סקר
האם אתה משתמש ב"מרגליות הים"?
באופן תדיר
פה ושם
אף פעם לא
לא מכיר


 

גאוות ההורים / רפי זברגר

בבא בתרא קיז ע"א

 

הקדמה

המשנה בסוף הדף הקודם עסקה בירושת בנות צלפחד. וכך נכתב במשנה: בנות צלפחד נטלו שלושה חלקים בנחלה: חלק אביהן שהיה עם יוצאי מצרים, וחלקו עם אחיו בנכסי חפר, ושהיה בכור נוטל שני חלקים. 
בנות צלפחד זוכות ב''שלושה חלקים'' בחלוקת הירושה בארץ. אחד מכוח צלפחד שיצא ממצרים בהיותו מעל גיל עשרים, ושני חלקים מכוח חפר, אבא של צלפחד, שגם הוא יצא ממצרים. בחלוקה של ירושת חפר, נטל בנו צלפחד שני חלקים, מכוח היותו בכור הילדים – ביחד, נטלו בנות צלפחד שלושה חלקים. נעסוק בדיון הראשון בגמרא, האם הארץ נתחלקה ליוצאי מצרים [לפי מספר האנשים בני עשרים ומעלה שיצאו ממצרים], או לבאי הארץ נתחלה [החלוקה בוצעה לפי מספר האנשים, שנכנסו לארץ בהיותם בני עשרים ומעלה], או שיטה המשלבת בין שתי השיטות.  
 

הנושא

המשנה הראשונה המצוטטת בגמרא פוסקת כי הנחלה מתחלקת ליוצאי מצרים: 
תנן כמאן דאמר: ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ; דתניא, ר' יאשיה אומר: ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, שנא': לִשְׁמ֥וֹת מַטּוֹת אֲבֹתָ֖ם יִנְחָֽלוּ
(במדבר כ"ו, נ"ה) , אלא מה אני מקיים לָאֵ֗לֶּה תֵּחָלֵ֥ק הָאָ֪רֶץ בְּנַחֲלָ֖ה (שם נ''ג)? לָאֵ֗לֶּה - כאלה להוציא את הטפלים; 
ר יאשיה לומד מן הפסוק המדבר על מַטּוֹת אֲבֹתָ֖ם , ומסיק מכאן, כי החלוקה נעשתה לפי האבות שיצאו ממצרים. 
הפסוק השני המדבר לכאורה על באי הארץ [ לָאֵ֗לֶּה תֵּחָלֵ֥ק – לאלה הנמצאים כאן ונכנסים לארץ], מסביר ר' יאשיהו כי הוא מלמד אותנו, לא להתחשב באנשים הקטנים מגיל עשרים [בלשון הגמרא טפלים].
השיטה השניה של ר' יונתן סוברת בדיוק הפוך, כי הנחלה התחלקה למספר באי הארץ, ולכן הפסוק השני מהווה מקור לשיטה זו [לָאֵ֗לֶּה תֵּחָלֵ֥ק], ולעומת זאת הפסוק הראשון [ מַטּוֹת אֲבֹתָ֖ם ] מלמד אותנו משהו אחר, כדלקמן:
משונה נחלה זו מכל נחלות שבעולם, שכל נחלות שבעולם - חיין יורשין מתים, וכאן מתים יורשין חיין. 
נסביר: בדרך כלל, אדם חי יורש את הקרוב הנפטר, כאן בכניסתם לארץ יש גם פעולה הפוכה. נתאר את המהלך המורכב : חלוקה ראשונית לפי מספר הנכנסים לארץ, אך לאחר מכן, ''מחזירים'' את החלקים ליוצאי מצרים, ונעשית חלוקה נוספת לפי מספר היוצאים ממצרים. הדבר באמת לא ברור, והגמרא ''חשה'' בזאת, לכן רבי הביא משל: 
למה הדבר דומה? לשני אחין כהנים שהיו בעיר אחת, לאחד יש לו בן אחד, ואחד יש לו שני בנים, והלכו לגורן, זה שיש לו בן אחד - נוטל חלק אחד, וזה שיש לו שני בנים - נוטל שני חלקים, ומחזירין אצל אביהן וחוזרין וחולקין בשוה. 
נצייר את המשל בשמות: ראובן ושמעון אחים, לראובן יש בן אחד נחשון, ולשמעון יש שני בנים אלעזר ואיתמר. נחשון אלעזר ואיתמר נכנסו לארץ. לכן הם מקבלים שלושה חלקים. אך שלושת חלקים אלו, ''חוזרים'' לראובן ושמעון שיצאו ממצרים וכבר נפטרו בינתיים, ומתחלקים שווה בשווה בין שניהם. יוצא שלנחשון יש חלק וחצי ולאלעזר ואיתמר יחדיו יש גם חלק וחצי. 

 

מהו המסר?

ממה שלמדנו בשיטת ר' יאשיהו כי ה''מתים יורשים את החיים'', כלומר ההורים, גם אחרי מותם, מקבלים ''זכויות'' מבניהם. ניתן לומר במילים אחרות, כי ההורים שמחים מאוד בילדיהם המוצלחים, וגאים לקבל מהם זכויות. אין הם חשים קנאה חס וחלילה כאשר ילדיהם מצליחים, אלא ההיפך הוא הנכון: הצלחתם זו היא גאוותם הגדולה של ההורים.
בלשון חכמים נקרא הדבר ''ברא מזכא אבא''. מעשים טובים וזכויות של הילדים, עושים נחת רוח לילדים עצמם, אך לא פחות להוריהם, גם לאחר מות ההורים! תחושות מעין אלו, יכולות ''לתת כוחות'' ל''ילדים'', גם אם הם כבר מבוגרים בעצמם, שהרי הם "מורישים" ומזכים להוריהם [המתים] את מעשיהם הטובים.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר