סקר
ללומדים דף יומי בלילה - איזה דף אתם לומדים?




 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הלכה כסתם משנה

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא בתרא קכב ע"ב

 

אלא אמר רב אשי הכי קאמר: אחד בן בין הבנים ואחד בת בין הבנות,
אם אמר יירש כל נכסי - דבריו קיימין.
כמאן? כר' יוחנן בן ברוקא,
הא קתני לה לקמן, ר' יוחנן בן ברוקא אומר: אם אמר על מי שראוי ליורשו - דבריו קיימין,
על מי שאינו ראוי ליורשו - אין דבריו קיימין!
וכי תימא: קא סתם לן כרבי יוחנן בן ברוקא,
סתם ואחר כך מחלוקת היא,
וסתם ואחר כך מחלוקת - אין הלכה כסתם!
ועוד, מאי אלא?
אלא אמר מר בר רב אשי, הכי קאמר: אחד הבן ואחד הבת שוין בנכסי האם ובנכסי האב,
אלא שהבן נוטל פי שנים בנכסי האב, ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם.

יד מלאכי כללי התלמוד כלל תרסא
דברים יסודיים על המושג "סתם משנה", ועל הכלל "הלכה כסתם משנה"

1.

תנא קמא וחכמים דפליגי, לימדנו הרא"ש ז"ל בפרק הפועלים סי' י"א דהלכה כחכמים וז"ל שם והלכה כחכמים ולא כסתמא דרישא דאשכחן כמה סתמי דיחידאי אינון כדאמרינן סתם מתניתין ר"מ אבל לשון חכמים כולל רבים ע"כ

הוא מתחיל את דבריו בדברי הרא"ש הנ"ל.
על דברי הרא"ש הללו ראה מה שכתבתי על מסכת בבא מציעא דף צב:

הנושא: הלכה כחכמים נגד תנא קמא

בגמרא:

משנה. אוכל פועל קישות אפילו בדינר, כותבת ואפילו בדינר.
רבי אלעזר חסמא אומר: לא יאכל פועל יתר על שכרו, וחכמים מתירין.
אבל מלמדין את האדם שלא יהא רעבתן ויהא סותם את הפתח בפניו.
גמרא. חכמים היינו תנא קמא! -
איכא בינייהו אבל מלמדין,
לתנא קמא - לית ליה מלמדין,
לרבנן - אית להו מלמדין...

במשנה יש 3 דעות: דעת תנא קמא; דעת רבי אלעזר חסמא, ודעת חכמים.

1.
מפסק הרא"ש להלן ניתן להסיק כמה עקרונות חשובים בכללי הכרעה במחלוקות במשנה:
רא"ש מסכת בבא מציעא פרק ז סימן יא:

גמ' חכמים מתירין היינו תנא קמא איכא בינייהו אבל מלמדין. לתנא קמא לית ליה מלמדין לרבנן אית להו מלמדין.
והלכה כחכמים ולא כסתמא דרישא.

הוא פוסק כסיפא במשנה שנשנית בשמם של "חכמים", והרישא שהיא "תנא קמא" נחשבת גם כ"סתם משנה" [כך משמע גם מהמשך דבריו].

1.1
קצת קשה: ומה עם דעת רבי אלעזר חסמא? למי הוא מצטרף?

1.2
בפשטות נראה, שדעת רבי אלעזר חסמא - לא יאכל פועל יתר על שכרו - היא הדעה הקיצונית, ותנא קמא וגם חכמים חולקים עליו, ולכן השאלה היא רק כמי ההכרעה בין תנא קמא וחכמים.

2.

דאשכחן כמה סתמי דיחידאי אינון כדאמרי' סתם מתני' ר"מ.

"סתם משנה" יכולה לייצג לפעמים את דעתו של חכם "יחיד". הוא מציין "דאשכחן..." אבל לא ברור האם הוא מתכוון שגם במשנתנו הכוונה לחכם יחיד, וזה מניין לו?

2.1
הוא לא מבדיל בין סתם משנה" רגילה לבין "סתם משנה" שהיא מובאת כדעת "תנא קמא".

2.2
האם כל סתם משנה היא דעת רבי מאיר אלא אם כן יש הוכחה אחרת?

2.2.1
והאם כך יש לומר גם שכל "תנא קמא" הוא רבי מאיר?

3.

אבל לשון חכמים כולל רבים

ואילו לשון "חכמים" תמיד מייצגת ומשקפת את דעת חכמים רבים,

3.1
וממילא, יחיד - אם באמת הסתם משנה=תנא קמא הוא דעת יחיד [רבי מאיר?] - ורבים הלכה כרבים.

