סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 1027

"תניא גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו"

בבא בתרא קמב ע"א

ידוע שגר שמת בלי יורשים נכסיו הפקר, אדם מישראל אין שום מציאות שימות בלי יורשים, שהרי כ"א מבנ"י הוא מזרעם של אברהם יצחק ויעקב, ואפ' שאר בשר רחוק מאד גם הוא יורש כאשר אין שאר בשר קרוב יותר, אבל גוי כאשר הוא מתגייר הרי הוא כקטן שנולד, אם הוא נושא אשה אחר גרותו ונולדים לו ילדים, הרי ילדיו יורשים אותו ככל יהודי, אבל גר שמת בלי יורשים נכסיו הם הפקר, אותם קרובים שהיו לו לגר קודם שהתגייר פקעה הזיקה של הקרבה ביניהם, שהרי גוי כאשר הוא מתגייר הרי הוא כקטן שנולד, כל הקשר המשפחתי עם משפחתו הקודמת מתנתק ע"י הגרות. אם בהיותו גר לא הספיק הגר להקים משפחה עד שמת, הרי זה מציאות של אדם שדינו כישראל לכל דבר, אבל אין לו שום קרובי משפחה, ולכן גר שמת בלא יורשים כל נכסיו הפקר. אומרת הברייתא: "גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו ושמעו שיש לו בן או שהיתה אשתו מעוברת חייבים להחזיר, החזירו הכל ואח"כ שמעו שמת בנו או שהפילה אשתו, החזיק בשניה קנה ובראשונה לא קנה" פרוש דברי הברייתא: יצאה שמועה שגר מת בלי יורשים, נכסיו הם הפקר, הגיעו כמה אנשים ועשו מעשה זכיה בקניניו ונכסיו של הגר משום שסמכו על השמועה שהגר מת בלי יורשים, אולם אח"כ התברר שהשמועה היתה טעות, בעצם בשעה שהחזיקו בנכסים הגר עדיין לא מת, או בשעה שהחזיקו בנכסים השאיר הגר אשה מעוברת, ולמרות שהאשה אינה יורשת את בעלה, מ"מ אם העובר יוולד ויהיה בן קיימא יהיה העובר בנו של הגר והוא היורש האמיתי, שוב אין זכות לאף אדם לזכות בנכסים. כאשר שמעו המחזיקים שבשעה שהחזיקו בנכסים הגר עדיין לא מת, או ששמעו שאשתו מעוברת, עליהם להחזיר את הנכסים למקומם. ממשיכה הברייתא אם בסופו של דבר התברר שהגר מת, או שאשתו המעוברת הפילה את עוברה, מעתה אפ' אם אותם אנשים החזיקו עדיין את הנכסים אצלם, אין בהחזקתם שום קנין, עליהם להחזיר את הנכסים ולזכות בהם בשניה. הלכה זו נפסקה גם ברמב"ם ובשו"ע הלכות הפקר חו"מ סי' רע"ה.

הראשונים מתחבטים בהסבר הדין השני של הברייתא, כאשר החזיקו את הנכסים והתברר שבשעה שהחזיקו עדיין היה הגר חי, ועדיין היתה אשתו מעוברת, עליהם להחזיר את הנכסים, זה דין פשוט, אבל אם עד שהחזירו את הנכסים התברר שבסופו של דבר מת הגר או בסופו של דבר הפילה אשתו, מדוע עליהם להחזיר את הנכסים הרי סו"ס משעת מיתת הגר, ומשעת הפלת העובר, נמצאים הנכסים ברשותם, והרי משעה זו והילך הנכסים הם באמת הפקר, שהרי ברגע שמת הגר, וברגע שהפילה האשה את עוברה, מעתה והילך הנכסים הם בוודאי הפקר, ואם הנכסים הם ברשות המחזיקים מדוע שלא נאמר שבכך שהם מחזיקים בהם הנכסים הופכים להיות שלהם.

הגאון רבי מאיר שמחה מדווינסק בספרו אור שמח על הרמב"ם מסביר את דברי הגמ': "הא דשמעו שמת בנו או דשמעו שמת הגר היינו כשהנכסים ביד המחזיקים, והא דלא קנה המחזיק הוא משום שהרי למדנו שהמחזיק בנכסי הגר בעי כוונה לקנות, הלכך כאן, בשעה שהתכוון המחזיק לקנות היה העובר קיים והיה הגר קיים, ואח"כ כשמת העובר ומת הגר אע"ג שהנכסים עדיין ביד המחזיק הרי לא התכוון לקנות הלכך לא קנה". הסבר דבר ה"אור שמח" אנו יודעים שכאשר אדם מקנה חפץ לחברו קונה החבר גם אם לא תהיה לו כוונת קניין, שהרי דעת אחרת מקנה, מה הדין לגבי אדם שמנסה לזכות בנכסים כאשר הנכסים הם הפקר, האם גם כאן נאמר שיכול אדם לזכות בנכסי הגר אפי' כאשר אין כוונתו לקנין. במס' יבמות בדף נב: אומרת הגמ': "העודר בנכסי הגר וכסבור שהוא שלו לא קנה" מדובר באדם שאדמותיו גבלו עם אדמותיו של הגר, וכאשר הוא עדר את שדהו בלא לשים לב הוא עבר את הגבול והוא כרגע עודר בנכסי הגר, במקרה ובו בזמן שאותו אדם עבר את הגבול והחל לעדור בנכסי הגר, מת הגר בלא יורשים, והרי כדי לזכות בנכסי הגר מספיק לעדור בחלק מהנכסים, עדירה הרי זו חזקה, ואילו היה העודר יודע שהוא נמצא כרגע ברשותו של הגר, והגר מת בלא יורשים והעדירה היתה לצורך זכיה בנכסי הגר, היה בוודאי העודר קונה, אבל כאן מדובר באופן שהעודר היה סבור שהוא עודר בשדותיו שלו, ולמרות שבמציאות הוא עדר בנכסי הגר, והגר מת בלא יורשים, לא יכול העודר לקנות ע"י עדירה זו כל זמן שהוא לא התכוון לקנות, זאת משום שאין כאן דעת אחרת שתקנה לו את הנכסים. הנכסים הם הפקר וכיון שהוא עודר בנכסים בסוברו שהנכסים הם שלו לא קנה. טוען הגאון בעל האור שמח שבעצם המקרה של הברייתא אצלנו בנוי על אותו עקרון, כאשר שמע המחזיק שהגר מת, והוא עשה מעשה קניין בכוונה לזכות בנכסי הגר, ברגע שהתברר שהגר בעצם לא מת, התבטלה הקניה הראשונה, שהרי מעשה הקנין למרות שהיתה בו כוונת קנין, הרי מעשה הקנין הזה נעשה לדעת המקנה, הגר עדיין לא מת נכסיו אינם הפקר ואין אפשרות לעשות מעשה קנין בנכסיו של הזולת, כל עוד הזולת אינו מעונין למכור, נמצא שהיה כאן מעשה קנין בלי חלות של קנין, כאשר הנכסים נשארו ביד המחזיק והגר מת לא יתכן שעצם המצאות הנכסים ביד המחזיק תקנה את הנכסים למחזיק, שהרי כרגע יש לנו גדר של עודר בנכסי הגר וכסבור שהוא שלו, אמנם הנכסים נמצאים ביד המחזיק אבל אין כאן כוונה לקנין, וכלשונו של האור שמח: "כאן בשעה שהתכוון לקנות היה הגר בחיים, ואח"כ כשמת הגר אע"ג שהנכסים עדיין בידו הרי לא התכוון לקנות".

ראיה נפלאה להסבר זה מביא האור שמח מדברי ירושלמי מפורשים בפרק שלישי ממס' סנהדרין בהלכה ה': ידוע שבשנה השביעית על כל בעל שדה להפקיר את פירותיו, יש פעמים שבעל השדה אינו יודע את הדין שעליו להפקיר את הפירות, עומד הוא בשדהו ובוצר את פירותיו כפי שהוא עושה כל שנה ומכניס את פירותיו לכלי, מהרגע שהוא מכניס את פירותיו לכלי, למרות שיש עברה בדבר מ"מ לכאורה ממונית שייכים הפירות אליו, שהרי גם אם הוא צריך להפקיר את השדה ואסור לו לזכות בעצמו, עליו להפקיר את השדה עבור אחרים מ"מ אם עבר על האיסור ועשה מעשה זכיה בפירות צריך היה לכאורה להיות הדין שממונית הפכו הפירות להיות שלו משום הזכיה מן ההפקר. אומר הירושלמי שזה טעות, אותו אדם שמשום שאינו יודע את ההלכה הרי הוא בוצר את הפירות כפי שהוא עושה כל שנה, שהרי אינו מתכוון לקנות את הפירות כדין זכיה מהפקר, הוא סבור שהפירות אינם מופקרים, והוא מלקט את פירותיו לתוך כליו אבל בעצם התורה הפקירה את הפירות, ולמרות שהפירות נמצאים כרגע ברשותו של המלקט, כיוון שלא התכוון לקנות את הפירות מדין זכיה מן ההפקר, עצם ההמצאות של הפירות ברשותו לא יכולים להחשב לקנין. כך גם בעינינו, נכון שאותו אדם שהחזיק בנכסי הגר התכוון לקנותם בשעה שהוא החזיק בהם, אבל בשעה שהוא התכוון לקנות הגר עדיין היה חי, כרגע כאשר הנכסים ברשותו והגר באמת מת הוא הרי לא עושה מעשה קנין נוסף, סבור הוא שהנכסים הם שלו ממילא, וההמצאות של הנכסים בידו לא יכולים להחשב למעשה קנין אלא אם כן התכוון לכך. ע"כ ראיתו של האור שמח מדברי הירושלמי.

יש להעיר על כך מדברי רמב"ן במס ע"ז בדף לד. אנו יודעים שבמערכת הקנינים שונים בני נח מבני ישראל, לא אותם קנינים בם קונה ישראל, יכול לקנות הגוי. הגמ' במס' בכורות יג. אומרת שקנינו של הגוי רק בכסף, משא"כ ישראל לא קונה מטלטלין בכסף, י"א מהתורה וי"א מתקנת חכמים. מה דינו של גוי שקנה מטלטלין בכסף והתגייר, ועתה הריהו כישראל לכל דבר, האם הוא צריך לעשות שוב מעשה קנין באותם חפצים אותם הוא קנה בהיותו גוי, במעות, שהרי לישראל אין קנין מעות במטלטלין. כותב הרמב"ן במס ע"ז שעצם המצאות המטלטלין ברשותו, אין לך קנין גדול מזה. והרי מסתבר שכאשר הגוי מתגייר, אין הוא מתכוון לקנות מחדש את הנכסים שלו, ואעפ"כ סבור הרמב"ן שהמצאות הנכסים ברשותו, הם עצמם יכולים להחשב לקנין גם בלי כוונת קנין, וצריך ביאור מה ההבדל בין דברי הירושלמי לבין דברי הרמב"ן.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)