליה דלישתמעון מלה - ''נוח לו'' לבעל, לתת כבוד ומעמד לאשתו לאחר מותו בזמן הקרוב, אבל בבריא – הבעל עדיין קיים ומתפקד, ו''אין צורך בכך'', או שמא גם באדם בריא ניחא ליה דלישתמעון מלה מהשתא? – גם אדם בריא מבקש לתת כבוד ומעמד טוב לאשתו, כבר בחיו, ולא מחכה "לדקות האחרונות לפני מותו"? מנסה הגמרא לפשוט את הבעיה מן הברייתא הבאה:
הכותב פירות נכסיו לאשתו - גובה כתובתה מן הקרקע, למחצה לשליש ולרביע - גובה כתובתה מן השאר;
אדם המתחייב לאשתו, שלאחר מותו תקבל את כל פירותיו, הרי שיכולה לגבות את הכתובה (התחייבות קודמת של הבעל, בעת הנישואין) מן הקרקע, ולאחר מכן תגבה את הפירות שהתחייב לתת לה, כך שהיא תזכה גם בקרקע, בשווי הכתובה, וגם בפירות. וכן, ממשיכה הברייתא, מקרה נוסף הדומה לקודמו: אם התחייב לתת לאשתו חלק מן הקרקע (חצי, שליש או רבע), הרי שתגבה את הכתובה מן החלקים האחרים שלא התחייב עתה, ולאחר מכן, תגבה את הקרקע שהתחייב לתת לה. גם כאן, תזכה בשתי ההתחייבויות של הבעל: הכתובה, וההתחייבות המאוחרת יותר. 
בהמשך דנה הברייתא במקרה נוסף: כתב כל נכסיו לאשתו, ויצא עליו שטר חוב. כלומר, הבעל התחייב לתת לאשתו את כל נכסיו, לאחר מותו, אך לפני ההתחייבות הזאת, לווה הבעל כסף, וחייב להחזיר למלווה את כספו. עתה המלווה בא לגבות מן הנכסים של הבעל שנפלו לאשה לאחר מות הבעל. ההתחייבות של הבעל למלווה הייתה בין שתי התחייבויות של הבעל לאשה. לאחר נישואין שלהם בהם התחייב על הכתובה, ולפני ההתחייבות הנוספת של כל נכסיו לאשתו. ישנה מחלוקת מה תעשה האשה:
רבי אליעזר אומר: תקרע מתנתה ותעמוד על כתובתה – ''קורעת'' האשה את המתנה, ואז נשארת הכתובה, שהייתה לפני התחייבות למלווה, ולכן המלווה אינו יכול לגבות את חובו מיד האשה. 
חכמים אומרים: תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה, ונמצאת קרחת מכאן ומכאן – לפי חכמים, האשה ''קורעת'' את הכתובה, ואז נשארת אם ההתחייבות הנוספת של הבעל, אבל אז – המלווה יכול לגבות ממנה את חובו, שהרי החוב שלו קדם להתחייבות של הבעל כלפי אשתו. בסופו של תהליך – ''יוצאת האשה קרחת מכאן ומכאן''. שהרי אין לה כתובה, וגם את הנכסים שהבעל התחייב לה, גבה המלווה, ולא נשארת עם אף נכס ביד.  

מהו המסר?

לפעמים אנו עושים מעשים, שגורמים לנו ''לצאת קרח מכאן ומכאן''. אנו רוצים להרוויח גם א' וגם ב', ובסופו של דבר מפסידים את הכול. לפעמים כדאי להזדרז, להרוויח אולי קצת פחות, אבל להחזיק ''תפוח אחד ביד'' ולא להפסיד ''שתי תפוחים על העץ''.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]