הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי

בבא בתרא ק ע"א

התלמוד הבבלי (ק, א) מביא סוגיה מרתקת בנושא הילוך קונה

תלמוד בבלי בבא בתרא ק, א:

"אמר רב יהודה: מצר שהחזיקו בו רבים - אסור לקלקלו. ור' אליעזר, רבים במאי קנו ליה? בהילוכא, דתניא: הלך בה לארכה ולרחבה - קנה מקום הילוכו, דברי ר' אליעזר; וחכמים אומרים: אין הילוך מועיל כלום עד שיחזיק. אמר ר' אלעזר, מ"ט דר' אליעזר? דכתיב: קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה. ורבנן? התם משום חביבותא דאברהם הוא דקאמר ליה הכי, כדי שיהא נוח לכבוש לפני בניו. א"ר יוסי בר' חנינא: מודים חכמים לר"א בשביל של כרמים, הואיל ונעשה להילוך נקנה בהילוך".

הסבר הסוגיה הוא שסוג של קרקע שדרך בני אדם להחזיק בו לא נקנה לדעת חכמים על ידי הילוך. לדעת ר' אליעזר גם בקרקע מהסוג הזה הילוך קודם. בסוג של קרקע שמיועדת להילוך כמו שביל של כרמים כולם מסכימים שהילוך קונה.

מה שמעניין הוא מקור המחלוקת לדעת ר' אליעזר הפסוק שהקב"ה אומר לאברהם הוא ציווי מוחלט, לכן לומדי מאברהם שכל הילוך בכל סוג של קרקע קונה, ואילו לדעת חכמים אין כאן כל ציווי אלא עצה טובה לאברהם שנאמרה מתוך חביבות. אם כן מדוע בשביל של כרמים המיועד להליכה חכמים מסכימים שקנה, כי יש כאן סברה חזקה (כך דרך בני אדם).

הסוגיה בתלמוד הירושלמי -

תלמוד ירושלמי קידושין א, ה:

"רבי ליעזר אומר הילוך קונה דתני הילך בשדה לאורכה ולרחבה קנה עד מקום שהילך דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים לא קנה עד שיחזיק הכל מודין במוכר שביל לחברו כיון שהילך בו קנייו (קנאו) מה טעמא [שם יג יז] קום התהלך בארץ וגו' ".

מבחינת הדין אין הבדל בין התלמודים. ההבדל הוא במקורות הלימוד. לפי הירושלמי הדיבור שנאמר לאברהם הוא ציווי מוחלט גם לדעת חכמים ולא רק לדעתו של רבי אליעזר. לאיזו מסקנה מובילה אבחנה זו. המסקנה היא איך לפרש את הפסוק לדעת חכמים. אם לדעת הבבלי הסברא היא חביבותא, הרי לדעת הירושלמי מדובר בחיוב גמור, אבל רק בשביל המיוחד להליכה (לדעת ר' אליעזר הליכה זאת מלמדת על כל סוג של קרקע).

פשט הפסוק לפי הירושלמי מלמד אותנו כיצד מחזיקים בארץ – פועלים כדרך המלכים, כלומר שולטים על דרכי תחבורה. לדעת הירושלמי הפסוק מלמד אותנו כיצד מקיימים נכון את מצוות יישוב הארץ. דרך אברהם אבינו לומדים את עיקר מצוות יישוב הארץ – שליטה על הדרכים.