גנאי הוא / רפי זברגר

בבא בתרא קיג ע"א

הקדמה

למדנו בדפים לעיל את המקורות לדין שהבעל יורש את אשתו. בדף שלנו דנה הגמרא מהי ''תכולת הירושה'' של הבעל.  
 

הנושא

אמר רבי אבהו אמר ר' יוחנן אמר רבי ינאי אמר רבי, ומטו בה משמיה דרבי יהושע בן קרחה: מנין לבעל שאינו נוטל בראוי כבמוחזק? 
מצטטים אמירה של רבי אבהו שהגיעה במקור מרבי יהודה הנשיא, מחבר המשנה, דרך מספר אמוראים. יש אומרים שרבי יהושע בן קרחה אמרה – נידון בכך בהמשך. האמירה דנה בירושת ''ראוי'' ביחס ל''מוחזק''. 
נדגים את ההבדל ביניהם: אם אשה ירשה את אביה בחייה, כאשר לא היו לה אחים, הרי שהנכסים היו ''מוחזקים'' בידה בשעת מותה. אך אם אביה נפטר אחריה, הרי הנכסים רק ''ראויים'' להגיע אליה, לאחר מותה, כאשר גם אביה ימות. 
אומר רבי אבהו, הבעל, כאשר הוא יורש את אשתו (כשאין להם ילדים), הרי אינו יורש את הראוי כמו את המוחזק.
מוכיחה זאת הגמרא מפסוק בספר דברי הימים א' (ב', כ''ב) אשר הכרנו כבר בדף הקודם: 
וּשְׂג֖וּב הוֹלִ֣יד אֶת יָאִ֑יר וַֽיְהִי ל֗וֹ עֶשְׂרִ֤ים וְשָׁלוֹשׁ֙ עָרִ֔ים בְּאֶ֖רֶץ הַגִּלְעָֽד, מנין ליאיר שלא היה לו לשגוב? אלא, מלמד שנשא שגוב אשה ומתה בחיי מורישיה, ומתו מורישיה וירשה יאיר; 
הפסוק עוסק בירושה אשר הייתה ליאיר, בנו של שְׂג֖וּב, אך הוא לא ירש אותה משְׂג֖וּב אביו. מנסה הגמרא להעמיד את הפסוק במקרה שאמו של יאיר, אשת שְׂג֖וּב, נפטרה לפני אביה, ולכן שְׂג֖וּב בעלה לא ירשה (נכסים ''ראויים'' אך לא ''מוחזקים''), והנכסים עברו לבנה יאיר, לאחר מות הסבא. 
הפעם נתמקד באומר האמרה ולא בתוכנה. מיהו רבי יהושע בן קרחה, שלפי הדעה השניה, אמר את האמרה לעיל?
לפי רבינו יצחק המובא בתוספות, מדובר ברבי יהושע, בנו של רבי עקיבא אשר היה קרח (וזו משמעות המילה קרחה).
מקורו של רבינו יצחק הוא גמרא במסכת בכורות (נ"ח, א'): בן עזאי אומר: כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה. לאותו חכם היה בן בשם רבי יהושע, ובמקום אחר כתוב: רבי יהושע בנו של רבי עקיבא. מכאן מסיק רבינו יצחק כי רבי עקיבא היה קרח, ועליו דיבר בן עזאי. רבינו תם שם, חולק על רבינו יצחק, ומוכיח זאת במספר הוכחות, כאשר הראשונה, ואולי החשובה ביותר היא: חס ושלום שהיה להעלות לו שם, על שום קרחות, דגנאי הוא כמו עֲלֵ֥ה קֵרֵֽחַ (מלכים ב', ב', כ"ג). לא יכול להיות, אומר רבינו תם, כי בן עזאי ישתמש ב''שם גנאי'' של קֵרֵֽחַ , ביחס לרבי עקיבא, כמו שראינו בספר מלכים, כשנערים קטנים קילסו את אלישע ''עֲלֵ֥ה קֵרֵ֖חַ עֲלֵ֥ה קֵרֵֽחַ. 
 

מהו המסר?

חשוב מאוד, וצריך להישמר מאוד מלפגוע בבן אדם, ע''י קריאת כינויי גנאי כלפיו. רבינו תם מביא זאת מסברה, אך אנו כבר מכירים שזהו בעצם איסור מן התורה של ''אונאת דברים''. יש איסור חמור, לצער כל בן אדם, ובוודאי שלא להלבין פניו ברבים. האיסור נכון שבעתיים, להורים ביחס לילדיהם. שומה על כל הורה לשים לב לכך, ולא לצער ולהלבין ברבים את ילדו, גם אם מדובר בתוכחה המותרת ומחויבת המציאות.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]