לכך נוצרת
בבא מציעא פה ע"א
"דההוא עגלא דהוו קא ממטו ליה לשחיטה, אזל תליא לרישיה בכנפיה דרבי, וקא בכי. אמר ליה: זיל, לכך נוצרת".
אמרו במדרש במדבר רבה פרשת מסעי פרשה כג, ט:
"( איוב לה, יא) מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ, אמר להם הקדוש ברוך הוא לִמְדוּ מִפָּרוֹ של אליהו, שבשעה שאמר אליהו לעובדי הבעל (מלכים א' יח) בחרו לכם הפר האחד ועשו ראשונה כי אתם הרבים נתקבצו ת"נ נביאי הבעל ות"נ נביאי האשרה ולא יכלו לזוז את רגליו מן הארץ. ראה מה כתיב שם (מלכים א יח, כג) וְיִתְּנוּ לָנוּ שְׁנַיִם פָּרִים וְיִבְחֲרוּ לָהֶם הַפָּר הָאֶחָד וִינַתְּחֻהוּ וְיָשִׂימוּ עַל הָעֵצִים וְאֵשׁ לֹא יָשִׂימוּ וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַפָּר הָאֶחָד וְנָתַתִּי עַל הָעֵצִים וְאֵשׁ לֹא אָשִׂים. מה עשה אליהו, אמר להם בחרו שני פרים תאומים מֵאֵם אחת הגדלים על מרעה אחד, והטילו עליהם גורלות אחד לַשֵּׁם ואחד לְשֵׁם הבעל, ובחרו להם הפר האחד, ופרו של אליהו מיד נמשך אחריו. והפר שעלה לשם הבעל נתקבצו כל נביאי הבעל ונביאי האשרה ולא יכלו לזוז את רגלו. עד שפתח אליהו ואמר לו לֵךְ עמהם! השיב הפר ואמר לו לעיני כל העם אני וחבירי יצאנו מבטן אחת מִפָּרָה אחת וְגָדַלְנוּ במרעה אחד והוא עלה בחלקו של מקום ושמו של הקדוש ברוך הוא מתקדש עליו ואני עליתי בחלק הבעל להכעיס את בוראי?! אמר לו אליהו, פר פר אל תירא, לך עמהם ואל ימצאו עלילה, שכשם ששמו של הקדוש ברוך הוא מתקדש על אותו שֶׁעִמִּי כך מתקדש עליך. אמר לו וכך אתה מיעצני, שבועה איני זז מכאן עד שתמסרני בידם, שנאמר: (מלכים א יח, כו) וַיִּקְחוּ אֶת הַפָּר אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם, ומי נתן להם – אליהו. ואתה למד מאליהו שאמר להם: (מלכים א יח, כג) וְיִתְּנוּ לָנוּ שְׁנַיִם פָּרִים. ועוד אמר להם (מלכים א יח, כה) בַּחֲרוּ לָכֶם הַפָּר הָאֶחָד וַעֲשׂוּ רִאשֹׁנָה. וַיִּקְחוּ אֶת הַפָּר אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם. לכך כתיב מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ".
רצון הפרים כמו של כל נברא – לשמש למצוה ולא לעבירה חלילה. לכן גם אותו עגל שתלה את ראשו בבגדו של רבי, אילו היה שייך לתלמיד חכם, ודאי היה שש ורץ לקראת המצוה, כדברי רבי ברכיה במסכת יומא דף עא ע"א: "הרוצה לנסך יין על גבי המזבח - ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין, שנאמר (משלי ח, ד) אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא". לכן ודאי של עם הארץ היה. וכדברי המסילת ישרים פרק א: "כי הנה עילוי גדול הוא לבריות כולם בהיותם משמשי האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך".
