הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

רב ושמואל - כתנאי

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא בתרא צג ע"א-ע"ב

תנאי היא; דתניא: המוכר פירות לחברו וזרען ולא צמחו,
זרעוני גינה שאין נאכלין - חייב באחריותן,
זרע פשתן - אינו חייב באחריותן;
רבי יוסי אומר:
נותן לו דמי זרע,
אמרו לו: הרבה לוקחין אותו לדברים אחרים;
מאן תנאי?
אילימא רבי יוסי ואמרו לו, תרוייהו בתר רובא אזלי,
מר אזיל בתר רובא דאינשי, ומר אזיל בתר רובא דזריעה!
אלא, אי תנא קמא ור' יוסי, אי ת"ק ואמרו לו.

1.
עד כאן המסקנה היא שהמחלוקת בין רב ושמואל אם הולכים אחר הרוב בדיני ממונות היא "כתנאי":
שמואל סובר כתנא קמא שאינו הולך אחר הרוב,
ורב סובר או כרבי יוסי או כדעת "אמרו לו" ההולכים אחר הרוב.

2.
ההלכה נפסקה כשמואל שאין הולכין בממון אחר הרוב, וזאת על פי הכלל שהלכה כשמואל נגד רב בדיני [=דיני ממונות].

3.
אבל הרי נקבע כאן בגמרא שהמחלוקת של רב ושמואל היא כמחלוקת תנאים, תנא קמא סובר שאין הולכים בממון אחר הרוב - כשמואל, ורבי יוסי וגם "אמרו לו" סוברים "בתר רובא אזלי", כלומר שהולכים אחר הרוב בדיני ממונות וזה כדעת רב.

3.1
לפי זה הרי יוצא שתנא קמא הוא יחיד ורבי יוסי ואמרו לו - רבים, והלכה צריכה להיות כרבים - וממילא כרב שסובר כמותם.

4.
אלא כנראה שתמיד ההלכה היא כתנא קמא [גם בברייתא] גם נגד רבים.

4.1
בדרך כלל יש רבים שמובאים במשנה/ברייתא כ"חכמים", ויש רבים שהם צירוף של כמה תנאים מסויימים - כרבי יוסי ו"אמרו לו" בסוגייתנו.

4.2
ויתכן שהכלל הוא שהלכה כתנא קמא נגד רבים משני ה"סוגים" וגם כאשר בחכמים המנויים כרבים מצוי גם רבי יוסי [שעליו נאמר שהלכה כרבי יוסי בדרך כלל].

5.
אלא שיש לומר, שכאשר מחלוקת אמוראים שנויה כמחלוקת תנאים - כ"תנאי" - אזי ההכרעה הסופית תהיה לפי כללי ההכרעה במחלוקת האמוראים, ולא לפי כללי ההכרעה במחלוקת התנאים. ובין האמוראים ההלכה היא כשמואל - נגד רב - בדיני.