טוב גורם לטוב / רפי זברגר

בבא בתרא צא ע"א
 

הקדמה

היום אנו עוסקים באיסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ, אלא למספר סיבות מאוד מוגדר ומצומצם. אחד הסיבות שהגמרא מונה: אלא אם כן, עמדו סאתיים בסלע. כלומר, מצב כלכלי קשה מנשוא.
 

הנושא

אמר רב חנן בנו של רבא, בשם רב: אלימלך ושלמון ופלוני אלמוני ואבי נעמי כולן בני נחשון בן עמינדב הן.
מספר אישים מספר רות המוזכרים כאן, כולם היו בניו של נחשון בן עמינדב, נשיא שבט יהודה בעת יציאתם ממצרים.
הראשון הוא אלימלך, מגדולי הדור באותה תקופה, נשוי לנעמי, ואביהם של מחלון וכליון.
שלמון, השני ברשימה, היה אביו של בועז, שבסופו של דבר התחתן עם נעמי, לאחר ששבה לבית לחם.
פלוני אלמוני הוא ה''גואל'' הקרוב יותר לנעמי, אשר היה אמור לייבם את רות, ולהוציאה מעגינותה.
אחרון המוזכרים כבניו של נחשון בן עמינדב, הוא אביה של נעמי.
שואלת מיד הגמרא: מאי קא משמע לן? כלומר, מה אנו לומדים מדברי רב חנן בנו של רבא, ומה חידושו?
עונה הגמרא: שאפילו מי שיש לו זכות אבות אינה עומדת לו בשעה שיוצא מארץ לחוצה לארץ.
למרות שאלימלך היה נשיא, אדם חשוב ומכובד, מלא זכויות ומעשים טובים - כל אלו, אומרת הגמרא, אינם עומדים לזכותו, כאשר הוא עוזב את הארץ ויוצא לחוץ לארץ, כפי שנהג בעת הרעב בבית לחם.
כיוון שהזכרנו את דברי רב חנן בנו של רבא בשם רב, מביאים עוד מימרא שאמר רב חנן בשמו של רב:
אמיה דאברהם - אמתלאי בת כרנבו, אמיה דהמן - אמתלאי בת עורבתי
לאימותיהם של אברהם והמן קראו באותו שם: אמתלאי. ההבדל ביניהם היה בת מי הייתה: אמו של אברהם הייתה בת כרנבו, לעומת אמו של המן הייתה בת עורב.
מיד הגמרא מביאה משמעות לשמות אלו: וסימניך: טמא טמא טהור טהור. אמו של המן אשר כידוע היה ''טמא'' [רשע מרושע], הייתה בת "חיה טמאה" [עורב (עורבתי)]. לעומתה, אמו של אברהם, אבי האומה היהודית, צדיק יסוד עולם, הייתה בת בהמה טהורה – [כר (כרנבי) כבש].
כלומר: מתוך הטמא (עורב) – יוצא הטמא (המן), ומתוך הטהור (כבש) – יוצא הטהור (אברהם).
 

מהו המסר?

אם ''הסביבה הטבעית'' של אדם היא ''טהורה'', טובה וחיובית, אזי סיכויים טובים שגם הוא יצא ''טוב''.
אך אם ''הסביבה הטבעית'' איננה טהורה ואף טמאה – גם פה, הסיכויים שיצא אדם לא טוב, בעל מעשים רעים וכדו'.
משמעות האמירה הנ''ל הינה חשובה מאוד ליצירת האווירה בבית של כל אחד מאיתנו. נשאף ליצור "אווירה בריאה" בבית: אווירה של דיבורים חיוביים, אווירה של עשייה ויצירה, ללא דיבורים אסורים, כגון לשון הרע ורכילות, וללא מחשבות רעות. מתוך אווירה חיובית זו, יצמחו ויגדלו הנערים והנערות בביתנו, כאשר יהיו בעז''ה בריאים בגופם ובנפשם, וטהורים בעשייתם ובעיסוקם.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]