וקשה, הרי על כך מקפיד היה רבי עצמו! במסכת פסחים דף מט ע"ב: "תניא, רבי אומר: עם הארץ אסור לאכול בשר שנאמר: (ויקרא יא, מו) זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף, כל העוסק בתורה - מותר לאכול בשר בהמה ועוף, וכל שאינו עוסק בתורה - אסור לאכול בשר בהמה ועוף". ובמסכת בבא בתרא דף ח ע"א: "רבי פתח אוצרות בשני בצורת, אמר: יכנסו בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי גמרא, בעלי הלכה, בעלי הגדה, אבל עמי הארץ אל יכנסו. דחק רבי יונתן בן עמרם ונכנס, אמר לו: רבי, פרנסני! אמר לו: בני, קרית? אמר לו: לאו. שנית? אמר ליה: לאו. אם כן, במה אפרנסך? אמר ליה: פרנסני ככלב וכעורב, פרנסיה. בתר דנפק, יתיב רבי וקא מצטער ואמר: אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ! אמר לפניו רבי שמעון בר רבי: שמא יונתן בן עמרם תלמידך הוא, שאינו רוצה ליהנות מכבוד תורה מימיו? בדקו ואשכח, אמר רבי: יכנסו הכל. רבי לטעמיה, דאמר רבי: אין פורענות בא לעולם אלא בשביל עמי הארץ". ומדוע לא תמך רבי באותו העגל? הרי לא נצרכה השעה לקידוש ה' כמו אצל פרו של אליהו!
אלא שאמר לו רבי, כשם שאני קיבלתי את דברי יונתן בן עמרם שדרש: "פרנסני ככלב וכעורב" (שם בבא בתרא דף ח ע"א), ולבסוף אמרתי יכנסו הכל, ודבקתי בכך במידת קוני שאינו מדקדק בבריותיו ומפרנסם, ככתוב: (תהלים קמה, טז) פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן. אף אתה, לא עליך למנוע מבעליו את מזונו אשר ייעד לו בוראו, כי לכך נוצרת.
ועל מעלה זו דקדק הגר"א כמובא בספר קול אליהו על אגדות על הש"ס על מסכת ברכות דף ד ע"ב:
אמר רבי אלעזר אמר רבי אבינא: כל האומר תהלה לדוד בכל יום שלש פעמים - מובטח לו שהוא בן העולם הבא. מאי טעמא? אילימא משום דאתיא באל"ף בי"ת - נימא אשרי תמימי דרך דאתיא בתמניא אפין! אלא משום דאית ביה פותח את ידך - נימא הלל הגדול דכתיב ביה: נתן לחם לכל בשר! - אלא: משום דאית ביה תרתי.
ופירש"י: דאית ביה תרתי דאתיא באל"ף בי"ת ויש בו שבח הכנת מזון לכל חי.
והנה לכאורה התיבות לכל חי ברש"י מיותרות, וי"ל דכוונתו כך הוא, משום דלכאורה המזמור קי"א הללויה אודה ה' בכל לבב וגו' אתי נמי באל"ף בי"ת, ואית ביה נמי פרנסה טרף נתן ליראיו, וטרף הוא מזונות, לכך פירש"י דבמזמור קי"א כתיב רק ליראיו, אבל בתהלה לדוד יש בו שבח הכנת מזון לכל חי, כדכתיב פותח את ידך ומשביע לכל חי וגו'. (שנות אליהו. חידושי מהר"ץ חיות. תולדות יעקב. אוצר אגדות).
ובאמור מבואר שאילו הדורות עד נח לא היו כעם הארץ לא היתה נאסרת להם אכילת בשר. כי אף שרק לנח יש זכות בבהמות שהציל, גם לפניו היתה זכות לבהמות לשמש צדיקים.
ואילו הצמחונות היתה חזון גם עבור צדיקים לא היתה מצוה רבה של אכילת קרבנות.
וגם לעתיד לבוא נאמר: (מלאכי ג, ד) וְעָרְבָה לַה' מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת.
בימי עולם ובשנים קדמוניות היו קרבנות.
ולשון מנחה פירושו מתנה. בלשון חכמים מנחות הן מנחות סולת, אך בלשון מקרא מנחה היא גם קרבן מהחי.
(בראשית ד, ד) וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ.
(בראשית לג, י) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי.
(תהלים עב, י) מַלְכֵי תַרְשִׁישׁ וְאִיִּים מִנְחָה יָשִׁיבוּ מַלְכֵי שְׁבָא וּסְבָא אֶשְׁכָּר יַקְרִיבוּ. וכתיב: (ישעיהו ס, ז) ל צֹאן קֵדָר יִקָּבְצוּ לָךְ אֵילֵי נְבָיוֹת יְשָׁרְתוּנֶךְ יַעֲלוּ עַל רָצוֹן מִזְבְּחִי וּבֵית תִּפְאַרְתִּי אֲפָאֵר.
עוד ראה בקישור זה.
