סקר
מסכת שבת






 

מעשה אבות / רפי זברגר

בבא בתרא ק ע"א
 

הקדמה

למדנו במשנה, בסוף הדף הקודם: מי שהיתה דרך הרבים עוברת לתוך שדהו, נטלה ונתן להם מן הצד – מה שנתן נתן, ושלו לא הגיעו. מצב מעניין: לאדם יש שדה, אך יש דרך בתוך שדהו, שהרבה מאוד אנשים עוברים בתוכה. בעל השדה החליט ''לעשות מעשה'' – הניע את העוברים ושבים לנטוש דרך זו, והסיט אותם לדרך חדשה שקבע בשיפולי השדה. 
פוסקת המשנה "פסק מפתיע'': מה שנתן נתן, ושלו לא הגיעו. במילים שלנו: הדרך החדשה שקבע תישאר ''דרך הרבים'' אך גם הדרך הישנה תישאר ''דרכם של הרבים'', כך שהוא כמובן הפסיד מהיוזמה שלו.  
 

הנושא

שואלת הגמרא בתחילת הדף: ולימא להו שקלו דידכו והבו לי דידי. מדוע בעל השדה אינו יכול לומר לאנשים ההולכים ב''דרך החדשה'' שסלל: קחו את ה''דרך שלכם'' – הדרך שהלכתם בה תקופה ארוכה, ותנו לי את דרכי, את הדרך החדשה היושבת על שטח פרטי שלי. בקיצור: אני הכנתי דרך חדשה, עכשיו אני מחליט לבטלה – נטשו דרך זו!
עונה הגמרא על השאלה, כי המשנה סוברת כמו שיטת רבי אליעזר הנפסקת בברייתא על ידי רבי יהודה: רבים שבררו דרך לעצמם מה שבררו בררו. אם רבים הולכים בדרך מסוימת, למרות שאדם פרטי נתן להם אותה, הם 
בהמשך הגמרא, נשאלת השאלה מהו ''דרך הקנין'' שהרבים קנו את הדרך? 
עונה הגמרא: בהילוכא. כלומר: ההליכה של הרבים בדרך החדשה הוא ''מעשה הקנין'' כמו שלמדנו בברייתא:
הלך בה לארכה ולרחבה קנה מקום הילוכו דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים אין הילוך מועיל כלום עד שיחזיק. הברייתא מציגה מחלוקת בין רבי אליעזר וחכמים, האם ההילוך לבד מועיל לעשות ''מעשה קנין''. רבי אליעזר כאמור סובר שאמנם כן, ההליכה לבד מייצרת ''מעשה קנין'' וחכמים סוברים שיש צורך בפעולה נוספת של ''חזקה''. 
הגמרא מסבירה כי מקור הדין של רבי אליעזר הוא הפסוק בספר בראשית (פרק י''ג, פסוק י''ז), בו מתואר הציווי של הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו: קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה.
אם כך חוזרת הגמרא לשאול על שיטת חכמים: כיצד הם יסבירו את הפסוק הנ''ל, עונה הגמרא: משום חביבותא דאברהם הוא דקאמר ליה הכי. כדי שיהא נוח לכבוש לפני בניו. 
לפי חכמים, ציווי זה של הקדוש ברוך הוא, רק משום חיבתו של אברהם בעיני הקדוש ברוך הוא, שלא יגידו אומות העולם במהלך ההיסטוריה, שעם ישראל, זרעו של אברהם אבינו, כבש את הארץ, היא כבר מובטחת לעם ישראל מדורו של אברהם אבינו. אבל סוברים חכמים, כי אין אפשרות לרבים לקנות את הקרקע בהליכה אלא רק ב''מעשה קנין''.  
 

מהו המסר?

הרמב''ן אומר על הפסוק: וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ (בראשית, פרק י''ב, פסוק ו') כי כל מה שאירע לאבות סימן לבנים. עסקנו בסוגיא לעיל בציווי של הקדוש ברוך לאברהם ללכת לארכה ולרוחבה של הארץ, והנה גם אנחנו הולכים ב''ה לאורכה ולרוחבה של הארץ [שביל ישראל ועוד..]
ההרגלים, המנהגים, המעשים, והדברים אשר נמנעים מהם, כל זאת ועוד, לומדים ומטמיעים היטב היטב ילדינו בביתנו.
אם ''הבית'' עוסק בחסד, מוכנות לעשיית חסד מחלחלת גם לילדים. אם ''הבית'' מדבר על דברים חיוביים ורואה את העולם ''במבט טוב'', הרי שגם ילדיו יעסקו בחסד. אם ''הבית'' משתדל שלא לדבר לשון הרע ורכילות, גם הילדים ישתדלו להימנע מכך. וכן הלאה על זה הדרך: מעשה אבות סימן לבנים.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר