הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הלכה כחכמים - כלל כללי?

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא בתרא קלב ע"א

תא שמע: הכותב פירות נכסיו לאשתו - גובה כתובתה מן הקרקע, למחצה לשליש ולרביע - גובה כתובתה מן השאר; 
כתב כל נכסיו לאשתו, ויצא עליו שטר חוב - 
רבי אליעזר אומר: תקרע מתנתה ותעמוד על כתובתה, 
וחכ"א: תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה, ונמצאת קרחת מכאן ומכאן; 
...
אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן, הלכה: תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה, ונמצאת קרחת מכאן ומכאן. 
למימרא, דלא אזיל רב נחמן בתר אומדנא? 
והתניא: הרי שהלך בנו למדינת הים, ושמע שמת בנו ועמד וכתב כל נכסיו לאחרים, ואחר כך בא בנו - מתנתו מתנה; 
ר' שמעון בן מנסיא אומר: אין מתנתו מתנה, שאילו היה יודע שבנו קיים לא כתבן; 
ואמר רב נחמן: הלכה כרבי שמעון בן מנסיא! 
שאני התם, דניחא לה דתיפוק עלה קלא דכתבינהו ניהלה להנהו נכסים. 

1.
הגמרא מקשה בין הפסק הראשון של רב נחמן שפסק כחכמים - "וחכ"א: תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה, ונמצאת קרחת מכאן ומכאן" - לבין הפסק השני של רב נחמן עצמו שפסק כרבי שמעון בן מנסיא - "ואמר רב נחמן: הלכה כרבי שמעון בן מנסיא!"
והגמרא מיישבת - "שאני התם...".

2.
ויש לשאול, בפסק הראשון של רב נחמן מובא תוכן ההלכה עצמה: "תקרע כתובתה..." ולא מנוסח "הלכה כחכמים" [נגד רבי אליעזר].
ואילו בפסק השני הניסוח הוא "הלכה כרבי שמעון בן מנסיא", ולא מובא תוכן ההלכה של "אין מתנתו מתנה..."

3.
רשב"ם מסכת בבא בתרא דף קלב עמוד א:

אמר ר"נ הלכה תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה - דלא תטרוף כתובה מהני נכסים אף על פי שקדמה לבעל חוב שהרי מחלה שעבוד אצלם משום דבאו לידה במתנה ומיהו אם קנה נכסים אחרי כן תגבה מהן כתובתה כדאמרי' לקמן בשמעתין
והא דאיצטריך ר"נ לפסוק הלכה כחכמים

הוא מעלה שאלה כללית: מדוע אמורא [רב נחמן - בסוגייתנו] צריך לפסוק במפורש כחכמים, הרי ברור שהלכה כרבים נגד יחיד - רבי אליעזר -בסוגייתנו.

3.1
והוא עונה:

היינו משום דאיכא לאקשויי דידיה אדידיה כדמקשי ואזיל
ואשמועינן ר"נ דשינויא דקא משנינן דלא תקשי דידיה אדידיה שינויא הוא

אפשר היה לחשוב שאין הלכה בסוגייתנו כחכמים בגלל ה"סתירה" שמובאת בגמרא. לכן, בא רב נחמן להדגיש שהלכה כחכמים כי אין סתירה בין שני הפסקים. והתרוץ בגמרא הוא "נכון" - "שינויא הוא" - ולא תרוץ דחוק.

4.
והרשב"ם ממשיך:

ואם לא אמר הלכה כחכמים הוה אמינא דס"ל כר"א כדמוכחא הך מילתא דלקמן.

היתה סיבה לפסוק כרבי אליעזר.

5.
אבל עדיין עומדת במקומה שאלתנו לעיל בסעיף 2, ובעיקר, מדוע רב נחמן לא מנסח "הלכה כחכמים" אלא ניסח את גוף תוכן ההלכה.

6.
אלא יש לומר, שמתאים לאמור לעיל בסעיף 3.1+4 שהפסיקה כחכמים איננה בגלל השיקול והכלל הכללי של "יחיד ורבים הלכה כרבים", אלא דווקא בגלל תוכן ההלכה עצמה שלא סותרת את הפסק בסוגיה השניה, שהלכה כרבי שמעון בן מנסיא.