הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
אין יוצאין מארץ לחו"ל
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא צא ע"א-ע"ב
ת"ר: אין יוצאין מארץ לחו"ל - אא"כ עמדו סאתים בסלע.
א"ר שמעון: אימתי? בזמן שאינו מוצא ליקח,
אבל בזמן שמוצא ליקח, אפי' עמדה סאה בסלע - לא יצא.
וכן היה ר"ש בן יוחאי אומר: אלימלך, מחלון וכליון, גדולי הדור היו ופרנסי הדור היו, ומפני מה נענשו? מפני שיצאו מארץ לחוצה לארץ,
שנאמר: +רות א'+ ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי...
אמר רב חייא בר אבין א"ר יהושע בן קרחה: חס ושלום, שאפי' מצאו סובין לא יצאו, ואלא מפני מה נענשו?
שהיה להן לבקש רחמים על דורם ולא בקשו,
שנאמר: +ישעיהו נ"ז+ בזעקך יצילוך קבוציך.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא מעות בזול ופירות ביוקר,
אבל מעות ביוקר, אפי' עמדו ארבע סאין בסלע - יוצאין;
מבנה הסוגיה:
1.
דין הברייתא:
ת"ר: אין יוצאין מארץ לחו"ל - אא"כ עמדו סאתים בסלע.
1.1
הפרשנים מבררים את סיבת האיסור, האם מפני מצוות יישוב הארץ, או מפני אי קיום המצות התלויות בארץ.
2.
רבי שמעון מוסיף מגבלה לאמור לעיל
א"ר שמעון: אימתי? בזמן שאינו מוצא ליקח,
אבל בזמן שמוצא ליקח, אפי' עמדה סאה בסלע - לא יצא.
2.1
אפשר לומר שרבי שמעון חולק על תנא קמא.
2.2
ואפשר לומר שרבי שמעון מסביר את תנא קמא, ואין ביניהם מחלוקת.
3.
וכן היה ר"ש בן יוחאי אומר: אלימלך, מחלון וכליון, גדולי הדור היו ופרנסי הדור היו, ומפני מה נענשו? מפני שיצאו מארץ לחוצה לארץ,
הגמרא מציינת "וכן היה רבי שמעון אומר...". בפשטות משמע שהגמרא מביאה ראיה לרבי שמעון מדברים שהוא עצמו אמר במקום אחר.
3.1
ראה "שוטנשטיין", הערה 12, ששמו של רבי שמעון בצעירותו היה "רבי שמעון בן יוחאי". אבל קצת קשה שהגמרא מביאה ראיה לדברי רבי שמעון מדבריו בצעירותו.
3.2
לכן ראוי לומר להיפך: "רשב"י" הוא כינויו של רבי שמעון לאחר שכבר התפרסם [ויצא מהמערה - כפי שהסברתי בכמה מקומות].
3.3
נראה לי שהמימרא של רשב"י באה לומר שמלבד הדין הכללי של רבי שמעון [=רשב"י] בסעיף 2-2.1 היה דין מיוחד כלפי מחלון וכליון שאסור היה להם לצאת מהארץ אפילו אם התקיימו בהם התנאים שמתירים להם לצאת - לעיל בסעיף 1 יחד עם סעיף 2.
3.3.1
והנ"ל בגלל שמחלון וכליון היו "גדולי הדור ופרנסי הדור", כלומר, הם היו גם גדולי ההנהגה הרוחנית וגם ראש ההנהגה הכלכלית-חברתית [פוליטית?].
3.4
תאור העונש על כך שיצאו מהארץ:
שנאמר: +רות א'+ ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי.
מאי הזאת נעמי?
א"ר יצחק, אמרו: חזיתם, נעמי שיצאת מארץ לחו"ל מה עלתה לה?
4.
וכנראה בדרך אגב הגמרא מרחיבה בעניין רות ובועז:
וא"ר יצחק: אותו היום שבאת רות המואביה לארץ ישראל, מתה אשתו של בעז.
והיינו דאמרי אינשי: עד דלא שכיב שיכבא - קיימא מנו בייתיה.
אמר רבה בר רב הונא אמר רב: אבצן זה בעז.