3.2
נראה לי שאין הוא מתכוון להחלטת "רבי" כיצד לנסח כל דעה - כ"סתם משנה"="תנא קמא" או כ"חכמים" - אלא מדובר בשיקוף של המציאות.


3.3
אמנם נראה שגם הרא"ש מסכים ש"תנא קמא="סתם משנה" יכול לשקף ולייצג גם "רבים", אבל כנראה שהוא סובר שיש בזה ספק ולכן דעת "חכמים" שמשקפת באופן ודאי דעת "רבים" - הלכה כמותם.

3.4
או אולי, כשמוזכרים "תנא קמא" ו"חכמים" באותה משנה אזי ה"תנא קמא" מייצג חכם יחיד.

4. 

ועוד דמיסתבר טעמייהו דנכון הוא. וטוב הוא וישר ללמוד כל אדם ולהורותו הטוב לו.


הוא מוסיף נימוק לפסוק כחכמים, שדעתם מסתברת יותר.

4.1
האם ההסבר השני שלו חולק על ההסבר הראשון [וכך יש לשאול תמיד כשמובא הסבר נוסף/אחר בלשון "ועוד" - בגמרא או בפרשנים].
וכאן הוא סובר שאין עדיפות ל"חכמים" על פני "תנא קמא"="סתם משנה" [האם יהיה מתאים גם ל"סתם משנה" רגילה !]

4.2
גם משמע מדבריו שהכרעה כחכם מסויים מפני שטעמו מסתבר היא הכרעה שרשאי גם פוסק הלכה לפסוק אפילו כשהגמרא עצמה לא מדגישה שטעמו של החכם המסויים "מסתבר טעמיה".

4.3
וגם אולי ניתן לומר ["חידוש"]: הכלל שפוסקים לפי מי שמסתבר טעמיה גובר על כללי פסיקה אחרים [גם נגד רבים?]!!!

5.
המשך ה"יד מלאכי":

ולכאורה איכא למידק על דברי הרא"ש אלה דמה טעם הוא זה דקאמר דאשכחן כמה סתמי דיחידאי אינון והלא אף בלשון חכמים מצינו כמה זמני דקאמר מאן חכמים ר' פלוני עיין במציעא [דף] ס' ב' ובסנהדרין [דף] ס"ו א' ובשבועות [דף] ל"ו א' ובע"ז [דף] ז' ב'

הוא מביא דוגמאות שלא רק "סתם משנה" היא לפעמים משקפת רק דעת יחיד, אלא גם "חכמים" הם למעשה משקפים - לפעמים - רק דעת יחיד.

בבא מציעא דף ס' ב' - במשנה וכדעת יחיד בברייתא שמובא בברייתא רק דעת היחיד
כך גם בסנהדרין דף סו

גם "חכמים" לפעמים נחשב כ"יחיד" / "מאן חכמים" - ["חכמים"="יחיד"]/

5.1
כבר כתבתי שיש הבדל בין הכינוי "חכמים" למציאות של קבוצת חכמים מסויימת.

5.2
האם מדובר רק במשנה? ואז "רבי" כך ניסח בכוונה כדי לפסוק.
והאם יש משמעות ל"סתם" בברייתא?

6.
והוא מיישב:

אך אחר קצת ההתבוננות שפיר מיתרצא דסתם מתניתין שאני דאף דלא קאמר הש"ס מאן ת"ק פלוני מסתמא יחידאי נינהו מהכלל המסור בידינו דסתם מתניתין ר"מ היא
משא"כ כדקאמר וחכ"א דכל עוד דלא מפרש תלמודא מאן חכמים ר' פלוני כולל רבים
ולהכי נקט הרא"ש במילתיה כדאמרינן סתם מתני' ר"מ ולא נקט כדאשכחן בגמרא דקאמר מאן ת"ק ר"פ

הוא מסביר את הרא"ש:
"חכמים" הם רבים בדרך כלל, לעומת סתם משנה שהרבה פעמים היא דעת יחיד - רבי מאיר. כלומר, הלכה כ"חכמים" נגד סתם משנה.

7.
והוא מביא הוכחה נגדית:

ואי קשיא על הרא"ש הא קשיא דבס"פ כל הכלים [דף] קכ"ו ב' מוכח בהדיא דסתמא עדיף מלשון חכמים דהכי איתא התם דרש ר"י נפחא אפתחא דריש גלותא הלכה כר"א (דבעינן קשור ותלוי) מתיב רב עמרם ומדבריהם למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת א"ל אביי מאי דעתיך משום דקתני סתמא נגר הנגרר נמי סתמא היא (וסתם לן כר"א דאסר) ואפ"ה מעשה רב

8.
ראה מה שכתבתי על מסכת שבת דף קכו:
מיספור הסעיפים כמקור שכתבתי שם. וכאן הכל נכלל תחת סעיף 8

בגמרא:

דרש רבי יצחק נפחא אפתחא דריש גלותא: הלכה כרבי אליעזר. מתיב רב עמרם: ומדבריהם למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת - אמר ליה [אביי]: מאי דעתיך - משום דקתני סתמא, נגר הנגרר נמי סתמא היא!
ואפילו הכי - מעשה רב.

[מה המשמעות של "אפתחא ד..."?]
1. רבי יצחק נפחא פסק כרבי אליעזר במשנתנו.
2. רב עמרם מקשה עליו ממשנה בהמשך המסכת [שבת דף קנז עמוד א], שהיא "סתם משנה" והלכה צריכה להיות כמותה.

משנה. מפירין נדרים בשבת, ונשאלין לנדרים שהן לצורך השבת. ופוקקין את המאור, ומודדין את המטלית, ומודדין את המקוה. ומעשה בימי אביו של רבי צדוק ובימי אבא שאול בן בטנית, שפקקו את המאור בטפיח, וקשרו את המקידה בגמי לידע אם יש בגיגית פותח טפח אם לאו. ומדבריהם למדנו, שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת.

3. אביי דוחה את דברי רב עמרם מפני שגם המשנה [ממסכת עירובין דף קב עמוד א] שהובאה בסוגייתנו היא "סתם משנה", והיא כדעת "רבי אליעזר" במשנתנו.
4. המסקנה היא כנגד אביי שבאמת אין הלכה כרבי אליעזר כי יש להתחשב יותר ב"סתם משנה" שבהמשך המסכת מכיון שבה נקבע "מעשה רב" ["ומעשה בימי... ומדבריהם למדנו.." – אולי זו סיומת שנוספה אחרי רבי יהודה הנשיא, ולכן הלכה כמותה].

ויש להעיר כמה הערות:

1. יוצא שיש "סתם משנה" כרבי אליעזר [במסכת עירובין] ויש "סתם משנה" [במסכת שבת – בהמשך – בדף קנז] נגד רבי אליעזר, ובסוגייתנו המשנה היא במחלוקת בין חכמים לרבי אליעזר. לכן: במסכת שבת עצמה נוצר מצב של "מחלוקת ואחר כך סתם" והכלל הוא שבמקרה כזה ההלכה כסתם – זאת אומרת שהלכה כרבי אליעזר.
כיון שהמשנה האחרת היא במסכת אחרת – מסכת עירובין - אין הכרח שהלכה כמותה כי אולי מדובר במצב של "סתם ואחר כך מחלוקת" [כי אין סדר למסכתות], אולם מכך שהגמרא כן העלתה את האפשרות שהלכה צריכה להיות כמשנה בעירובין כנראה כי היא סברה שמסכת עירובין נסדרה אחרי מסכת שבת, ולכן יש גם כאן מצב של "מחלוקת [במשנתנו] ואחר כך סתם" [במסכת עירובין] ולכן הלכה כ"סתם", וממילא נוצרה סתירה בין שתי המשניות הסתומות.

2. הגמרא מפנה למשנה במסכת עירובין שהיא "סתם משנה" כדעת רבי אליעזר.

אם נעיין במשנה נבחין שיש בה מחלוקת בין "תנא קמא" לרבי יהודה וה"תנא קמא" הוא כרבי אליעזר.

משנה. נגר הנגרר - נועלין בו במקדש אבל לא במדינה. והמונח - כאן וכאן אסור. רבי יהודה אומר: המונח - מותר במקדש, והנגרר במדינה.

ומדוע הגמרא מכנה זאת כ"סתם" [ראה "מתיבתא", הערה טו]. אלא מוכח מכאן בפירוש שגם "תנא קמא" נחשב כ"סתם משנה" וההסבר הוא שכנראה דעת תנא קמא נאמרה על ידי תנא מסויים, ורבי יהודה הנשיא השמיט את שמו כדי להכריע כך את ההלכה.

3. הערה כללית: אם רבי יהודה הנשיא עצמו הוא זה ש"סתם" את המשניות כדי להכריע כך את ההלכה מדוע הוא "סתם" שתי משניות סותרות? אלא יש לומר: אחרי שהוא "סתם" משנה מסויימת הוא חזר בו ["הדר ביה"] ופסק אחרת ובכוונה הוא לא שינה את המשנה הקודמת ["ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה"] ולכן יש דיון בסוגיות רבות אודות השאלה איזו משנה נכתבה מאוחר יותר [קשור גם להערה 4 לעיל לגבי "מעשה רב"].

