הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
קרא אשכח ודרש
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא צ ע"א-ע"ב
אמר שמואל: אין מוסיפין על המדות יותר משתות,
ולא על המטבע יתר משתות
והמשתכר אל ישתכר יותר משתות.
אין מוסיפין על המדות יותר משתות - מ"ט?
אילימא משום אפקועי תרעא, שתות נמי לא!
אלא משום אונאה דלא ליהוי ביטול מקח,
והאמר רבא: כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין - אפילו פחות מכדי אונאה חוזר!
אלא דלא ליהוי פסידא לתגרא.
פסידא הוא דלא ליהוי ליה, רווחא לא בעי?
זבן וזבין תגרא איקרי?
אלא אמר רב חסדא, שמואל קרא אשכח ודרש: +יחזקאל מ"ה+ והשקל עשרים גרה עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל המנה יהיה לכם,
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף צ עמוד ב
מנה - מאתן וארבעין הוו!
אלא שמע מינה תלת,
ש"מ: מנה של קדש כפול היה,
ושמע מינה: מוסיפין על המדות ואין מוסיפין יותר משתות,
ושמע מינה: שתותא מלבר
1.
שמואל קבע דין והגמרא מחפשת נימוקים לדינו.
1.1
כל הנימוקים הם נימוקים כלכליים-מסחריים, והגמרא דוחה את כולם.
2.
הנימוק הסופי הוא:
אלא אמר רב חסדא, שמואל קרא אשכח ודרש: +יחזקאל מ"ה+ והשקל עשרים גרה עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל המנה יהיה לכם,
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף צ עמוד ב
מנה - מאתן וארבעין הוו!
אלא שמע מינה תלת,
ש"מ: מנה של קדש כפול היה,
ושמע מינה: מוסיפין על המדות ואין מוסיפין יותר משתות,
ושמע מינה: שתותא מלבר.
שמואל למד את היסוד לדינו ממעשה של יחזקאל הנביא.
3.
הגמרא משתמשת בביטוי "שמואל קרא אשכח ודרש".
" קרא אשכח ודרש" - 5 מופעים בש"ס
4.
למשמעות הביטוי הנ"ל:
"יד מלאכי", כללי התלמוד כלל תקלא:
קרא אשכח ודרש, היכא דאיתיה לשון זה בגמרא נראה מתוך דברי הלחם משנה בפ"ד מהלכות תלמוד תורה דהכוונה היא כאילו יאמר לגרמיה הוא דעבד כלומר סברתו של ר' פלוני היא זאת ואנן לא ס"ל הכי דכבר חלקו עליו ולהכי לא פסק הרמב"ם כאותו פלוני וכ"כ הש"ך בי"ד סי' רמ"ו ס"ק ח' בשם אביו ואחריו נמשך הר"ב שער יוסף על הוריות בדף ק"ה רע"ב
הוא מצטט שיטה שמשמעות הביטוי "קרא אשכח ודרש" לומר, שאין הלכה כמותו.
5.
הוא מקשה על שיטה זו:
ולי אני המך לא נהירא דהא אשכחן בפרק החליל [דף] נ"ב ב' דקאמר קרא אשכחו ודרוש גבי התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה ופסק כן הרמב"ם ז"ל בסוף פ"ה מהלכות סוכה
והכי נמי אמרינן בסוף פרק המוכר את הבית [דף] ע"ב ב' קרא אשכחן ודרוש א"כ לכתוב קרא ואם את שדה מקנתו אשר לא אחוזתו וכו' גבי לוקח שדה מאביו והקדישה ואח"כ מת אביו מנין שתהא לפניו כשדה אחוזה ופסקו הרמב"ם בסוף פ"ד מהלכות ערכין וחרמין יע"ש
וכן בהמוכר את הספינה [דף] צ' א' גבי אין מוסיפין על המדות יותר משתות קאמר שמואל קרא אשכח ודרש ופסק כן הרמב"ם בפ"ח מהלכות גניבה
הוא מביא 3 דוגמאות - ואחת מהן היא מסוגייתנו - לכך, שנפסקה הלכה כאותה הלכה שעליה נאמר הביטוי "קרא אשכח ודרש".
5.1
ובלאו הכי הא תבריה לגזיזיה מטעמי אחריני הר"ב פרי חדש בפירושו להלכות תלמוד תורה שם ואשכח פתרי לקושייתו אשר הקשה על הרמב"ם ע"ש שהאריך הרבה בזה:
הוא מסיק שהכלל הנ"ל האמור בסעיף 4 נדחה מטעמים שונים בסוגיה של תלמוד תורה במסכת חגיגה דף טו.
6.
ונראה לי ליישב ולהסביר: רק במופע אחד - במסכת חגיגה דף טו [כמובא לעיל] מדובר על לימוד ודרשה "רגילה" של פסוק [כמו דרשות רבות בש"ס].
6.1
וכל הדיון לעיל בסעיף 4 עוסק רק בסוגייה זו.
7.
אבל בשאר 4 המופעים [כולל הכפילות בסוגייתנו ובמסכת מנחות] - שמהם ה"יד מלאכי" מקשה - לעיל בסעיף 5 - מדובר על הסתמכות על עובדות שמתוארות בתנ"ך [יחזקאל ודברי הימים] - בסוגייתנו: עובדה בספר יחזקאל [אף אם לומדים מהעובדות באופן של דרשה].
7.1
לכן קושיותיו של ה"יד מלאכי" מאותם מקרים - לעיל בסעיף 5 - מיושבות מפני שבאותם מקרים המשמעות של הביטוי קרא אשכח ודרש ודאי אינה באה לומר שאין הלכה כאותן דרשות.
8.
נראה לי לומר "חידוש": שמואל למד מיחקאל את העיקרון שניתן להוסיף על המידות בתנאים מסויימים. הפסוק איננו מהווה כמקור הסמכות [לעומת דרשה "רגילה" שהיא כן מהווה מקור סמכות - פעמים רבות]. אלא שמואל הוכיח שניתן לקבוע תקנה כלכלית אע"פ שניתן להקשות עליה מבחינה כלכלית-מסחרית - כפי שהובא בדיון בסוגייתנו לפני המסקנה של "קרא אשכח ודרש".
9.
רק קצת קשה מפני שיוא שיש שתי משמעויות לביטוי קרא אשכח ודרש. משמעות אחת ויחידה - אם נקבל את האמור לעיל בסעיף 4. והמשמעות השניה - כפי שהוסבר לעיל בסעיפים 6-8.
