משמעותן של מילים / רפי זברגר

בבא בתרא קכו ע"ב

הקדמה

המשנה בדף שלנו דנה ב''אמירות'' של אבא ביחס לירושת ילדיו, באילו מקרים דברים אלו תקפים וחלים, ובאילו מקרים אנו ''לא מחשיבים'' את דבריו. 
 

הנושא

האומר: איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים, איש פלוני בני לא יירש עם אחיו - לא אמר כלום, שהתנה על מה שכתוב בתורה. 
אם אדם אומר בלשון אשר ''עוקרת'' דין תורה, הרי שאין תוקף לדבריו. אלו שני המקרים המצוינים ברישא. 
1. אמר כי בנו הבכור לא יטול פי שנים, בניגוד לקביעת התורה – אין דבריו חלים כלל וכלל.
2. כנ''ל אם אמר כי לא יירש בנו בכלל עם שאר האחים – אין אדם יכול לקבוע דיני ירושה!
ממשיכה המשנה דין הפוך: המחלק נכסיו על פיו, ריבה לאחד ומיעט לאחד, והשווה להן את הבכור - דבריו קיימין.
בדין זה אין האבא קובע ''דיני ירושה''. הוא פשוט מחלק את נכסיו לבניו, בחיו. גם אם הוא משווה את נכסי הבן הבכור לנכסיו של שאר האחים - אין בעיה לכל אחד לעשות זאת. חוזרת שוב המשנה על הכלל, ''שלא נפספף'' 
ואם אמר משום ירושה - לא אמר כלום. גם בחלוקת הנכסים שלו, אם השתמש בלשון ירושה, נהפכים דבריו ל''לא רלוונטיים'' ואינם חלים כלל וכלל. למרות ההסתייגות, מוסיפה המשנה ''הסתייגות להסתייגות'':
כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף משום מתנה - דבריו קיימין. למרות שכתב לשון ירושה, אם בכל אופן אמר גם לשון מתנה – דבריו קיימים. בין אם התחיל במתנה ועבר לירושה (בתחלה), בין אם התחיל בירושה ועבר למתנה (בסוף), וגם אם פתח וסיים בלשון ירושה ובאמצע הזכיר מתנה (באמצע) – בכל המקרים הנ''ל דבריו קיימים ותקיפים. 
 

מהו המסר?

למדנו במשנה כללים, לאחר מכן – הסתייגות לכללים. ולאחר מכן – הסתייגות להסתייגות. כל הנ''ל בקשר לאופן ביטוי של האבא המוריש. למדנו כי יש משמעות לזמן האמירה (שכיב מרע העומד למות – דבריו קיימים), וגם ישנה משמעות לאופן ולביטויים בהם משתמש האבא.
בדומה לדיני ממונות וירושות בהם למדנו את המשמעות למילים, ניתן לומר גם ביחסי הורים ילדים, מורה – תלמיד, מדריך – חניך ועוד, יש משמעות גדולה למילים הנאמרות ולאופן האמירה. ניתן לומר אפילו ''דברים קשים'', אך יש לאומרם בכבוד ולהשתמש במילים שאינן מעליבות.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]