המשך ה"יד מלאכי":

ע"כ שמעינן שפיר דדוקא משום דאית לן סתמא דומדבריהם למדנו דאתיא כרבנן ומשום טעמא דמעשה רב הוא דמסקינן כרבנן
הא לאו הכי הוה עבדינן עיקר מסתמא דנגר הנגרר דאתיא כר"א טפי מחכמים שהוזכרו שם במשנה הפך דברי הרא"ש

ה"יד מלאכי" מוכיח מהסוגיה לעיל ש"סתם משנה" עדיפה על "חכמים" שמובאים נגד תנא קמא.

9.
והוא ממשיך:

ואף גם זאת כבר עלה בדעתי לתרץ ולמימר דעד כאן לא קאמר הרא"ש דחכמים עדיפי מת"ק אלא היכא דתרוייהו מוזכרים בחדא מתני' גופא דאית לן סברא למימר דכיון שהזכיר סברת חכמים באחרונה ש"מ דלאקבועי הלכה כוותייהו הוא דעבד רבי מאחר דרובא דסתמי יחידאי אינון אבל היכא דפליגי יחיד וחכמים במתניתין ולבתר הכי סתם ר' כיחיד במשנה אחריתי וכההיא דנגר הנגרר אז אמרינן דהדר ביה רבי ממאי שהזכיר אותה סברא בלשון חכמים ולמסתם כיחיד הוא דבעי

הוא מסביר את הרא"ש, שכוונתו, שחכמים עדיפים על תנא קמא רק כשהם מובאים באותה משנה. ובכך ש"רבי" הזכיר את חכמים בסוף המשנה - הלכה כמותם [דומה לכלל "הלכה כבתראי" - במשנה?] והוא מחזק את דבריו בכלל של "מאחר דרובא דסתמי יחידאי" [רוב ה"סתם משנה" הם דעת יחיד]. נראה לי שהוא מתכוון ל"סתם משנה" כשהיא מובאת כ"תנא קמא".

9.1
אבל כאשר מדובר במשנה אחת - "תנא קמא" + חכמים - ובמשנה אחר כך מדובר במשנה שכולה "סתם משנה" הרי שהלכה כסתם משנה נגד חכמים.

9.1.1
והוא מוכיח זאת:

וכדאמרינן בריש שבועות דף ד' א' רבי גופיה היכי סתם לן הכא הכי והכא הכי אלא מעיקרא סבר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו וסתמה והדר סבר אין לוקין עליו וסתמה ומשנה לא זזה ממקומה ואוף הכי נמי דכוותה.

9.2
ומביא סתירה מהירושלמי:

אך אמנם מצאתי בירושלמי ספ"ב דתענית ובפרק החולץ דקאמר ר' יוסי בר בון בשם ר' אחא הדא דאת אמרת ביחיד אצל יחיד אבל ביחיד אצל חכמים לא בהא הלכה כסתם ע"כ
ועיין הגר"ש בימות עולם שער ג' סי' י"א ומוהרי"ב בספר שדה יהושע על הירושלמי ובחידושי יבמות להרשב"א דף ק"ח א' [יבמות דף קח] ע"ש הרי מבואר דתירוצא דידן אין סופו להתקיים דהא במתניתין דפקק החלון פליגי רבנן עליה דר"א דהוא יחיד וסתמא דנגר הנגרר דאתיא כר"א לית הלכתא כוותיה כמבואר בירושלמי דבהא לית הלכתא כסתם

כלומר, במקרה שלעיל בסעיף 9.1 הלכה תהיה דווקא כחכמים ולא כ"סתם משנה".

9.3

וכיון שכן הדרא קושיא שהקשינו על הרא"ש לדוכתה אם לא שנאמר דלהרא"ש ז"ל הך דירושלמי לאו בר סמכא הוא דכיון דבגמרא דילן הוזכר בכמה דוכתי זה הכלל דמחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם
ולא לישתמיט בשום דוכתא לפלוג בין יחיד ויחיד ליחיד אצל רבים ש"מ דבכולהו גווני הלכה כסתם

יתכן שהרא"ש חולק על הירושלמי. ומסתמך על הלשון הכללית של הכלל בתלמוד הבבלי "מחלוקת ואחר כך סתם הלכה כסתם" שמתייחס גם כשבמחלוקת מוזכרים "חכמים".

9.4
והוא מוכיח את דעת הרא"ש:

והראיה לזה נמי איכא דהרא"ש לא ס"ל הכי מדכתב בפי"א דנדרים סי' ג' וו' דקי"ל סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם אע"ג דיחיד אצל רבים הוא ע"ש

מקור בו הרא"ש פוסק הלכה כסתם משנה נגד חכמים שמובאים במחלוקת בברייתא.
[ואולי יש הבדל לעניינים אלה בין משנה לברייתא]
ראה גם מה שכתבתי על מסכת נדרים דף פז.

וכמ"ש הרב"י בבדק הבית שלו ח"מ סי' מ"ו דכל שלא חילקו הכי בגמרא דילן משמע דל"ס להו הכי
וכ"כ הרב"ח בא"ח סי' קכ"ד ס"ו לדעת רש"י והתוספות יע"ש
ומה גם דסוגיא דס"פ כל הכלים דאייתינא מוכחא הפך הירושלמי דהא חשיב לסתמא גמורה ההיא דנגר הנגרר הגם דבמתניתין דפקק החלון הוי יחיד אצל רבים
וע"ע תוספות דפרק כל גגות [דף] צ"ב רע"א ובפרק כל שעה [דף] כ"ז ב' ד"ה אין

10.
אבל:

ברם איכא לעיונא בההיא שמעתתא דס"פ כל הכלים במאי דקא מהדר אביי לרב עמרם מאי דעתיך משום דקתני סתמא נגר הנגרר נמי סתמא היא דמשמע דשקולים הם ואף לפום מסקנא דמעשה רב משמע דבלאו הכי לא הוה פסיק כרבנן והלא סתמא דומדבריהם למדנו אתיא כרבנן דרבים נינהו וסתמא דנגר הנגרר אתיא כר"א שהוא יחיד וכללא הוא דסתמא דרבים עדיף וכדאיתא בפרק אחד דיני ממונות [דף] ל"ד ב' ובפרק בא סימן [דף] נ' א'
וכ"כ הכ"מ בפ"ח מהלכות נזירות הלכה ה' דבתרי סתמי דחד כר"א וחד כחכמים נקטינן כסתמא דאתי כחכמים
ודלא כהתי"ט שכתב עליו בפ"ו דנזיר משנה ט' דמה לי סתמא כחכמים ומה לי סתמא כר"א דליתא
ואישתמיט מיניה דהתוספות בפרק מרובה [דף] ע' א' ד"ה כסתם כתבו כדברי הכ"מ.

וחוזר להקשות, שמצינו ש"חכמים" עדיפים על "סתם משנה".

11.

ונלע"ד לתרץ דנהי דסתמא דומדבריהם למדנו הוי סתמא דרבים אך עם כל זה סתם דנגר הנגרר נמי יש לו עדיפות אחר שנשנית בסוף עירובין
וקי"ל נמי דסתמא בתרא עדיף כדמוכח בהדיא בריש שבועות שהבאתי למעלה וכדפירש"י שם והמשכיל יבין שאחרונה עיקר שחזר בו מן הראשונה
ומכאן יליף הגר"ש בספר כריתות לשון לימודים ש"ב סי' ט"ז דהלכה כסתם בתרא ע"ש
וע"ע בתוספות שם ד"ה והדר
ובריש ביצה [דף] ב' ב' ד"ה גבי
ובחולין דף מ"ג א' ד"ה והא
וע"ע שו"ת הראנ"ח ח"ב שהאריך בזה ודלא כבעל שושנים לדוד שכתב בפ"ג דעירובין [דף] מ"ב דלא כתבו התוס' דסתמא בתרא עדיף אלא כההיא דמי שהחשיך דהוי בסוף המסכתא דליתא ודברים טפלים הם

הוא מביא כלל ש"סתמא בתרא" עדיף, וש אומרים דווקא אם ה"סתמא בתרא" מובא ממש בסוף המסכת. [/"הלכה כבתראי" - במשנה/]

11.1

וש"ס דשבועות הויא תיובתיה ומה גם דאיהו גופיה כתב בפ"ק דנזיר משנה ה' דסתמא בתרא עדיף אף שאינו בסוף המסכתא ע"ש והשתא שפיר קאמר אביי לר' עמרם מאי דעתיך דמותבת לר' יצחק נפחא דפסק כר"א מסתם דמדבריהם למדנו משום דהוי סתמא נגר הנגרר נמי אית ליה עדיפות אחר שהיא סתמא בתרא ולהכי אי לאו טעמא דמעשה רב הוה עבדינן עיקר מסתמא דנגר הנגרר כיון שנשנית באחרונה או לפחות מיהא שוין הן כיון שיש בהני תרי סתמי עדיפות לכל חד וחד.

ובכך מיישב את הקושיה על הרא"ש, בכך שדווקא ב"סתמא בתרא" הלכה "סתם" גם נגד חכמים.

