הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

רישא וסיפא - "כתנאי"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא בתרא צד ע"ב

אמר רב הונא: אם בא לנפות - מנפה את כולו.
אמרי לה: דינא,
ואמרי לה: קנסא.
... ת"ש: שנים שהפקידו אצל אחד, זה מנה וזה מאתים, זה אומר מאתים שלי וזה אומר מאתים שלי - נותן לזה מנה ולזה מנה, והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו!
הכי השתא, התם ודאי מנה למר ומנה למר,
הכא מי יימר דלאו כוליה ערובי עריב.
ת"ש מסיפא, א"ר יוסי: א"כ מה הפסיד הרמאי? אלא הכל יהא מונח עד שיבא אליהו!
ת"ש: שטר שיש בו רבית - קונסין אותו, ואינו גובה לא את הקרן ולא את הרבית, דברי ר"מ!
הכי השתא, התם משעת כתיבה הוא דעבד ליה שומא, הכא מי יימר דערובי עריב.
ת"ש מסיפא, וחכ"א: גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית!
הכי השתא, התם ודאי קרנא דהתירא הוא, הכא מי יימר דכוליה לא ערובי עריב.

1.
בשני המקרים מדוע הגמרא מצטטת את הרישא לחוד ואת הסיפא לחוד. היא יכלה לומר "כתנאי" ולדחות.

2.
לגבי הברייתא הראשונה ניתן לומר שבתחילה הגמרא רוצה להוכיח דווקא מתנא קמא מפני שהלכה כמותו [נגד רבי יוסי].

2.1
אבל לפי זה בברייתא השניה היה ראוי להביא קודם את הסיפא בגלל שהלכה כחכמים נגד רבי מאיר.

3.
בברייתא הראשונה הגמרא פותחת בסתירה לדברי רב הונא - מהרישא - ואחר כך מביאה מרבי יוסי - בסיפא - הוכחה לדברי רב הונא.

3.1
ובברייתא השניה - להיפך - קודם הגמרא מביאה הוכחה לדברי רב הונא מרבי מאיר ברישא, ואחר כך היא מביאה מחכמים בסיפא סתירה לדברי רב הונא.

4.
ויש לומר, שכנראה הגמרא סוברת שאין להכריע כרב הונא או בניגוד לרב הונא רק בגלל הסתמכות על המשניות והברייתות, ואם היה "סדר" אחיד ועקבי במובאות לעיל היינו פוסקים לפי הכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה". לכן, הגמרא לא שמרה על סדר עקבי כדי ללמדנו שדינו של רב הונא עומד בפני עצמו והוא בלתי תלוי במקורות השונים שהובאו בסוגיה.

4.1
ולפי הנ"ל מובן גם מדוע הגמרא לא ציינה שדברי רב הונא הם "כתנאי".