מאי קמ"ל? כי אידך דרבה בר רב הונא,
דאמר רבה בר רב הונא אמר רב: מאה ועשרים משתאות עשה בעז לבניו, שנאמר: +שופטים י"ב+ ויהי לו שלשים בנים ושלשים בנות שלח החוצה ושלשים בנות הביא לבניו מן החוץ וישפט את ישראל שבע שנים,
ובכל אחת ואחת עשה שני משתאות,
אחד בבית אביו ואחד בבית חמיו,
ובכולן לא זימן את מנוח,
אמר: כודנא עקרה במאי פרעא לי.
תאנא: וכולן מתו בחייו.
והיינו דאמרי אינשי: בחייך דילדת שיתין, שיתין למה ליך?
איכפל ואוליד חד דמשיתין זריז.
(סי': מלך אברהם עשר שנים שנפטר נתנשא לבדו.)
6.
אמר רב חנן בר רבא אמר רב: אלימלך ושלמון ופלוני אלמוני ואבי נעמי, כולן בני נחשון בן עמינדב הן.
מאי קמ"ל? שאפי' מי שיש לו זכות אבות, אינה עומדת לו בשעה שיוצא מארץ לחוצה לארץ.
7.
כיון שהוזכרה זכות אבות הגמרא - בדרך אגב - מדברת על אמותיהם של אבות האומה:
ומרחיבה אודות אברהם:
ואמר רב חנן בר רבא אמר רב: אמיה דאברהם - אמתלאי בת כרנבו,
אמיה דהמן - אמתלאי בת עורבתי,
וסימניך: טמא טמא, טהור טהור.
אמיה דדוד - נצבת בת עדאל שמה,
אמיה דשמשון - צללפונית, ואחתיה - נשיין.
למאי נפקא מינה? לתשובת המינים.
ואמר רב חנן בר רבא אמר רב: עשר שנים נחבש אברהם אבינו, שלש בכותא ושבע בקרדו;
ורב דימי מנהרדעא מתני איפכא.
אמר רב חסדא: עיברא זעירא דכותא זהו אור כשדים.
8.
ואמר רב חנן בר רבא אמר רב: אותו היום שנפטר אברהם אבינו מן העולם, עמדו כל גדולי אומות העולם בשורה ואמרו: אוי לו לעולם שאבד
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף צא עמוד ב
מנהיגו, ואוי לה לספינה שאבד קברינטא.
הנ"ל המשך התאור על גדולת אברהם.
9.
+דברי הימים א' כ"ט+ והמתנשא לכל לראש -
אמר רב חנן בר רבא אמר רב: אפי' ריש גרגותא משמיא מוקמי ליה.
לכל מנהיג יש "תחליף"
10.
כל הנ"ל הובא כנראה כדי להסביר מדוע גם מחלון וכליון היו צריכים לנהוג בחומרה על עצמם בגלל היותם גדולי הדור ופרנסי הדור.
11.
אמר רב חייא בר אבין א"ר יהושע בן קרחה: חס ושלום, שאפי' מצאו סובין לא יצאו, ואלא מפני מה נענשו?
שהיה להן לבקש רחמים על דורם ולא בקשו,
שנאמר: +ישעיהו נ"ז+ בזעקך יצילוך קבוציך.
רבי יהושע בן קרחה טוען שמכלון וכליון באמת נהגו על פי ההלכה, והם היו במצב שהיו רשאים לצאת מהארץ, ועונשם היה בגלל שלא ביקשו רחמים על בני דורם!!!
הערה: אבל עדיין קשה, כיצד הם הפקירו את בני דורם.
11.
פירוט אחר לברייתא הראשונה - לעיל בסעיף 1:
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא מעות בזול ופירות ביוקר,
אבל מעות ביוקר, אפי' עמדו ארבע סאין בסלע - יוצאין;
האם בא לפרש או לחלוק על הברייתא?
11.1
מדוע דברי רבי יוחנן לא הובאו לעיל אחרי סעיף 2 אלא רק בסוף הסוגיה?
אולי כי "עורך הגמרא" פוסק כמותו.
12.
רמב"ם הלכות מלכים פרק ה הלכה ט:
אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ, וכן יוצא הוא לסחורה,
הדברים הנ"ל מבוססים על סוגיות אחרות.
12.1
אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אלא אם כן חזק שם הרעב עד שנעשה שוה דינר חטין בשני דינרין,
הרמב"ם מדגיש שהדין בסוגייתנו מדבר על "לשכון בחוצה לארץ" [ולא מדובר בביקור/ בטיול/ ביציאה זמנית?].
12.1.1
קצת קשה, אולי מחלון וכליון יצאו רק באופן זמני ולא "לשכון", ומדוע נענשו?
12.2
הוא מגביל את האמור לעיל:
במה דברים אמורים כשהיו המעות מצויות והפירות ביוקר,
אבל אם הפירות בזול ולא ימצא מעות ולא במה ישתכר ואבדה פרוטה מן הכיס, יצא לכל מקום שימצא בו ריוח,
כפי האמור לעיל בסעיף 11.
12.3
והרמב"ם מוסיף:
ואף על פי שמותר לצאת אינה מדת חסידות שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו ומפני צרה גדולה יצאו ונתחייבו כלייה למקום.
כפי האמור לעיל בסעיף 3.
13.
כסף משנה הלכות מלכים פרק ה הלכה ט:
במה ד"א כשהיו המעות מצויות וכו'. שם על הברייתא שכתבתי בסמוך אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן לא שנו אלא מעות בזול ופירות ביוקר אבל מעות ביוקר אפילו עמדו ד' סאין בסלע יוצאין דאמר ר' יוחנן נהירנא כלומר זכורני כד הוו קיימן ד' סאים בסלע והוו נפישי נפיחי כפן בטבריה מדלית איסר פרשב"ם אבל מעות ביוקר שהפרקמטיא זלה מאד.
13.1
והוי יודע דבברייתא שכתבתי בסמוך מסיים בה אמר רשב"א +לפנינו ר"ש סתם+ אימתי בזמן שאינו מוצא ליקח אבל בזמן שמוצא ליקח אפילו עמדו סאה בסלע לא יצא
הדברים בברייתא לעיל בסעיף 2.
13.2
וכיון דלא תני רשב"א אומר משמע דלפרושי מילתיה דת"ק אתא
וא"כ צריך טעם למה לא כתב רבינו חילוק זה
גם רבי שמעון מסכים לדעת תנא קמא - וכמבואר לעיל בסעיף 2.2.
ולכן הוא מקשה מדוע הרמב"ם לא מזכיר זאת.
13.3
והוא מיישב:
ונראה לי דמדאמר רבי יוחנן לא שנו אלא מעות בזול וכו' משמע דס"ל דליתא לדרשב"א
דאם איתא הכי הל"ל לא שנו אלא מעות בזול ופירות ביוקר אבל מעות ביוקר אפילו עמדו ד' סאין בסלע ואפילו מוצא ליקח יוצאין
ומדלא תנא הכי שמע מינה ליתא לדרשב"א:
רבי יוחנן חולק על רבי שמעון - וסובר כתנא קמא שחולק עליו.
לפי דבריו יוצא שרבי שמעון בסעיף 2 איננו התנא רשב"י[=רבי שמעון] אלא הוא האמורא רבי שמעון בן אלעזר.
ולפי זה מתבטלת ההבחנה לעיל בסעיף 3.1-3.3
ומתאים לדברינו לעיל בסעיף 11.1
ואף על פי שמותר לצאת וכו'. שם בסוף הברייתא שכתבתי בסמוך וכן היה רשב"י אומר אלימלך מחלון וכליון גדולי הדור היו ופרנסי הדור היו ומפני מה נענשו מפני שיצאו מא"י לח"ל ומשמע לרבינו דכיון דגדולי הדור היו מסתמא לא יצאו אלא כשחזק הרעב באופן שהיו יכולין לצאת כפי הדין ואפילו הכי נענשו
וה"נ אמרינן בתר הכי אמר ריב"ק ח"ו שאפילו מצאו סובין לא יצאו ואלא מפני מה נענשו מפני שהיה להם לבקש רחמים על דורם ולא בקשו:
