הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"רב... אמר..." - בא לחלוק?
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא קג ע"א
אמר רב עוקבא בר חמא: והוא, שמובלעין בחמשת קבין;
רב חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: והוא, שמובלעין ברובה של שדה.
1.
מחלוקת ראשונים אם רב חייא בר אבא בשם רבי יוחנן חולק על רב עוקבא בר חמא.
2.
רי"ף מסכת בבא בתרא דף מט עמוד ב:
אמר רבי יצחק טרשים שאמרו בית ארבעת קבין
אמר מר עוקבא והוא שמובלעין בחמשה קבין
אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן והוא שמובלעין ברובה של שדה
מכיון שהוא מביא את שתי הדעות להלכה משמע שהרי"ף סובר שאין כאן מחלוקת.
2.1
הגירסה בדפוסים היא: "רב חייא בר אבא אמר רבי יוחנן"
2.1.1
ואילו גירסת הרי"ף היא "אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן"
3.
חידושי הריטב"א מסכת בבא בתרא דף קג עמוד א:
גירסת רבינו שמואל ז"ל ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן והוא שמובלעים ברובה של שדה.
ופירש ז"ל כי חולק הוא על מר עוקבא,
הוא מביא את שיטת רשב"ם שגירסתו היא כגירסת הדפוסים - לעיל בסעיף 2.1. והוא מסביר שמשמע מגירסה זו שרב חייא חולק על רב עוקבא.
3.1
אבל רבינו אלפסי ז"ל והגאונים ז"ל ורבינו מאיר הלוי ז"ל גורסים אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן,
ולפי גירסא זו אינו חולק אלא מפרש, דארבעת קבין אלו שהן מפוזרין ברצועה של חמשת קבין שלא תהא רצועה רחבה (במערות) [במיעוטה] של שדה אלא רצועה ארוכה הולכת ברוב השדה,...
הוא מציין שגירסת הרי"ף שונה - כלעיל בסעיף 2.1.1, ולפי זה אין מחלוקת בין שתי השיטות בגמרא.
3.1.1
ראה גם ב"דקדוקי סופרים".
4.
לפי הנ"ל יוצא, שכולם [גם הרשב"ם וגם הרי"ף וסיעתו] מסכימים שמשמעות הניסוח הכללי "אמר רב..." מלמד שלא עומד בסתירה לאמור לפניו, לעומת הניסוח "רב... אמר..." שמעיד שבא לחלוק על האמור לפניו.
5.
ונראה לי להעיר:
מפני שבסוגייתנו מדובר באמירה שמתייחסת לרב שאומר בשם רבו הרי שנכון שאם הניסוח היה "רב חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אמר" [תוספת "אמר" בסוף המשפט] ברור שבא לחלוק, ונראה לי שאין כלל ניסוח כזה בש"ס!!!,
אבל הניסוח "רב חייא בר אבא אמר רבי יוחנן" - בלי "אמר" בסוף המשפט - לא מחייב שבא לחלוק.
5.1
גם ברור שהנוסח "אמר רב חייא בר אבא אמר רבי יוחנן" [ה"אמר" בתחילת המשפט]
מלמד שלא בא לחלוק, אבל יתכן שהניסוח "רב חייא בר אבא אמר רבי יוחנן" - בלי "אמר" בתחילת המשפט וגם לא בסוף המשפט - כן בא לחלוק, שהרי המלה "אמר" באמצע המשפט היא הכרחית כדי ללמדנו שמדובר בתלמיד שאומר בשם רבו ולא קשור לשאלה אם בא לחלוק או לא בא לחלוק!
5.2
ויש לבדוק מדוע הריטב"א לא מקבל את הנ"ל. [ראה להלן].
6.
ויש לומר:
יתכן שמחלוקת הראשונים לעיל לא מתייחסת לגירסאות היסטוריות אלא הם חולקים במחלוקת שבגמרא מבחינה עניינית-תכנית [האם מדובר במחלוקת בין האמוראים או לא] ולפי זה כל אחת מהדעות בראשונים קבעה בעצמה את הגירסא המתאימה.
הסבר זה מיישב את הערתנו לעיל בסעיפים 5.1-5.2.
7.
הערה נוספת:
אולי אפשר לומר: השימוש בביטוי "רב... אומר..." כמעיד על מחלוקת הוא רק בקביעת דין על מקרה מסויים - כבסוגייתנו - ולא באמירת תרוצים על קושיה.
8.
הערה נוספת:
ראה מה שכתבנו על מסכת מכות דף ו:
למרות שהניסוח במשנה הוא "רבי שמעון אומר"; "רבי עקיבא אומר" שמשמעו שהוא חולק [לפי הכלל: "אמר רב..." – לא חולק; "רב... אמר" – בא לחלוק], אומר התויו"ט שתופעה זו שכיחה במשניות.
לפי ראשונים אחרים רבי עקיבא חולק על רבי שמעון [ולפי זה הכלל שהניסוח "רב... אומר" בא לחלוק – מיושב], אבל לא על דעת תנא קמא.
ויש אומרים שרבי שמעון לא חולק על רבי עקיבא. [ראה הערה לז במהדורת "מתיבתא"]
9.
הערה נוספת:
ראה מה שכתבנו לעיל - מסכת בבא בתרא דף צז:
ויש אומרים שאין כאן מחלוקת בין תנא קמא ורבי יהודה, למרות הניסוח "רבי יהודה אומר" שבדרך כלל מעיד שבא לחלוק.
9.1
כלומר, יתכן שלגבי תנאים לא תמיד תקפה ההבחנה ביו שני הניסוחים - "רבי... אמר"/"רבי... אומר" ו"אמר רבי..."/"אומר רבי..."/
והאמור לעיל בסעיף 6 כנראה לא מתאים למחלוקת תנאים אלא רק למחלוקת אמוראים.