11.2
ומביא סתירה בדברי הרא"ש עצמו:

אלא דאכתי לא מייתבא דעתי בדעתיה דהרא"ש ז"ל משום דאשכחנא ליה בפרק מקום שנהגו סי' ח' שכתב ואע"ג דר"מ ור' יהודה הלכה כר"י
יראה דהלכה כר"מ בהא דסתם משנה דריש פרקין עדיף מדברי חכמים ע"כ

במקור הנ"ל משמע שהרא"ש סובר ש"סתם משנה" עדיף מ"חכמים" אפילו כשה"סתם משנה" מובאת בתחילת הפרק.

וסותר לדברי הרא"ש לעיל בסעיף 1:

וכפי הנראה זה סותר למ"ש איהו גופיה בפרק הפועלים הנ"ל דחכמים עדיף מסתם

12.

וכבר עלה בדעתי לתרץ דבמחלוקת ת"ק וחכמים הוא דאית ליה להרא"ש דחכמים עדיפי מת"ק אך בסתם גמור סובר דסתם עדיף

שוב הוא מחלק:
חכמים עדיפים על "תנא קמא", אבל "סתם גמור" [משנה שלמה שכולה "סתם משנה"] עדיפה על חכמים.

12.1

וכן מצאתי להר"ב ראשון לציון דף כ"ח ב' שכתב מדעת עצמו ומסתברא דחכמים עדיפי למפסק כוותייהו טפי מת"ק וסתם משנה עדיפא מחכמים
וכן ראיתי עוד להר"ב מגן אברהם בא"ח סי' קפ"ח ס"ק ה' שנתעורר בזה וכתב וז"ל ול"נ דכל מקום שמחלוקת החכמים בצדו קי"ל כחכמים אבל בפרק מקום שנהגו אין המחלוקת שנויה בצדו רק אחר כמה משניות לכן מקרי סתם גמור ועדיף מחכמים ובנדה מייתי הרא"ש ראיה לרוחא דמילתא כנ"ל עכ"ד

אסמכתאות לאמור לעיל בסעיף 12.

12.2
אולם הוא דוחה את הקשר לעיל:

אך אין דעתי נוחה בזה מדתלי טעמא הרא"ש בפרק הפועלים משום דאשכחן בכמה סתמי דיחידאי אינון כדאמרינן סתם מתני' ר"מ וזה שייך אף בסתם גמור

כי הרא"ש לעיל בסעיף 2 - 2.2.1 מדגיש שהרבה "סתם משנה" הם דעת יחיד.

12.2.1
וכן:

וצא ולמד עוד כן ממ"ש הנ"י ר"פ מצות חליצה הילך לשונו אבל משום דסתם לן תנא כוותיה במתני' לא פסקינן הלכתא דהרבה סתמות נינהו דלית הלכתא הכי כדתנן וכו' ע"ש

13.
והוא מקשה על הדברים לעיל בסעיף 12.1:

ואיכא למידק על דברי המג"א שכתב דבפרק מקום שנהגו חשיב סתם גמור לפי שהמחלוקת נשנה אחר כמה משניות דמהיכא תיתי לחלק בין קרוב לרחוק והלא כל שהמחלוקת הוא אחר הסתם אזלינן בתר המחלוקת בין שיהיה קרוב או רחוק ולמה יחלש כח החכמים משום שהוזכרו אחר כמה משניות הלא לעולם אית לן למיזל בתר בתרא

אין עדיפות ל"סתם משנה" כשהיא "סתמא בתרא" ["הלכה כבתראי" - במשנה]

13.1
ומוכיח זאת מסוגייתנו - בבא בתרא דף קכב:

ואדרבא ממה שכתבו התוספות בפרק יש נוחלין [בבא בתרא דף קכ"ב ב'] למדנו דגרע טפי כשאין המחלוקת בסמוך דאיכא למימר דהדר ביה רבי מן הסתם ממה שסתם ע"ש

מתוס' מוכח שדווקא כשה"סתם משנה" שהיא תנא קמא מובאת אחרי "סתם משנה" רגילה - עדיפה.

וע"ע שו"ת הראנ"ח ח"ב סי' ע"ד שכתב עוד כן לדעת הרמב"ן הרי דכל כמה דמרחקא סברת חכמים טפי אית לן למימר דהדר ביה רבי מן הסתם ודעתיה לפסוק כחכמים הפך דבריו ז"ל

והלכה כחכמים שמובאים במחלוקת אחרת שמובאת אחרי "סתם משנה".

14.
סיכום עקרונות הרא"ש - על פי ה"יד מלאכי":

והמתחוור אצלי בזה הוא דסבר הרא"ש ז"ל דדוקא היכא שהוזכרו בלשון חכמים וליכא הוכחה בש"ס דאותם חכמים הוו סברת יחיד כאותה דפרק הפועלים אז חכמים עדיפי מת"ק דמסתמא רבים הם

כאשר מובאת דעת "חכמים" ואין הוכחה מפורשת שזוהי דעת יחיד הרי ש"חכמים" עדיפים על סתם משנה - גם לגבי "סתם משנה" גמורה ולא רק לגבי סתם משנה שהיא "תנא קמא".


14.1

אבל היכי דגלי לן תלמודא דהנהו חכמים דברי יחיד הם וכההיא דפרק מקום שנהגו דמפרש תלמודא בדף נ"ה א' שאותם חכמים הם ר' יהודה כמבואר שם בברייתא לא אלים כ"כ מה שהוזכרו בלשון חכמים למדחי סתם גמור מקמייהו

אבל כשהגמרא קובעת ש"חכמים" היא דעת יחיד, הרי ש"סתם משנה" גמורה עדיפה על "חכמים".

15.

ודעת הרמב"ם בזה לא יכולתי להולמו
יען אשכחנא ליה ברפ"ב מהלכות כלאים דפסק כחכמים נגד ת"ק
והטעם כתב שם מרן בכ"מ משום דתנא להו תנא בלשון רבים
וכן נראה עוד בפ"ח מהלכות י"ט הלכה ה'
ובפי"ב מהלכות שכירות הלכה י"א ע"ש ודרשת וחקרת
ואילו בפ"ו מהלכות מקואות הלכה י"א לפי גירסת הכ"מ דלא גריס דר"מ ודברי ת"ק הם כתב וז"ל ואע"ג דמסיים במתני' וחכמים אומרים וכו' לא חש רבינו לדבריהם משום דסבירא ליה דהלכה כת"ק ע"כ
וכן בפ"ט מהלכות מלוה ולוה סוף הלכה א' פסק כת"ק נגד חכמים והסתירה מבוארת וצריכה רבא
והיותר תימה הוא דבפירושו על המשנה בפ"ו דנדרים משנה ח'
וכן בפ"ו דמסכת מקואות משנה י' סיים בה הרמב"ם והלכה כחכמים דמסכים הולך עם ההיא דכלאים ודי"ט ודשכירות לפסוק כחכמים נגד ת"ק
ולמה זה בחבורו חזר בו ולא חש לדברי חכמים במקום ת"ק והדבר צריך תלמוד גדול:

כלומר דעת הרמב"ם היא להיפך מדעת הרא"ש, והוא סובר, שהלכה כתנא קמא נגד חכמים!
כלומר, "סתם משנה" שהיא "תנא קמא" חזקה יותר מ"חכמים".

16.
וחזרה לסוגייתנו - בבא בתרא דף קכב:

17.

אלא אמר רב אשי הכי קאמר: אחד בן בין הבנים ואחד בת בין הבנות,
אם אמר יירש כל נכסי - דבריו קיימין.

רב אשי מסביר את לשון המשנה - משנתנו שהיא "סתם משנה".

17.1
מקשה הגמרא:

כמאן? כר' יוחנן בן ברוקא,
הא קתני לה לקמן, ר' יוחנן בן ברוקא אומר: אם אמר על מי שראוי ליורשו - דבריו קיימין,
על מי שאינו ראוי ליורשו - אין דבריו קיימין!

אומרת הגמרא שיוצא לפי סעיף 17, שמשנתנו סוברת כרבי יוחנן בן ברוקא שמובא במשנה אחרת - להלן - בבא בתרא דף קל.

17.1.1
אבל הגמרא מציינת זאת כקושיה: משנתנו מיותרת שהרי כך אמר להלן רבי יוחנן בן ברוקא!

17.1.2
הערה: מתאים לתוכן סוגייתנו, שגם לפני כן הגמרא הקשתה שמשנתנו מיותרת.
כלומר, קושיית ייתור, כמו "והא תנינא" לפני כן בגמרא.

הערה: "הא קתני לה לקמן" - 8 מופעים בש"ס - מבטא את "עריכת הגמרא".

18.
הגמרא מנסה ליישב:

וכי תימא: קא סתם לן כרבי יוחנן בן ברוקא,

אולי כוונת משנתנו לקבוע דין כרבי יוחנן בן ברוקא.

18.1
מדוע זה רק "נסיון" הסבר, הרי כך מובא פעמים רבות בש"ס "מתניתין מני..."

19.

סתם ואחר כך מחלוקת היא,
וסתם ואחר כך מחלוקת - אין הלכה כסתם!

דוחה הגמרא את האמור בסעיף 18, מפני שאם משנתנו רוצה לקבוע הלכה כרבי יוחנן בן ברוקא הרי בין כך לא תהיה הלכה כמוהו שהרי מדובר ב"סתם ואחר כך מחלוקת" שהכלל הוא שאין הלכה כסתם.

