הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

אמורא מפרט את דבריו 

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא בתרא פח ע"א

גופא, אמר שמואל: הנוטל כלי מן האומן לבקרו ונאנס בידו - חייב.
והני מילי הוא - דקיצי דמיה.

1.
של"ה - כללי התלמוד (יא) כלל ה"א אות רכג:

רכג. לפרש. רוצה לומר שדרך רב אשי לפרש בכל ענין כל הצורך. ואין להקשות, והלא אמרת (אות ריט) שדרכו לקצר ואפילו בענין או דין, שהרי אמרנו הטעם למעלה (שם), למה קצרו, ולא פירש כההיא דקניא דרבא (נדרים כה א) וההיא דאתרוג (סוכה מא ב). וכאשר תאמר למראית עין מצינו הגמרא מקצר עד שהוצרך פירוש ופירוש לפירושו.
יש לומר שאם קיצר במקום אחד כבר האריך ופירש במקום אחר, כמו שכתבו התוספות ריש פרק קמא דנדרים (ב א ד"ה כל), דרגילות הגמרא לקצר במקום אחד ולהאריך במקום אחר. וכן כתבו התוספות בפרק מי שאחזו (גיטין) דף ע"ב (א ד"ה משום), דכיון דדקדק במקום אחר לא חזר להאריך, וכמו שאמרו (ירושלמי ראש השנה פ"ג ה"ה) דברי תורה עניות במקום אחד ועשירות במקום אחר.
הלא תראה דברי הר"ן בנדרים בשתי מקומות, בפרק קמא דף י"ב (א ד"ה ומשני) גבי איזהו איסור, וזה לשונו: הך סוגיא (סוגיא) קטיע היא, דלא פירש גמרא אם כן מאי אתא לאשמועינן, והכא אהתם סמיך.
וכן בפרק (רביעי) [שלישי] דנדרים דף ל"א (א), וזה לשונו: לא חש לפרש בדקייצו דמיה, דאפרק הספינה (בבא בתרא פח א) סמיך,
וכן נמי התם לא חש לפרושי דמיירי בזבינא חריפא כי הכא, משום דההיא דהתם אהכא סמיך. עד כאן לשון (שארית יוסף).

בין שאר הדוגמאות שהוא מציין הוא משווה בין סוגייה במסכת נדרים דף לא ובין סוגייתנו - בבא בתרא דף פח.
והוא טוען שיש לצרף את שני הנתונים - "זבינא חריפא" ו"דקייצו".

2.
וכרמב"ם:
רמב"ם הלכות מכירה פרק ד הלכה יד:

הנוטל כלים מן האומן על מנת לבקרן, אם היו דמיו קצובין ונאנס בידו חייב בדמיו, הואיל ודמיו קצובין, מעת שהגביהו נעשה ברשותו,
והוא שיגביהנו כדי לקנות את כולו, ויהיה אותו חפץ הנמכר חביב על הלוקח, אבל חפץ שהמוכר קץ בו והוא מבקש ורודף למכרו, הרי הוא ברשות המוכר עד שיפסוק הדמים ויגביהנו הלוקח אחר שפסק.

3.
כלומר, יש סוגיות בש"ס שמובאות בכמה מקומות, ולא כל הנתונים והתנאים לדין מסויים מובאים בכל המופעים.

4.
והוא מסביר שלכאורה זה סותר עיקרון יסודי, שאמורא חייב לפרש את דבריו - "רוצה לומר שדרך רב אשי לפרש בכל ענין כל הצורך"

5.
ועל כך הוא עונה: "יש לומר שאם קיצר במקום אחד כבר האריך ופירש במקום אחר".
כלומר, אמנם בדרך כלל אמורא חייב לפרט את האוקימתא של דינו, אבל יתכן שהאוקימתות הן "מפוזרות" בש"ס בסוגיות שונות.

5.1
נראה לי שעדיין קצת קשה, בכל זאת מדוע לא הובאו כל האוקימתות [התנאים לנכונות דין מסויים] במקום אחד.

5.2
לכן נראה לי להסביר כוונתו, שכשמדובר ברב אשי עורך הגמרא או ב"סתמא דגמרא" אפשר שההלכה התגבשה רק אחרי צירוף כמה סוגיות נקודתיות.
אבל לגבי הלכה של אמורא מסויים צריך לומר את כל תנאי הדין המלאים בכל סוגיה שבה מובאים דבריו.

5.3
בסוגייתנו:

גופא, אמר שמואל: הנוטל כלי מן האומן לבקרו ונאנס בידו - חייב.
והני מילי הוא - דקיצי דמיה.

מדובר ב"סתמא דגמרא" שאומרת את הביטוי "והני מילי" כדי להסביר את דברי שמואל