לשים גבולות / רפי זברגר

בבא בתרא פט ע"א
 

הקדמה

אנו ממשיכים לעסוק בנושאי משקלות, והחיוב להכריע [או לתת גירומין] כפי שלמדנו בדף הקודם.
נקדים ונאמר, כי בזמן הגמרא, שקלו את הסחורה במשקל מאזניים, כך שהיו שמים משקולת בצד אחד ואת הסחורה בצד השני של המשקולת. כמובן, שהיו משקולות שונות, לפי הסחורה הנקנית.  
 

הנושא

מצטטת הגמרא תוספתא ממסכתנו (פרק ה', משנה ד'): 
היה מבקש ממנו ליטרא שוקל לו ליטרא חצי ליטרא שוקל לו חצי ליטרא רביע ליטרא שוקל לו רביע ליטרא
תוספתא זו לכאורה לא מחדשת מאומה. שהרי אם הקונה מבקש ליטרא [מידת נפח, בסביבות מאה ושבעים סמ''ק, ה''מתורגם'' למשקל של כ-170 מ"ל] המוכר שוקל לו לפי בקשתו, וכן חצי ליטרא או רבע ליטרא, אם כן – מה החידוש? 
ואמנם הגמרא מיד שואלת זאת ועונה: דמתקנינן מתקלי עד הכי. הקונה לא יכול לחייב את המוכר לשקול במשקל הקטן מרבע ליטרא, וזהו החידוש של התוספתא.
ממשיכה הגמרא לצטט את המשך התוספתא: 
היה מבקש ממנו שלשה רבעי ליטרא לא יאמר לו שקול לי שלשה רבעי ליטרא אחת אחת אלא שוקל ליטרא ומניח רביע ליטרא עם הבשר. 
כאן אנו מגיעים לנושא ההכרעה. למדנו בדף הקודם שיש להוסיף ו''להכריע'' לכל אחד מהמשקלים ששוקל המוכר את הסחורה. אומרת התוספתא: אם הסחורה המבוקשת הינה במשקל שלושת רבעי הליטרא, לדוגמא, אין הקונה יכול לחייב את המוכר לשקול את הסחורה שלוש פעמים, כל פעם במשקל רבע ליטרא, שכן אז, יצטרף להכריע שלוש פעמים. אלא מניח משקולת של ליטרא בצד אחד של המאזניים, ובצד של הסחורה מוסיף לסחורה עוד משקולת של רבע ליטרא, כך שהסחורה נשקלת במשקל של שלושת רבעי הליטרא ["שיטות'' שהיו עושים במכירה ע''י משקולות].
הגמרא מסיימת בקטע אחרון של התוספתא הנ''ל: היה מבקש ממנו עשר ליטרין לא יאמר לו שקול לי אחת אחת והכריע, אלא שוקל לו כולן בבת אחת ונותן הכרע אחד לכולן.
גם כאן אותו עיקרון. אפילו אם יש כמות גדולה של סחורה, הקונה אינו יכול לדרוש מן המוכר לחלק את הסחורה, ולשקול אותה מספר פעמים, בגלל אותה סיבה לעיל – אין חובה להכריע מספר פעמים, אלא רק בשקילה אחת.   
 

מהו המסר?

למרות החובה של המוכר להכריע ולהוסיף סחורה על המשקל המוסכם עם הקונה, התוספתא מציבה לנו גבולות.
גם לדברים טובים, חיוביים וערכיים יש להציב גבול ו''לא להשתגע''. לא להוסיף, עוד ועוד, רק כדי לתת כמה שיותר. חכמים קבעו והגדירו את גבולות הגזרה של מצוות הכרעה ונתינה של המוכר לקונה, ואין צורך להוסיף על כך.
ישנם הורים החושבים שאם יתנו לילדים כמה שיותר, הרי שהם תורמים ועושים טוב לילד. אין זה אלא טעות גדולה. כל אחד, ובוודאי ילדים, צריכים לחיות תחת גבולות. לא הכול מותר. לא כל דבר שמבקשים מקבלים. לא מפוצצים אותם במתנות כל יום מחדש וכן הלאה על זה הדרך. כך הילדים לומדים שאלו הם החיים. גם בהמשך דרכם בחיים, לא יזכו לקבל כל דבר שירצו, לא יוכלו לרכוש כל דבר שיחפצו, וכן הלאה.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]