19.1
קשה: אז מה בכך שאין כך הלכה!!! אבל הרי מטרת הגמרא היתה "רק" ליישב את לשון המשנה ולא דווקא לקבוע הלכה!

19.2
אלא יש לומר: הגמרא - בכל הסוגיה - הרי מנסה לתת כמה הסברים ללשון המשנה, ולכן לא הגיוני שהיא תעדיף הסבר שידוע מראש שלא יתקבל להלכה!

20.
הגמרא מעלה קושי נוסף על ההסבר הבסיסי שבסעיף 17:

ועוד, מאי אלא?

כנראה, שהכוונה היא, שאם בכל זאת הלכה כסתם עדיין קשה - "ועוד".

21.
רשב"ם מסכת בבא בתרא דף קכב עמוד ב:

"ופרכינן כמאן כרבי יוחנן כו' ועוד מאי אלא - דאפי' אם תאמר שהרבה יש סתם ואח"כ מחלוקת בגמרא שבתחלה ראה את דברי התנא ההוא וסתמן ואח"כ חזר בו ופירשו ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה מאי אלא.

הוא מסביר כדברינו לעיל בסעיף 20, שיתכן שבאמת אם משנתנו סוברת כרבי יוחנן בן ברוקא אזי הלכה כמותו.
ולכן הגמרא מציינת שיש קושיה אחרת על ההסבר של רב אשי - "ועוד..."

22.
תוספות מסכת בבא בתרא דף קכב עמוד ב

סתם ואחר כך מחלוקת הוא ואין הלכה כסתם –
תימה נהי נמי דלא חשיב סתם גמור מ"מ אהני הא דחשיב כרבים וחשיב רבי יוחנן כרבים לגבי רבים ויכול להיות הלכה כמותו
דהא בריש מסכת ביצה (דף ב. ושם) אמרי' גבי שבת סתם לן תנא כר"ש דתנן מחתכין את הדלועין כו' אע"ג דסתם ואחר כך מחלוקת הוא דפליג עליה רבי יהודה דקתני רבי יהודה אומר אם לא היתה נבלה מערב שבת אסורה
אלמא דלכל הפחות חשיב ההוא כרבים לגבי יחיד

תוס' מתייחס לכך שהגמרא רוצה לפרש - כרב אשי - באופן שיש לפסוק דווקא כרבי יוחנן בן ברוקא. ראה לעיל בסעיף 19.2
והוא מקשה על תרוץ הגמרא שאומרת ש"סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם", ועל כך מקשה תוס', מדוע? הרי "סתם משנה" יכולה לקבוע שדעת רבי יוחנן בן ברוקא במשנה - להלן בבבא בתרא דף ל - היא דעת רבים - כסתם משנתנו - וממילא אין הכרח שהלכה במשנה בדף ל תהיה דווקא כחכמים, שהרי לא מדובר ברבים נגד יחיד, אלא ברבים נגד רבים.

22.1
קשה לי: האם תוס' מערער על הכלל בש"ס של "סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם"?

23.
עונה תוס':

ושמא גרע טפי כשאין מחלוקת בסמוך דאיכא למימר דהדר ביה רבי מן הסתם ממה שסתם.

כלומר, בסוגייתנו אין הכרח לומר שדעת רבי יוחנן בן ברוקא היא כדעת רבים [כלעיל בסעיף 22], כי בכך שהמחלוקת בין רבי יוחנן בן ברוקא וחכמים מובאת במשנה אחרת ולא במשנתנו הרי שניתן לומר, ש"רבי" חזר בו מההכרעה לפי ה"סתם משנה" - משנתנו.

23.1
כנראה שזהו ההסבר לביטוי "סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם" בכל מקום בש"ס.

24.
חידושי הריטב"א מסכת בבא בתרא דף קכב עמוד ב:

וסתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם. פי' ואילו אנן קיימא לן דהלכה כריב"ב, וקושיא כל דהוא פרכינן שהרי אין למדין מן הכללות ולא נאמרו אלא על הרוב, והיינו דקאמר ועוד והיא עיקר קושיין,
והרבה כיוצא בו בתלמוד כההוא עובדא דחסא דכתובות (פ"ה ב') כדברירנא התם בס"ד.

הוא קובע שהכלל עצמו של "סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם" יש לו הרבה חריגים.

25.
ולכן הגמרא מסבירה את משנתנו באופן אחר:

אלא אמר מר בר רב אשי, הכי קאמר: אחד הבן ואחד הבת שוין בנכסי האם ובנכסי האב,
אלא שהבן נוטל פי שנים בנכסי האב, ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר