סקר
ללומדים דף יומי בלילה - איזה דף אתם לומדים?




 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"זיל הדר בך"; רבי זכריה בן הקצב; ירושה - איסורא או ממונא; סבר למעבד עובדא; אפס; דאמרי תרוייהו

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא בתרא קיא ע"א-ע"ב

 

והאיש את אמו וכו'. מנא הני מילי?
דתנו רבנן:
+במדבר ל"ו+ וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל -
היאך בת יורשת שני מטות?
אלא זו שאביה משבט אחד ואמה משבט אחר, ומתו וירשתן.
... ר' יוסי בר' יהודה ור"א בר' יוסי אמרו משום רבי זכריה בן הקצב:
אחד הבן ואחד הבת שוין בנכסי האם.
מאי טעמא?
דיו לבא מן הדין להיות כנדון.
...רב ניתאי סבר למעבד עובדא כר' זכריה בן הקצב,
אמר ליה שמואל: כמאן? כזכריה, אפס זכריה.
רבי טבלא עבד עובדא כרבי זכריה בן הקצב,
א"ל רב נחמן: מאי האי?
א"ל, דאמר רב חיננא בר שלמיא משמיה דרב: הלכה כרבי זכריה בן הקצב.
אמר ליה: זיל אהדר בך, ואי לא - מפיקנא לך רב חיננא בר שלמיא מאוניך.
רב הונא בר חייא סבר למעבד עובדא כרבי זכריה בן הקצב,
אמר ליה רב נחמן: מאי האי? אמר ליה, דאמר רב הונא אמר רב: הלכה כר' זכריה בן הקצב.
אמר ליה: אשלח ליה, איכסיף.
אמר ליה: השתא כי נח נפשיה דרב הונא, איתריסת לקבלי.
ואיהו כמאן סברה? כי הא דרב ושמואל דאמרי תרוייהו: אין הלכה כר' זכריה בן הקצב...

מבנה הסוגיה:

1.

והאיש את אמו וכו'. מנא הני מילי?
דתנו רבנן: +במדבר ל"ו+ וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל -
היאך בת יורשת שני מטות?
אלא זו שאביה משבט אחד ואמה משבט אחר, ומתו וירשתן.

מקור - תנא קמא בברייתא - שבת יורשת את אמה

2.

ואין לי אלא בת, בן מנין?
אמרת קל וחומר: ומה בת שהורע כחה בנכסי האב - יפה כחה בנכסי האם,
בן שיפה כחו בנכסי האב - אינו דין שיפה כחו בנכסי האם;
וממקום שבאת: מה להלן בן קודם לבת, אף כאן בן קודם לבת.

מאותו תנא קמא יש מקור לדין [של משנתנו] - בן יורש את אימו וגם קודם לאחותו. כלומר אותו דין שיש בירושת האב כך גם לגבי ירושת האם.

3.
דעה חולקת בברייתא:

ר' יוסי בר' יהודה ור"א בר' יוסי אמרו משום רבי זכריה בן הקצב:
אחד הבן ואחד הבת שוין בנכסי האם.
מאי טעמא?
דיו לבא מן הדין להיות כנדון.

הם סוברים שמהמקור - לעיל בסעיף 2 - ניתן ללמוד רק שבן יורש את אימו אבל לא שהבן קודם לבת.

3.1
תנאים ואמוראים - ביוגרפיות: תולדותיו של רבי זכריה בן הקצב
רבי זכריה בן הקצב -
תנא בדור הראשון. חי בירושלים בדור החורבן ונשבע: "המעון הזה לא זזה ידה מתוך ידי [נשבע שאשתו לא נאנסה], משעה שנכנסו גויים לירושלים ועד שיצאו", אך עדותו לא נתקבלה שכן לא היו לו עדים ואין אדם מעיד על עצמו (כתובות דף כ"ז ע"א), והיות והיה כהן אסרו עליו חכמים את אשתו, ואעפ"כ לא שילחה אלא ייחד לה בית בחצרו ולא היה מתייחד עמה אלא בפני בניה (שם). נזכר יחד עם ר' יוסי הכהן, תלמיד רבי יוחנן בן זכאי (עדויות פ"ח מ"ב). שמואל אמר: "אפס זכריה" (ב"ב קי"א ע"א) ופירש רשב"ם: "אין הלכה כמותו".

3.2
בסוגייתנו רבי יוסי ברבי יהודה ורבי אלעזר ברי יוסי - בני דורו של "רבי" - אמרו משמו של רבי זכריה בן הקצב.

3.3
קצת קשה, שהרי יש פער גדול מאד בין התקופות - בין תחילת דור התנאים לסוף תקופת התנאים [להלן נסביר זאת!].

4.
הגמרא דנה בדין "דיו":

ותנא קמא לא דריש דיו? והא דיו דאורייתא הוא!
דתניא: מדין קל וחומר כיצד? +במדבר י"ב+ ויאמר ה' אל משה ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים, קל וחומר לשכינה ארבעה עשר,
אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון!

הגמרא מוכיחה שדין "דיו" הוא דין תורה, ומדוע תנא קמא לכאורה לא מקבל זאת, ומרחיב את לימוד ה"קל וחומר".

4.1
מיישבת הגמרא:

בעלמא דריש דיו,
ושאני הכא, דאמר קרא: ממטות, מקיש מטה האם למטה האב,
מה מטה האב - בן קודם לבת, אף מטה האם - בן קודם לבת.

5.
הגמרא מביאה שיטת אמורא שפסק דווקא כדעת יחיד - כרבי זכריה בן הקצב- וגם נגד משנתנו שהיא "סתם משנה".

רב ניתאי סבר למעבד עובדא כר' זכריה בן הקצב,

אמנם הוא "רק" "סבר למעבד עובדא", [ - 7 מופעים בש"ס] השאלה היא האם זה מלמד שכך הוא פוסק. כך משמע מהגמרא.
"רב ניתאי" - מופע יחידאי בש"ס. היה תלמידו של שמואל.

5.1
ויש לשאול, מדוע הגמרא לא מציינת שהוא פסק כשני התנאים - רבי יוסי ברבי יהודה ורבי אלעזר ברבי יוסי - שהם אמרו בשם רבי זכריה בן הקצב.

5.1.1
רעיון: אולי הגמרא כבר מיידעת אותנו שאולי שני תנאים אלה לא לגמרי דייקו במסירת דברי רבי זכריה בן הקצב!

5.1.2
ואולי להיפך: אם דברי רבי זכריה בן הקצב עברו במסורת עד תקופת אותם שני תנאים סימן שדבריו התקבלו בכל דורות התנאים, ולכן הגמרא מציינת את רבי זכריה בן הקצב באופן ישיר.

5.2

אמר ליה שמואל: כמאן? כזכריה, אפס זכריה.

שמואל פוסק באופן החלטי - ובניסוח חריג - שלא כרבי זכריה.
"אפס זכריה" - מופע יחידאי בש"ס
גם הביטוי "אפס" במשמעותו כאן - של ביטול הלכה - מופע יחידאי בש"ס!

5.2.1
שמואל לא מזכיר את השם המלא: "רבי זכריה בן הקצב"!

5.2.2
"חידוש": נראה לי ששמואל פוסל את דעת רבי זכריה בן הקצב בגלל אישיותו של רבי זכריה בן הקצב - על פי המתואר לעיל בסעיף 3.1.

6.
מקרה דומה שאמורא - רבי טבלא - עשה מעשה [זה נחשב כפסיקה "חזקה"]
"רב טבלא" - 7 מופעים בש"ס
היה תלמידו של רב וכפוף לרב נחמן.

רבי טבלא עבד עובדא כרבי זכריה בן הקצב,

6.1

א"ל רב נחמן: מאי האי?

רב נחמן לא ביטל את דעת רבי זכריה, אלא רק שאל את תלמידו מדוע הוא פסק כרבי זכריה.
אולי רב נחמן "התלונן" כיצד תלמידו לא פסק כרב נחמן עצמו.

6.2

א"ל, דאמר רב חיננא בר שלמיא משמיה דרב: הלכה כרבי זכריה בן הקצב.

רבי טבלא טוען שרב חיננא בר שלמיא [ - 12 מופעים בש"ס, ותמיד בשם "רב"] אמר בשם רב שהלכה כרבי זכריה.

6.2.1
עד כאן יוצא לכאורה שיש מחלוקת בין רב לשמואל ורב נחמן האם הלכה כרבי זכריה!

6.2.2
אלא שהמיוחד בסוגייתנו - וכך גם בהמשך - שמדובר בניסוחים מאד מיוחדים-חריגים.
וחלקם - מופע יחידאי בש"ס.

6.3

אמר ליה: זיל אהדר בך, ואי לא - מפיקנא לך רב חיננא בר שלמיא מאוניך.

רב נחמן "איים" על רבי טבלא שיחזור בו [הביטוי "זיל אהדר בך" - מופע יחידאי בש"ס].
כנראה שרב נחמן ידע ש"רב" לא פסק כפי שאמר רבי חיננא בר שלמיא משמו של "רב".

6.3.1
לא מובא בגמרא האם רבי טבלא חזר בו.

7.
מקרה דומה:

רב הונא בר חייא סבר למעבד עובדא כרבי זכריה בן הקצב,

גם רב הונא בר חייא [ - 34 מופעים בש"ס. תלמידו של שמואל וגם של רב הונא. רבה ורב יוסף היו תלמידיו] "סבר למעבד כרבי זכריה בן הקצב" - כלעיל בסעיף 5.

7.1

אמר ליה רב נחמן: מאי האי?

גם כלפיו בא רב נחמן בטענה - שאלה - כלעיל בסעיף 6.1.

7.2

אמר ליה, דאמר רב הונא אמר רב: הלכה כר' זכריה בן הקצב.

דומה לאמור לעיל בסעיף 6.2. הוא טוען שגם רב הונא עצמו אמר בשם רב שכך הלכה - כרבי זכריה בן הקצב.

7.3
רב נחמן מגיב:

אמר ליה: אשלח ליה, איכסיף.

"אשלח ליה, איכסיף" - 2 מופעים בש"ס.
גם "אשלח ליה" בלבד - 2 מופעים בש"ס

לרב נחמן היה ברור שרב לא פסק כפי שכמה תלמידיו אמרו משמו!
או אולי רב נחמן סבר שאם "רב" ידע מה פסקו שמואל ורב נחמן אזי "רב" יחזור בו!
או שרב נחמן טוען שהלכה צריכה להיות כשמואל וב נחמן נגד רב.

7.3.1
"איכסיף" - רב הונא בר חייא התבייש. כנראה שהוא חשש מהאמור לעיל בסעיף 7.3


7.4
אומר רב נחמן:

אמר ליה: השתא כי נח נפשיה דרב הונא, איתריסת לקבלי.

רב נחמן טוען כלפי רב הונא בר חייא, שאם היה אומר את דינו של רב אחרי מותו של "רב" ודאי לא היה חוזר בו כי לא היה חושש שרב יכחיש.

7.5
נמצאנו למדים, שדין שתלמיד אומר בשם רבו בחייו "מתקבל" יותר מדין שתלמיד אומר בשם רבו אחרי מותו. [קשור מאד לדיון בביטוי הכללי "אמר רב... אמר רב..."]

8.
ומניין לרב נחמן שרב לא פסק כפי שמסרו כמה חכמים משמו:

ואיהו כמאן סברה? כי הא דרב ושמואל דאמרי תרוייהו: אין הלכה כר' זכריה בן הקצב.

היתה לו מסורת בשם שמואל ורב שאין הלכה כרבי זכריה בן הקצב.
[לכאורה מדובר במחלוקת מה אמר רב]

9.
כנראה שבדין כל כך יסודי - של ירושה - ההכרעה היתה בעייתית במשך הרבה דורות!

10.
ונראה לי לומר "חידוש": עד האמור לעיל בסעיף 8 יתכן שהיתה מחלוקת "סמויה" [בין הלמידים] בין רב ושמואל [ורב נחמן] האם דין ירושה מוגדר כ"איסור" - שבהם הכלל הוא שהלכה כרב, או שדין ירושה מוגדר כדיני ממונות - "דיני" - שבהם הלכה כשמואל נגד רב.

10.1
תוספת "חידוש": ואולי סעיף 8 בא לומר ש"רב" הודה בסופו של דבר לשמואל שהלכה כמותו - כשמואל!!!

10.2
ואולי ניתן לומר "חידוש גדול": אולי תמיד משמעות הביטוי "דאמרי תרוייהו" היא, שבתחילה שני החכמים נחלקו בדין מסיים, ואחר כך אחד מהם הודה לחברו!

11.
ההערות האחרונות - לעיל סעיפים 9-10.2 - מתאימות לדיון המיוחד בסוגייתנו; מבחינת הסגנונות המיוחדים, ומבחינת שמות החכמים בסוגייתנו שמובאים בש"ס לעיתים נדירות.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר