הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הוא מותיב לה, והוא מפרק לה

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא בתרא קכ ע"א

מותיב רבה: +ויקרא כ"ב+ אמור אליהם - לאותן העומדים על הר סיני, לדורותיכם - אלו דורות הבאים, 
אם נאמר אבות, למה נאמר בנים? 
ואם נאמר בנים, למה נאמר אבות? 
מפני שיש באבות מה שאין בבנים, 
ויש בבנים מה שאין באבות, 
באבות הוא אומר: +במדבר ל"ו+ וכל בת יורשת נחלה, 
והרבה מצות נצטוו בנים שלא נצטוו אבות, 
הא מפני שיש באבות שאין בבנים ויש בבנים מה שאין באבות - 
הוצרך לומר אבות, הוצרך לומר בנים; 
קתני מיהת, באבות הוא אומר: וכל בת יורשת נחלה! 
הוא מותיב לה, והוא מפרק לה: לבר מבנות צלפחד. 

1.
התרוץ של "לבר מבנת צלפחד" פרושו הוא, שהפסוק "וכל בת יורשת נחלה..." לא מדבר על בנות צלופחד. וזה קצת תמוה על פי פשוטו של מקרא.

2.
הניסוח המיוחד בסוגייתנו בפתיחה לתרוץ הוא "הוא מותיב לה, והוא מפרק לה" - 28 מופעים בש"ס.

3.
אולי אפשר לומר: תרוץ מסוג זה מקובל כנראה על כולם - למרות הקושי לפי סעיף 1 לעיל, ואולי "דומה" לדברי חידושי הרשב"א מסכת שבת דף קמה עמוד א :

הוא מותיב לה והוא מפרק לה בסוחט לתוך הקערה. והוא הדין דהוה ליה לתרוצי הכין בההיא דקא מותיב רמי בר יחזקאל זב שחלב את העז בחולב לתוך הקערה, אלא לארווחה למתניתין קאמר כלומר דאפילו בחולב לתוך הקדרה היא מתניתין ומשום טיפה המלוכלכת על פי הדד וקושטא דמילתא קא מתרץ.

כלומר, ביטוי זה כוונתו לומר שהתרוץ הוא "אמיתי" – להלכה.

3.1
ומתאים לומר שעורך הגמרא הוא זה ש"שתל" את הביטוי בגמרא בתרוצו של המקשן - כדי ללמדנו את האמור בסעיף 3.