הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הא דידיה הא דרביה
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא קטז ע"א
אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי: כל שאינו מניח בן ליורשו - הקדוש ברוך הוא מלא עליו עברה,
כתיב הכא: +במדבר כ"ז+ והעברתם את נחלתו,
וכתיב התם: +צפניה א'+ יום עברה היום ההוא.
+תהלים נ"ה+ אשר אין חליפות למו ולא יראו אלהים -
רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי,
חד אמר: כל שאינו מניח בן,
וחד אמר: כל שאינו מניח תלמיד.
תסתיים רבי יוחנן דאמר תלמיד,
דאמר רבי יוחנן: דין גרמיה דעשיראה ביר, תסתיים דרבי יוחנן דאמר תלמיד.
ומדרבי יוחנן אמר תלמיד, רבי יהושע בן לוי אמר בן,
והא רבי יהושע בן לוי לא אזיל לבי טמיא אלא לבי מאן דשכיב בלא בני,
דכתיב: +ירמיהו כ"ב+ בכו בכה להולך,
ואמר רב יהודה אמר רב: להולך בלא בן זכר!
אלא, רבי יהושע בן לוי הוא דאמר תלמיד.
ומדר' יהושע בן לוי הוא דאמר תלמיד, רבי יוחנן אמר בן,
קשיא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן!
לא קשיא: הא דידיה, הא דרביה.
1.
כאשר יש סתירה בדברי אמורא עצמו הרי שאחת האפשרויות ליישוב הסתירה היא הקביעה "הא דידיה הא דרביה", כלומר שאחת המימרות שאמר אותו אמורא בשם רבו הוא עצמו אינו מסכים לדבריו.
1.1
ותרוץ זה מתאים בעיקר לאותן סוגיות - כבסוגייתנו - שאת אחת המימרות אמר אותו חכם - רבי יוחנן - במפורש בשם חכם אחר - רשב"י [רבו].
2.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל ריד:
הא דידיה הא דרביה, קאמר בדוכתי טובא בגמרא ואף על גב דקרי ליה רביה לא היה תלמידו ולא הכירו ומשום דקאמר אותה המימרא משמיה משום הכי קאמר ליה רביה ולמדתי כן ממה שמצאתי בחולין דף קי"ג דקאמר הא דידיה הא דרביה על שמואל שאמר מימרא משום ר"א
וע"כ שמואל לא הכיר את ר' אליעזר מימיו
דר"א היה בחורבן מתלמידי ריב"ז ושמואל היה בדורות האחרונים בסוף ימיו דרבי וכמ"ש שם רש"י בענין אחר ואפ"ה קרי ליה לר"א רביה דשמואל מן הטעם שכתבתי
הוא מדגיש שהביטוי "רביה" שמשובץ בביטוי הכולל "הא דידיה הא דרביה" אין הכוונה בהכרח לרבו ממש.
2.1
ומוכיח זאת מסוגייתנו:
ועוד למדתי כן ממאי דקאמר בפרק יש נוחלין דף קט"ז א' הא דידיה הא דרביה על מימרא שאמר ר' יוחנן משום רשב"י וידוע כי רשב"י לא היה רבו של ר"י
ואף גם זאת לא הכירו כי אפילו בזמן רבו תלמיד רשב"י היה ר"י קטן כמבואר בספר יוחסין בדבור שקודם אלפא ביתא של תנאים
רשב"י מוגדר בסוגייתנו כ"רביה" של רבי יוחנן למרות שלא היה ממש רבו בפועל, שהרי הם לא חיו באותו דור.
2.2
הוכחה נוספת:
וכן משמע עוד בפרק המניח [בבא קמא דף ל' א'] דקאמר הא דידיה הא דרביה על מימרא שאמר ר"א משום ר' ישמעאל וידוע שר"א לא ראה את רבי ישמעאל ולא הכירו אלא ודאי מפני שאמרה משמו הוי טעמא דקרי ליה רביה כאמור:
2.3
משמע שהמונח "אמר רב... משום רב..." לא מחייב שמדובר ברב ותלמיד ממש. ובכל זאת החכם הקדום יותר מוגדר כ"רבו" של החכם המאוחר יותר.
2.4
הערה: הדוגמאות לעיל הן כאשר אמורא אמר בשם תנא!
5.
ראה מה שכתבתי על מסכת מכות דף טז:
בגמרא:
סבר לה כי הא דאמר רב אידי בר אבין אמר רב עמרם א"ר יצחק א"ר יוחנן,
ר' יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי: כל לא תעשה שבתורה, לאו שיש בו מעשה - לוקין עליו, לאו שאין בו מעשה - אין לוקין עליו, חוץ מן הנשבע ומימר והמקלל את חבירו בשם. קשיא דרבי יהודה אדרבי יהודה!
אי לר"ש בן לקיש, תרי תנאי אליבא דרבי יהודה; אי לרבי יוחנן, לא קשיא: הא דידיה, הא דרביה
כשיש סתירה בין שני מקורות תנאיים אודות דברי אותו תנא, אחת האפשרוית לתרץ: "תרי תנאי אליבא ד...", כלומר כל מקור נאמר על ידי תנא אחר בשמו של התנא המוזכר בשמו – בסוגייתנו – רבי יהודה.
5.1
וכאשר במקרה הנ"ל מדובר שתנא אחר אמר משום אותו תנא, כמו בסוגייתנו "רבי יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי" וזה סותר את דברי רבי יהודה בברייתא הקודמת, אזי התרוץ הפשוט הוא – כמו בסוגייתנו – "הא דידה, הא דרביה", כלומר, כשנאמר: "... משום רבי יוסי הגלילי" הכוונה שרבי יהודה רק מצטט את רבי יוסי הגלילי אבל אינו מסכים עימו [וממילא מתאים לדברי רבי יהודה עצמו בברייתא הקודמת]
5.1.1
וכלעיל בסעיף 1 והלאה.
5.2
רבי יהודה חי אחרי רבי עקיבא שחי אחרי רבי יוסי הגלילי. ולכן כנראה שהניסוח "משום רבי יוסי הגלילי" – הכוונה שלא שמע ממנו ישירות, ולפי המשתמע בסוגייתנו ייתכן שהכוונה שבדרך כלל המשמעות הנוספת של הביטוי "משום..." היא שלא מחייב שהחכם – בסוגייתנו – רבי יהודה – מסכים עם החכם המצוטט – בסוגייתנו – רבי יוסי הגלילי.
5.3
או שמא הכוונה הפוכה – תמיד משמעות הביטוי "משום..." שהוא כן מסכים עימו, אלא רק במקרה מיוחד, כשהגמרא מפרשת – כמו בסוגייתנו – כחריג – הוא לא מסכים עימו.
5.3.1
וזוהי אפשרות שונה מהאמור לעיל בסעיף 2.3
6.
וכן ראה מה שכתבתי על מסכת זבחים דף עט:
אמר אביי, לא קשיא:
תלמוד בבלי מסכת זבחים דף עט עמוד א
הא דידיה, הא דרביה; דתניא, רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל: אין דם מבטל דם, אין רוק מבטל רוק, ואין מי רגלים מבטלין מי רגלים
הביטוי "הא דידיה הא דרביה" מופיע 14 פעמים בש"ס
7.
הליכות עולם שער שני פרק ב :
"לה. זימנין כשמקשה על תנא מדידיה אדידיה מתרץ הא דידיה הא דרביה כלומר חדא סברא דנפשיה וחדא סברא דרביה וליה לא סבירא ליה ["רב ותלמיד"] וזה תמצא בהרבה מקומות.
ולפעמים מתרץ על כי האי קושיא תרי תנאי ואליבא דרבי פלוני כמו [תרי תנאי ואליבא דרבי מאיר] תרי תנאי ואליבא דר' אליעזר בריש ברכות וכן בכוליה גמרא
ורוצה לומר דחד אמר הכי אמר מר וחד אמר דלאו הכי אמר מר אלא הכי,
וכמו שמצינו תרי תנאי ואליבא דר' פלוני כך מצינו תרי אמוראי ואליבא דפלוני כמו תרי אמוראי ואליבא דר' יוחנן ובהרבה מקומות.
ואי לא דמסתפינא אמינא דכל כהאי גוונא לא משקר חד מינייהו אלא שמעו מרבן ומשכחת לה..."
8.
הגמרא הקשתה מדברי רבי יהודה על דברי רבי יהודה. לעיל למדנו שבתערובת מין במינו בשני דברים שמראם שווה אומר רבי יהודה "רואים" כאילו זה מין באינו מינו ואינו בטל ברוב, ובמשנה השניה סובר רבי יהודה שאין אומרים "רואים", אלא – בטל ברוב. על קושיית-סתירה זו עונה אביי: הדברים במשנה הם דברי רבי יהודה עצמו והדברים בברייתא הם דברי רבו – רבן גמליאל, כפי שמוכח מהברייתא המובאת בסמוך "רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל...."
8.1
ויש להסביר: בדרך כלל כשחכם אומר בשם רבו הרי שההנחה היא שהוא מסכים לדעתו ולא משמש רק כמוסר את דברי רבו. רק כאשר יש הכרח – כמו בסוגייתנו, שיש סתירה בדברי הרב-התלמיד – הרי שניתן ליישב שבמקור אחד כוונת החכם "רק" למסור את דברי רבו אבל הוא חולק עליו ולא סובר כמותו. וזו המשמעות של הביטוי "הא דידיה, הא דרביה".
8.2
ויש לבדוק עוד: האם ביטוי זה מופיע רק כשבמקור אחד נאמר במפורש "אמר רב... אמר רב..." או "אמר רב... משמיה דרב..." או אפילו אם בשני המקורות מובא רק שם החכם עצמו בלבד, ובלי שם רבו, האם גם אז כשיש סתירה בין שני המקורות ניתן לתרץ על ידי האפשרות של "הא דידיה הא דרביה".
8.2.1
בפשטות נראה שברוב המכריע של המקרים כאשר הגמרא אומרת "הא דידיה הא דרביה" מדובר כשאותו חכם אמר את אחת מאמרותיו במפורש בשם חכם קדום אחר.
8.3
בסוגייתנו מדובר על רבי יהודה שאמר משום רבי ישמעאל.
בפשטות, כנראה רבי יהודה שהיה תלמיד רבי עקיבא היה גם תלמידו של רבי ישמעאל. וה"יד מלאכי" - כלעיל בסעיף 2.1 - מדגיש שפעמים רבות הביטוי "הא דרביה" – אין הכוונה שרבו ממש אמר את הדין, אלא מדובר שהחכם המדבר אמר בשם חכם אחר שקדם לו, והוא שמע מאחרים שכך אמר אותו חכם קדום .
9.
ביטוי דומה לביטוי "הא דידיה הא דרביה" הוא "וליה לא סבירא ליה":
כאשר הגמרא מקשה על אמורא מדבריו שלו במקום אחר. התרוץ הוא "הא דידיה הא דרביה". כלומר דין אחד הוא של רבו ודין שני הוא שלו עצמו [מתאים היה גם לומר "וליה לא סבירא ליה" אלא ש"ליה לא סבירא ליה" לא קשור דווקא ליחסי תלמיד-רב. אפשר לומר, אם כן, שהביטוי "הא דידיה הא דרביה" הוא מקרה פרטי של "וליה לא סבירא ליה".
10.
על כל הביטויים לעיל כתבתי עוד בהרבה סוגיות בש"ס.
