הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי

בבא בתרא קכא ע"א

תלמוד בבלי בבא בתרא קכא, א:

"בשלמא יום הכפורים - יום סליחה ומחילה, יום שנתנו בו לוחות אחרונות, אלא חמשה עשר באב מאי היא? ... רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: יום שהותר שבט בנימן לבא בקהל, דכתיב: ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא ייתן בתו לבנימן לאשה. מאי דרוש? ממנו - ולא מבנינו".

התלמוד מביא טעמים אחדים לכך שחוגגים את ט"ו באב ואחד מהם (זה שמובא כאן) הוא ששבט בנימין הותר לבוא בקהל.

אנו מוצאים בבבלי הסתכלות מקומית. הפסוק המתיר לשבט בנימין לחזור ולהצטרף לעם ישראל הוא פסוק הנוגע לשבועה הספציפית עצמה של עם ישראל כנגד החרמת שבט בנימין. כל סוגית היחס לשבט בנימין לפי הבבלי, שייכת לספר שופטים בלבד.

לעומת זאת, הירושלמי בסוגיא זו (תענית ד, ז) הוא הרבה יותר כללי:

ורבנן אמרי: שבו (-ט"ו באב) הותר שבטו של בנימין לבוא בקהל, דכתיב: 'ארור נותן אשה לבנימין' (שופטים כא, יח). מקרא קראו וקירבוהו, מקרא קראו וריחקוהו. מקרא קראו וקירבוהו - 'גוי וקהל גויים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו' (בראשית לה, יא), ואדיין (-ועדיין) לא נולד בנימין (מפסוק זה אנו לומדים שיעקב עתיד להוליד צאצא נוסף ממנו עתידים לצאת מלכים. ברור הדבר שאם משבט בנימין עתידים לצאת מלכים הרי ששבט זה שייך לעם ישראל. יש לשים לב שהגרסה בירושלמי עצמו בקשר לקירוב ובריחוק של שבט בנימין שונה, אולם מה שציטטנו זו הגרסה הנכונה). מקרא קראו וריחקוהו – 'אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי' (בראשית מח, ה)" מפסוק זה (בראשית מח, ה) נלמד ששבט בנימין נשמט, כיון שאם אפרים ומנשה מצטרפים כשבטים הרי יש לנו 13 שבטים וחייבים להוריד שבט אחד (הירושלמי קצת תמוה בהצגת הדברים שכן היינו מצפים שהדברים יוצגו כך: קודם כל ההרחקה ואחר כך הקירוב).

לפי הירושלמי, מדובר בהבנה כללית בדבר גורלו של שבט בנימין. דיון שאינו מתחיל בסיפור המקומי של פרשת פילגש בגבעה, אלא דיון ששורשיו נעוצים בספר בראשית שהוא המקור להיווצרותו של עם ישראל. התלמוד הירושלמי מציג תורה יותר מקיפה.