הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
דברים שאמרתי לכם טעות הן בידי
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא קכז ע"א
אמר רבא, תניא כוותיה דר' אמי: בן ולא טומטום בכור ולא ספק.
בשלמא בן ולא טומטום כדר' אמי,
אלא בכור ולא ספק לאפוקי מאי?
לאפוקי מדדרש רבא, דדרש רבא: שתי נשים שילדו ב' זכרים במחבא - כותבין הרשאה זה לזה.
א"ל רב פפא לרבא, והא שלח רבין: דבר זה שאלתי לכל רבותי ולא אמרו לי דבר, ברם כך אמרו משום ר' ינאי: הוכרו ולבסוף נתערבו - כותבין הרשאה זה לזה, לא הוכרו - אין כותבין הרשאה זה לזה!
הדר אוקי רבא אמורא עליה ודרש: דברים שאמרתי לכם טעות הן בידי,
ברם כך אמרו משום ר' ינאי: הוכרו ולבסוף נתערבו - כותבין הרשאה זה לזה, לא הוכרו - אין כותבין הרשאה זה לזה.
ראה מה שכתבתי על מסכת נידה דף סח
בגמרא:
הדר אוקי רבא אמורא עליה ודרש: דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי, ברם כך אמרו משמיה דרבי יוחנן
כבסוגייתנו.
ביטוי זה מופיע כמה פעמים בש"ס:
1.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף סג עמוד ב:
- מציץ. אמר ליה אביי: וציץ אריג הוא? והתניא: ציץ כמין טס של זהב, ורוחב שתי אצבעות, ומוקף מאוזן לאוזן, וכתוב עליו בשתי שיטין: יו"ד ה"א למעלה וקודש למ"ד למטה. ואמר רבי אליעזר ברבי יוסי: אני ראיתיו בעיר רומי וכתוב קדש לה' בשיטה אחת! כי סליק רב דימי לנהרדעא, שלח להו: דברים שאמרתי לכם טעות הם בידי, ברם כך אמרו משום רבי יוחנן: מניין לתכשיט כל שהוא שהוא טמא - מציץ. ומניין לאריג כל שהוא שהוא טמא +ויקרא יא+ - מאו בגד. תנו רבנן: אריג כל שהוא טמא, ותכשיט כל שהוא טמא, אריג ותכשיט כל שהוא - טמא, מוסף שק על הבגד שטמא משום אריג.
"אמרו משום רבי יוחנן" [/"משום" - אמורא/]
2.
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף טז עמוד ב:
דרש רב נחמן משום רבינו שמואל: יחיד נותנין לו בית סאתים, שנים נותנין להן בית סאתים, שלשה - נעשו שיירא ונותנין להן בית שש. - שבקת רבנן ועבדת כרבי יוסי ברבי יהודה? הדר אוקים רב נחמן אמורא עליה ודרש: דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי, ברם כך אמרו: יחיד נותנין לו בית סאתים, שנים נותנין להן בית סאתים, שלשה נעשו שיירא - ונותנין להן כל צרכן. [עמוד א] רישא רבי יוסי ברבי יהודה וסיפא רבנן! - אין, משום דקאי אבוה בשיטתיה. אמר רב גידל אמר רב: שלשה, בחמש - אסורין, בשבע - מותרין. אמרו ליה: אמר רב הכי? - אמר להו: אורייתא נביאי וכתיבי, דאמר רב
"כך אמרו" - סתמי
3.
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף קד עמוד א:
זו הולכת אברים לכבש! - אלא אימא: בהולכת עצים למערכה, דלאו עבודה היא.
דרש רבא: חצר שנתקלקלה במימי גשמים מביא תבן ומרדה בה. אמר ליה רב פפא לרבא, והתניא כשהוא מרדה - אינו מרדה לא בסל ולא בקופה אלא בשולי קופה! הדר אוקים רבא אמורא עליה ודרש: דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי, ברם כך אמרו משום רבי אליעזר: וכשהוא מרדה אינו מרדה לא בסל ולא בקופה אלא בשולי קופה.
"אמרו משום רבי אליעזר" [/"משום" - תנא/]
4.
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קכז עמוד א:
סוגייתנו:
ב' זכרים במחבא - כותבין הרשאה זה לזה.
א"ל רב פפא לרבא, והא שלח רבין: דבר זה שאלתי לכל רבותי ולא אמרו לי דבר, ברם כך אמרו משום ר' ינאי: הוכרו ולבסוף נתערבו - כותבין הרשאה זה לזה, לא הוכרו - אין כותבין הרשאה זה לזה!
הדר אוקי רבא אמורא עליה ודרש: דברים שאמרתי לכם טעות הן בידי, ברם כך אמרו משום ר' ינאי: הוכרו ולבסוף נתערבו - כותבין הרשאה זה לזה, לא הוכרו - אין כותבין הרשאה זה לזה. שלחו ליה בני אקרא דאגמא לשמואל, ילמדנו רבינו: היו מוחזקין בזה שהוא בכור, ואמר אביו על אחר בכור הוא, מהו? שלח להו: כותבין הרשאה [עמוד ב] זה לזה.
"אמרו משום ר' ינאי"= "אמרו משום רבי ינאי" [/"משום" - תנא/]
5.
תלמוד בבלי מסכת זבחים דף צד עמוד ב:
חיטי ושערי נמי! הנך אית להו רירי. א"ה, שלחים נמי! התם קעביד לישה.
דרש רבא: מותר לכבס מנעל בשבת. א"ל רב פפא לרבא, והא"ר חייא בר אשי: זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב ושכשיכי ליה מסאני במיא, שכשוך אין, אבל כיבוס לא!
הדר אוקי רבא אמורא עליה ודרש: דברים שאמרתי לפניכם טעות הם בידי, ברם כך אמרו: שכשוך מותר, כיבוס אסור.
"כך אמרו" - סתמי
6.
תלמוד בבלי מסכת חולין דף נו עמוד א:
אע"ג דלא אינקב תתאה, ניחוש דלמא עילאה אינקיב, תתאה לא אינקיב! אי איתא דאינקיב עילאה, תתאה אגב רוככיה מיפקע פקע. אמר זעירי: אין בדיקה לחולדה, מפני ששיניה דקות. וכי שיניה דקות, מאי הוי?
אמר רב אושעיא: מפני ששיניה דקות ועקומות. כי סליק לנהרדעא שלח להו, דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי, ברם כך אמרו משמיה דרבי שמעון בן לקיש: בודקין לחולדה ביד, אבל לא במסמר; ורבי יוחנן אמר: אף במסמר, ובפלוגתא דר"י ורבי נחמיה: חד בדיק בידא, וחד בדיק במחטא; מאן דבדיק בידא אמר ליה למאן דבדיק במחטא: עד מתי אתה מכלה ממונן של
"אמרו משמיה דרבי שמעון בן לקיש" [/"משמיה"="משום" - אמורא]
7.
תלמוד בבלי מסכת נדה דף סח עמוד א:
דרש רבא: אשה חופפת בערב שבת וטובלת במוצאי שבת.
אמר ליה רב פפא לרבא: והא שלח רבין באגרתיה אשה לא תחוף בערב שבת ותטבול במוצאי שבת. ותמה על עצמך היאך חופפת ביום וטובלת בלילה - הא בעינן תכף לחפיפה טבילה, וליכא!
הדר אוקי רבא אמורא עליה ודרש: דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי, ברם כך אמרו משמיה דרבי יוחנן אשה לא תחוף בערב שבת ותטבול במוצאי שבת, ותמה על עצמך היאך חופפת ביום וטובלת בלילה - הא בעינן סמוך לחפיפה טבילה וליכא! והלכתא: אשה חופפת ביום וטובלת בלילה. והלכתא: אשה לא תחוף אלא בלילה.
"אמרו משמיה דרבי יוחנן" - "משמיה"="משום, - אמורא
8.
בכל המקורות הנ"ל מדובר שאמורא חזר בו מדבריו הראשונים בגלל ש"כך אמרו משמיה דרב...". אם מדובר שאמרו בשם אמורא הרי צריך לומר שדברי אותו אמורא קדום היו ידועים ומקובלים ולכן האמורא המאוחר חזר בו.
8.1
ולא רק חזר בו, אלא אמר בפירוש "טעות הן בידי".
8.1.1
אולי מפני שתלמידיו חשבו שהאמורא המאוחר התכוון לומר את דבריו בשם אותו חכם קדום [תנא או אמורא].
9.
דיון בספרי הכללים על הביטויים "טעיתי"/"טעות"; "שכחתי"
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תרסג:
וגדולה מזו מצינו דהאמורא גופיה דאמר המימרא משמיה דרביה הודה ולא בוש ששמע וטעה וזה בפרק במה אשה [שבת דף ס"ג ב'] כי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן וכו' כי סליק רב דימי לנהרדעא שלח להו דברים שאמרתי לכם טעות הם בידי ברם כך אמרו משמיה דר' יוחנן וכו'
הדוגמא לעיל בסעיף 1
9.1
וכן מצאתי עוד בכה"ג בפ"ק דעירובין דף י"ז סע"ב גבי רב נחמן יע"ש ועלובה עיסה שנחתומה מעיד עליה
הדוגמא לעיל בסעיף 2
10.
בש"ס מובאים פעמים רבות שחכם חזר בו מדבריו הקודמים, כשבדרך כלל הביטוי הוא "הדר ביה"
10.1
ויש לומר שהביטוי "הדר ביה" משמעו שהחכם חזר בו מעצמו ועל פי הבנתו,
והביטוי "טעות הן בידי" משמעו, שהחכם מקבל על עצמו את השמועה והמסורת של רבותיו - בלי קשר לנכונות הסברא.
11.
המשך ה"יד מלאכי"
הוא מביא דוגמאות ל"שכחה"/"שכחתי":
ואל תתמה על זה דהא אשכחן בתלמוד שבעלי המימרא עצמן לא היו דכירי לה לזימנין וכדתניא בפרק המפלת [נדה דף כ"ד ב'] דכלתו של ר' חנינא שאלה מר' יהושע המפלת כמין נחש מהו אמר לו אמו טהורה
אמרה לו והלא משמך אמרה לי חמותי אמו טמאה וכו'
מתוך הדברים נזכר רבי יהושע וכו' ע"ש הרי דלר' יהושע בעל הלכה נתחלף לו בין טמאה לטהורה ועע"ש [דף] כ"ז א' עד עשרים וארבע אמרת לן וכן שלשים וארבעים אמרת לן ע"ש
ואין זה מן התימה משום דשכחה שכיחא וכדאמר רב אשי בפרק כיצד מערבין [עירובין דף נ"ג א'] ואנן כי אצבעתא בבירא לשכחא והכי אשכחן ברפ"ו דפסחים דף ס"ו א' שאמר הלל לבני בתירא הלכה זו שמעתי ושכחתי
וכן בפרק האיש מקדש [קידושין דף נ"ז א' גבי עגלה ערופה מצינו דקאמר ר' ינאי גבול שמעתי בה ושכחתי
ובפ"ב דמדות מ"ה שנינו מערבית דרומית אמר ראב"י שכחתי מה היתה משמשת ובא אבא שאול והזכירו ששם היו נותנין יין ושמן ודין גרמא
דלפעמים היו משבשין נמי מתני' מחמת העדר הזכרון וכדאמרינן בפרק אין צדין [ביצה דף כ"ו ב'] ההיא אדא בר אוכמי היא דמשבש ותני ופירש"י ז"ל חכם א' שהיו מכירין אותו שהיה גורס משניות ושוכח ומשבשן ע"כ ומצאתי עוד בפ"ק דעירובין דף ז' א' דקאמ' ר"ע גמריה אסתפיק ליה ולא ידע וכו' וכן בפ"ו דפסחים דף ס"ט א' איתא ר"א גמריה איתעקר ליה ואתא ר"ע לאדכוריה גמריה
ודכותיה איתא בפרק כל הצלמים [עבודה זרה דף מ"ו ב'] כמו שרמז לנו רש"י שם
וע"ע כיוצא בזה בפ"ק דר"ה [ראש השנה דף י"ד ב]
ובס"פ גיד הנשה [חולין דף ק"ג ב]
ופ"ק דמנחות דף ז' א'
ואמרינן עוד בפ"ב דכתובות דף כ"ב א' אמר ר' זירא הא מילתא מר' אבא שמיע לי ואי לאו ר' אבא דמן עכו (שהזכירה לי) שכחתיה
וראיתי תו בפרק הנשרפין [סנהדרין דף פ"ב דאיתא שם אינשייה רב לגמריה (ופירש"י שכח מה שגמר מרבו בדבר זה ולא ידע להשיבו) אקריוה לרב כהנא בחלמיה וכו' אדכריה רב לגמריה יע"ש
ולא זאת בהלכות הוא דמצינו כן אלא אף זו בפסוק איתא בפ"ד דע"ז דף נ"ב ב' דאמר ר' עקיבא מקרא היה בידינו ושכחנוהו
והכי נמי אמר רב בפרק קדשי קדשים [זבחים דף נ"ט א' ע"ש
ומי לנו גדול ממשה שהודה ולא בוש לומר לא שמעתי אלא אמר שמעתי ושכחתי כדאיתא בפרק טבול יום [זבחים דף ק"א א'] ע"ש
וגם ממנו נתעלם משפט בנות צלפחד ודין גיעולי עכו"ם ועיין פסחים דף ס"ו ב'.
