סקר
ללומדים דף יומי בלילה - איזה דף אתם לומדים?




 

שואפים גבוה / רפי זברגר

בבא בתרא פו ע"א
 

הקדמה

אנו ממשיכים לדון בדרכי קנין מטלטלין, והפעם נתמקד ביחס בין קנין משיכה לקניין הגבהה.
 

הנושא

מצטטת הגמרא משנה ממסכת קידושין (כ''ו.): 
נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה ושאין להן אחריות אין נקנין אלא במשיכה. 
כזכור, המושג "נכסים שיש להם אחריות" מתייחס לקרקעות ולנכסי דלא ניידי (נכסים קבועים בקרקע). קרקעות מכונות ''נכסים שיש להם אחריות'' כיוון שהם משועבדים למלווה או לבעל חוב אחר, אם היו קיימים אצל הלווה בעת ההלוואה. נדגים: ראובן לווה אלף שקל משמעון והתחייב להחזיר לו את סכום ההלוואה תוך שלושה חודשים. בעת ההלוואה היתה לראובן קרקע השווה אלף שקל, אך בין זמן ההלוואה לזמן הפירעון, ראובן מכר את הקרקע ללוי. 
אם בעת זמן הפירעון, לא היה לראובן כסף כדי להחזיר את ההלוואה, אנו פוסקים, כי הקרקע משועבדת לשמעון, ולמרות שכרגע היא נמצא בידיו של לוי, שמעון יכול לגבות את ההלוואה מן הקרקע המשועבדת אליו. לכן, קרקעות נקראות ''נכסים שיש להם אחריות''. פוסקת המשנה, כי "נכסים שיש להם אחריות" נקנים או ע''י תשלום כסף, או כותבים שטר קנין, או הקונה מבצע ''פעולות חזקה'' בקרקע, ובכך בעצם מעביר את הקרקע לבעלותו. 
לעומת זאת, ''נכסים שאין להם אחריות'' הם מטלטלין שאינם ''נכסי דלא ניידי''. הם נקראים כך, כיוון שאינם משתעבדים למלווה, ואם היו ללווה מטלטלים בעת ההלוואה, ולאחר מכן מכרם ללוי, אין שמעון יכול לפרוע את הלוואה מאותם מטלטלין. משנה פוסקת כי נכסים אלו נקנים במשיכת החפץ ע''י הקונה. 
ממשיכה הגמרא ומסייגת את הלכה שלמדנו זה עתה: 
בסורא מתנו לה להא שמעתא משמיה דרב חסדא, בפומבדיתא מתנו לה משמיה דרב כהנא ואמרי לה משמיה דרבא: לא שנו אלא דברים שאין דרכן להגביה אבל דברים שדרכן להגביה בהגבהה אין במשיכה לא.
יש מחלוקת מי אמר את ההסתייגות: האם רב חסדא אשר גר בסורא, או רב כהנא או רבא אשר גרו בפומבדיתא. ההסתייגות היא לגבי קנין ''נכסים שאין להם אחריות'' במשיכה. אומר החכם, משיכה תופסת רק בקנין של חפצים כבדים, שאין דרך להגביהם מרוב כובדם, אבל חפצים שאינם כבדים, חייבים להגביה אותם כדי לקנותם, ואין משיכתם מהווה את פעולת הקנין שלהם.  
 

מהו המסר?

הסתייגות זו נפסקה להלכה, ואמנם – חפץ שאינו כבד חייבים להגביהו כדי לקנותו.
הסיבה לכך: בעצם הגבהה היא ''הקניין המועדף''. הוא מהווה הוכחה חד משמעית, כי החפץ נמסר ונמכר לקונה, לאחר הסכמה של המוכר למכור. חכמים קבעו, שאם אין אפשרות, ואין יכולת להגביה חפץ כבד, ניתן להסתפק בקניין פחות טוב, בגלל המגבלות הקיימות על החפץ. אבל חפץ שניתן לבצע בו ''קניין חזק וטוב'' – חייבים לבצע קנין טוב ולא להסתפק בקניין פחות טוב.
ניתן ללמוד מכך מסר לחיים. יש לשאוף רחוק. לרצות לבצע כל דבר על הצד הטוב ביותר, ולא לחפף, או ללכת על ''הפתרון הקל''. אם ניתן להשיג עוד – יש לעבוד, לעמול ובעז''ה להצליח להגיע כמה שיותר גבוה.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר