סקר
ללומדים דף יומי בלילה - איזה דף אתם לומדים?




 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"תא שמע" ו"מיתיבי"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא בתרא פה ע"ב

 

בעא מיניה רב ששת מרב הונא: כליו של לוקח ברשות מוכר, קנה לוקח או לא?
אמר ליה, תניתוה: זרקו לה לתוך חיקה או לתוך קלתה - הרי זו מגורשת.
אמר ליה ר"נ: מאי טעמא פשטת ליה מההיא דמחו לה מאה עוכלי בעוכלא?
דאמר רב יהודה אמר שמואל: והוא שהיתה קלתה תלויה בה;
ור"ל אמר: קשורה ואע"פ שאינה תלויה בה;
רב אדא בר אהבה אמר: כגון שהיתה קלתה מונחת לה בין ירכותיה;
רב משרשיא בריה דר' אמי אמר: כגון שהיה בעלה מוכר קלתות;
רבי יוחנן אמר: מקום חיקה קנוי לה, מקום קלתה קנוי לה.
אמר רבא: מאי טעמא דר' יוחנן?
לפי שאין אדם מקפיד לא על מקום חיקה ולא על מקום קלתה.
אלא פשוט לה מהא: ברשות מוכר - לא קנה עד שיגביהנה או עד שיוציאנה מרשותו;

1.
בסוגייתנו דיון על הבעיה שהציג רב ששת לרב הונא: "כליו של לוקח ברשות מוכר, קנה לוקח או לא?"

2.
רב הונא מנסה לפשוט את הבעיה מהלכה בגיטין.

3.
רב נחמן דוחה את ההוכחה מאותו מקור.

3.1
רב נחמן משיב בצורה ייחודית:

אמר ליה ר"נ: מאי טעמא פשטת ליה מההיא דמחו לה מאה עוכלי בעוכלא?

לא רק כל המשפט הנ"ל, אלא אפילו הביטוי החלקי לעיל "מאי טעמא פשטת" - מופע יחידאי בש"ס!

3.2
רב נחמן מביא את כל ההסברים בסוגיה המקבילה שלפיהם אין הוכחה שקנה - כדברי רב הונא.

3.3
ואולי אפילו להיפך, כוונת רב נחמן לפשוט שמכל ההסברים בסוגיה המקבילה ניתן להוכיח ש"כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה", ולכן מובאים הסברים שונים מדוע שם בכל אופן הדין הוא "הרי זו מגורשת".

4.
רוב הראשונים פוסקים שבסוגייתנו לא נפשט הספק, כי ההוכחה נדחתה [ראה לעיל בסעיף 3].
ראה "שוטנשיין", בבא בתרא דף פו, הערה 10.
וראה "מתיבתא", כאן, "ילקוט ביאורים", עמוד כב

5.
יש פוסקים שנפשט להלכה ש"כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה"
רמב"ם הלכות מכירה פרק ד הלכה א:

כליו של אדם כל מקום שיש לו רשות להניחו א קנה לו, כיון שנכנסו המטלטלין בתוך הכלי אין אחד מהן יכול לחזור בו והרי זה כמו שהגביהן או כמו שהונחו בתוך ביתו,
לפיכך אין כליו של אדם קונה לו ברשות הרבים ולא ברשות המוכר, אלא אם אמר לו המקנה לך וקנה בכלי זה, וכן אם קנה הכלי תחלה והגביהו ואחר כך הניחו שם ברשות המוכר וחזר וקנה ממנו הפירות, כיון שנכנסו בתוך כלי זה קנה אותם, מפני שהנאת המוכר במכירת הכלי אינו מקפיד על מקומו.

6.
רא"ש מסכת בבא בתרא פרק ה סימן טו:

והשתא לא איפשיטא הך בעיא אי כליו של לוקח ברשות מוכר קני אי לא היכא דלא א"ל זיל קני נמצא דמספקא לן אם הכלי בטל לגבי הרשות או הרשות בטל לגבי הכלי
הלכך כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה וכן נמי כליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה.

הוא מסיק - כבסעיף 4 - שהספק בסוגייתנו לא נפשט, ולכן, מכח הספק הכלל הוא "לא קנה" [בגלל הכלל של "המוציא מחברו עליו הראיה"].

7.
והרא"ש מביא את דעת הרי"ף [שכמוהו כנראה גם פוסק הרמב"ם [לעיל בסעיף 6]:

אבל רב אלפס גורס בעי מיניה רב ששת מרב הונא כליו של לוקח ברשות מוכר קנה או לא קנה אמר ליה לא קנה
ומתוך שהשיב לו דלא קנה אלמא שהכלי בטל לגבי הרשות פסק נמי דכליו של מוכר ברשות לוקח קנה

גירסת הרי"ף בסוגייתנו שרב הונא השיב במפורש "לא קנה".

7.1
רי"ף מסכת בבא בתרא דף מב עמוד ב:

בעא מיניה רב ששת מרב הונא כליו של לוקח ברשות מוכר קנה או לא קנה
א"ל לא קנה והני מילי בדלא א"ל קני בהכי
אבל א"ל קני בהכי קני
איכא דאמרי א"ל רבינא לרב אשי תא שמע דרב ושמואל דאמרי תרוייהו כליו של אדם קונים לו בכל מקום חוץ מרה"ר כל לאיתויי מאי לאו לאיתויי בין ברשות מוכר בין ברשות לוקח לא שאני התם דא"ל זיל קני..

משמע מהרי"ף שלא גרס את כל דברי רב הונא ורב נחמן - סעיפים 2-3 לעיל.

7.2
הרא"ש לא מקבל את גירסת הרי"ף:

וגירסא זו לא ראיתי בשום ספר

7.3
והוא מביא את גירסתו [כנראה זוהי גירסת הדפוסים]:

אלא ה"ג בכל הספרים א"ל תנינא זרק לתוך חיקה וכו' ובעי למיפשט דקני ודחי לה רב נחמן

7.4
לפי הרי"ף - לעיל בסעיפים 7-7.1 - רב הונא פשט מיד את הספק:
וכנראה על כך מקשה הרא"ש:

ולא מצינו כזאת בגמרא דבתר דפשיט ליה הבעיא שיביא בגמרא ת"ש לפשוט הבעיא הוה ליה למימר מיתיבי או לימא מסייע ליה

גם לפי הרי"ף הגמרא ממשיכה לחפש פתרון לבעיה, וקשה, שלא מתאים לשון ה"תא שמע", כי אם כבר נפשט הספק הרי שכל מקור אחר בהמשך הדיון היה צריך לבוא עם לשון פתיחה של סיוע - "לימא מסייע", או עם לשון פתיחה של קושיה - מיתיבי.

7.1
אבל קשה לי, שהרי מצינו הרבה פעמים בש"ס ש"תא שמע" מובא במשמעות של "מיתיבי" או במשמעות של סיוע.

7.2
אלא כנראה שקושיית הרא"ש היא רק על מקרה - לפי הסבר הרי"ף - שהספק כבר נפשט, ובכל זאת הגמרא ממשיכה לדון.

8.
מסקנת הרא"ש:

הלכך נראה כיון דלא איפשיטא דלא קנה לא לזה ולא לזה.

הכרעה מכח ספק.

9.
ללא דברי הפרשנים הייתי מנסה להסביר את דברי הרי"ף שהוא כן סובר את גירסת סוגייתנו, ["חידוש"] אלא שדברי הרי"ף "א"ל קני בהכי" הם רק ההתחלה של דברי רב הונא, ורב הונא ממשיך להוכיח כפי שגורסת סוגייתנו, וההוכחה שלו היא כמשתמע לעיל בסעיף 3.3 בדברי רב נחמן.

10.
ראה עוד על כל הנ"ל ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד כב.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר