הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"הלכתא" כרב
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא קז ע"א
... רב אמר: בטלה מחלוקת,
ושמואל אמר: ויתר,
ורב אסי אמר: נוטל רביע בקרקע ורביע במעות.
רב אמר בטלה מחלוקת, קא סבר: האחין שחלקו יורשין הן;
ושמואל אמר, ויתר, קא סבר: האחין שחלקו לקוחות הוו, וכלוקח שלא באחריות דמי;
רב אסי מספקא ליה אי יורשין הוו אי לקוחות הוו,
הלכך נוטל רביע בקרקע ורביע במעות.
אמר רב פפא, הלכתא בכל הני שמעתתא: מקמצין.
אמימר אמר: בטלה מחלוקת.
והלכתא: בטלה מחלוקת.
1.
רמב"ם הלכות נחלות פרק י הלכה א:
שני אחים שחלקו ובא להן אח ממדינת הים, וכן שלשה אחין שחלקו ובא בעל חוב ונטל חלקו א של אחד מהן אפילו נטל זה קרקע וזה כספים בטלה ב מחלוקת וחוזרין וחולקין השאר בשוה.
1.1
הגהות מיימוניות הלכות נחלות פרק י הלכה א:
[ב] כרב דהכי פסיק תלמודא ודלא כשמואל ורב אסי דפליגי ע"ש ועיין בסימן כ"ה ובסי' נ"ה:
ההלכה היא כפי שהוכרע בגמרא - "והלכתא בטלה מחלוקת".
2.
לולא ההכרעה בגמרא יתכן שהיה צריך לפסוק כשמואל על פי הכלל שהלכה כשמואל נגד רב ב"דיני", וזוהי כנראה דעת רב פפא.
2.1
או אולי ההלכה היתה צריכה להיות כרב אסי שדעתו היא "ממוצעת" בין רב ושמואל [לא מובא על ידי אף אמורא בהכרעה]
2.2
הערה: הכרעה כדין שהוא "ממוצע" מובא בגמרא בסוגיה הבאה.
3.
רב פפא עצמו לא אמר במפורש "הלכתא כשמואל", ואמימר לא אמר "הלכתא כרב" מפני שאז לא היה ברור שמדובר בשני הנושאים שנידונים בסוגיה.
4.
רא"ש מסכת בבא בתרא פרק ז סימן ב:
... [דף קז ע"א] ...
אמר רב פפא הלכתא בכל הני שמעתא מקמצין אמימר אמר בטלה מחלוקת והלכה בטלה מחלוקת.
פרשב"ם מהכא שמעינן דאחין שחלקו כיורשין הוו ולא כלקוחות
וכן היה ר"ת רגיל לפסוק דיש ברירה מדפסקינן הכא הלכה כרב דאמר יורשין הוו
דעת רב ש"בטלה מחלוקת" מבוססת על הכלל של "יש ברירה", והרא"ש מסביר שסוגייתנו שפסקה כרב היא היסוד גם להכרעה לכל הש"ס ש"יש ברירה".
5.
ומכאן הא דן בהרחבה בנושא של "יש ברירה" או "אין ברירה", והאם מדובר בדינים שהם מדאורייתא או שרק בדינים דרבנן יש ברירה.
ועוד דבנדרים פרק השותפין (נדרים דף מה ב) אמר ר"א בן יעקב השותפין שנדרו הנאה זה מזה מותרין ליכנס לחצר
ופסקינן התם הלכה כראב"י וטעמא דר"א בן יעקב משום דיש ברירה כדאמר בפרק שור שנגח את הפרה (בבא קמא דף נא ב)
ועוד ראיה מתמורה פרק כל האסורים (תמורה דף ל א) השותפין שחלקו אחד נטל עשרה טלאים ואחד נטל תשעה וכלב שכנגד הכלב אסורין שעם הכלב מותרין ופריך עלה סתמא דגמרא וניפוק חדא להדי כלבא ואינך כולהו לישתרו
וההיא פירכא ליתא אלא למאן דאית ליה ברירה כדמוכח פרק בתרא דבכורות דף נז א)
והא דפליגי בפ"ב די"ט (ביצה דף לח א) רבי יוחנן ור' הושעיא דסבר ר' יוחנן דאף בדרבנן אין ברירה ורבי הושעיא סבר דבדרבנן יש ברירה בדאורייתא אין ברירה ופסיק מר זוטרא הלכה כרבי הושעיא
לאו משום דהלכה כמותו בהא דאמר דבדאורייתא אין ברירה אלא בדאורייתא נמי יש ברירה אלא במאי דפליג ארבי יוחנן פסק כוותיה דבדרבנן יש ברירה.
6.
ולבסוף הרא"ש מביא שרבנו תם חזר בו ופוסק שבדיני דאורייתא הכלל הוא "אין ברירה":
ומוכיח ממקורות אחרים:
ושוב חזר בו ר"ת ופסק דבדאורייתא אין ברירה מההיא די"ט דמשמע דפסק לגמרי כר' הושעיא
ומדאמר רבא א"ר נחמן בתחלת האיש מקדש (קידושין דף מב ב) האחין לקוחות הן וקי"ל דהלכתא כרב נחמן בדיני
ופסקינן נמי לעיל בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף סה א) דאין להן דרך זה על זה משום דמוכר בעין [יפה] מוכר אלמא דלקוחות הן
6.1
והוא מחדש שלפי רבנו תם שחזר בו יש לומר, שההכרעה בסוגייתנו כרב ש"בטלה מחלוקת" לא תלויה בדין ברירה:
והא דפסקינן הכא דבטלה מחלוקת לאו משום דיורשין הוו
אלא משום דלהך מלתא כיורשים הוו דמשוינן להו כלקוחות באחריות...
