הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
קשיא הלכתא אהלכתא
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא קיט ע"ב
ותעמדנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים וכל העדה - אפשר עמדו לפני משה כו' ולא אמרו להן דבר,
ועמדו לפני הנשיאים וכל העדה?
אלא סרס המקרא ודרשהו, דברי רבי יאשיה;
אבא חנן אמר משום רבי אליעזר: בבית המדרש היו יושבין,
והלכו ועמדו להן לפני כולן.
במאי קמיפלגי?
מר סבר: חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב,
ומר סבר: אין חולקין.
והלכתא: חולקין. והלכתא: אין חולקין.
קשיא הלכתא אהלכתא!
הלכתא אהלכתא לא קשיא:
הא דפליג ליה רביה יקרא,
הא דלא פליג ליה רביה יקרא.
1.
מדובר במחלוקת תנאים - רבי יאשיה ורבי אליעזר - בהסבר הפסוקים.
2.
הגמרא מסבירה שהמחלוקת בהסבר הפסוקים נובעת ממחלוקתם בדין כבוד רבו.
2.1
משמע שלא היתה לכל אחד מהם מסורת מרבותיו מהי כוונת הפסוק.
2.2
ואולי כל אחד מהם מסביר, שמהפסוק לומדים את הכלל "איו חולקין..." או דווקא כן "חולקין...".
ואז היה מתאים יותר הביטוי "מאי בינייהו"!
3.
הגמרא קובעת: "והלכתא: חולקין. והלכתא: אין חולקין".
4.
האם אמורא מאוחר מעורכי הגמרא כתב את המשפט הנ"ל כולו ברצף אחד?
4.1
ואולי כל אחד מה"והלכתא" נקבע בבית מדרש אחר, או על ידי עורך גמרא אחר.
4.2
ועורך אחרון צירף את שניהם מפני שאולי הוא לא רצה להכריע, ועל כן התכוון להשאיר את ההכרעה בידי כל דור ודור ובידי כל בית דין!
4.2.1
ואולי כך הוא ההסבר בכל מקום בש"ס שבו מובא הביטוי הסותר "והלכתא... והלכתא...".
5.
הגמרא מקשה "קשיא הלכתא אהלכתא"
[אמנם יש גירסא ב"דקדוקי סופרים" - בלי המלים "הלכתא אהלכתא"]
צריך לומר שחכם מאוחר [או עורך גמרא מאוחר] מקשה על מי שקבע את שני ה"והלכתא" שסותרים זה את זה.
5.1
המקשן לא מקבל את מה שהסברנו לעיל בסעיף 4.1-4.2
6.
הגמרא מיישבת על ידי אוקימתות:
הא דפליג ליה רביה יקרא,
הא דלא פליג ליה רביה יקרא.
כל אחת מה"והלכתא" מתייחסת למציאות אחרת.
7.
אומרים הפרשנים שהמחלוקת עצמה בין רבי יאשיה ורבי אליעזר היא ב"קצוות" - כלומר, אחד אמר שאין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב גם אם הרב נותן כבוד לתלמידו, ואחד אמר שכן חולקין כבוד לתלמיד במקום רבו גם אם הרב עצמו לא מכבד את תלמידו.
7.1
וכל אחד מה"והלכתא" מתייחס למקרה מסויים, אם הרב מכבד את תלמידו אזי "חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב", ואם הרב אינו מכבד את תלמידו אזי "אין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב".
7.2
כלומר, ה"והלכתא" הסופית היא ממוצעת בין שתי הדעות במחלוקת.
8.
וכך פוסק הרמב"ם:
רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ה הלכה ח:
אין חולקין כבוד לתלמיד בפני רבו אלא א"כ דרך רבו לחלוק כ לו כבוד,
9.
ויש להקשות: מדוע במקום כל הדיון לעיל עורך הגמרא לא ניסח כבר במסקנה הראשונה "והלכתא חולקין כבוד לתלמיד בפני רבו כשדרך רבו לחלוק לו כבוד" [בערך כניסוח הרמב"ם].
9.1
ונדמה לי שאת השאלה לעיל יש לשאול בכל מקום בש"ס שהניסוח הוא "קשיא הלכתא אהלכתא".
10.
ונראה לי לחדש: לפי האמור לעיל בסעיף 4.1
המקשן ששאל "במאי קמיפלגי" ותרץ "מר סבר..." הוא זה שגם קבע את שני ה"והלכתא", ובזה רצה לרמוז שתלוי מה היה המקרה.
11.
והקושיה "קשיא הלכתא אהלכתא" היא קושיה על עצם השימוש בביטוי "והלכתא"
12.
והתרוץ הוא לפי האמור לעיל בסעיף 10.
13.
ויותר מכך, ניתן לומר ["חידוש"]: התרוץ הוא למעשה כאמור לעיל בסעיף 4.2, כלומר, הדין נתון לשיקול דעת כל דור ודור ולשיקול כל בית דין, והגמרא מציעה שאם אין אפשרות אחרת אז ה"והלכתא" תהיה "ממוצעת" [וכמסקנת הרמב"ם].
