משנה יתירה / רפי זברגר

בבא בתרא פא ע"א
 

הקדמה

המשנה בדף שלנו בעוסקת בקונה מספר אילנות בשדה חברו, האם קנה גם את הקרקע מתחת וסביב לאילנות.
 

הנושא

הקונה שני אילנות בתוך שדה חבירו הרי זה לא קנה קרקע רבי מאיר אומר קנה קרקע.
לדעת חכמים, הקונה שני אילנות קנה אותם רק לפירותיהם, ולכן לא קנה את הקרקע באזור האילנות. יש מספר משמעויות להלכה זו של חכמים המפורטות בהמשך המשנה, נזכיר אחת מהן: ואם מתו אין לו קרקע. אם ייבשו האילנות - אין לקונה זכות לנטוע עצים אחרים במקומם. 
לעומתם, סובר רבי מאיר כי כבר שני אילנות נחשבים ''שדה אילן'' ולכן קנה ביחד עם האילנות גם את הקרקע תחתיהם וסביבותיהם. לאור זאת, המשמעות לעיל הינה הפוכה: אם ייבשו האילנות, יוכל הקונה לנטוע אילנות אחרים במקומם. 
מצטטת הגמרא משנה ממסכת ביכורים (פרק א', משנה ו') העוסקת גם במקרה דומה:
הקונה שני אילנות בתוך של חבירו מביא ואינו קורא, רבי מאיר אומר: מביא וקורא.
אותם עקרונות של המחלוקת אצלנו. הקונה שני אילנות, לדעת חכמים – לא קנה את הקרקע, ולכן אם מביא ביכורים מפירות אותם האילנות, אינו קורא את ''מקרא ביכורים'' בירושלים. הסיבה לכך כי אינו יכול לומר את כל הפסוקים של הקריאה. למשל, הפסוק: עַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה' (דברים, כ''ו, י') אינו מתאים לו, שהרי הָאֲדָמָה של אותם האילנות אינה שלו.
ממשיכה הגמרא בנושא: אמר רב יהודה אמר שמואל מחייב היה רבי מאיר אף בלוקח פירות מן השוק. 
רב יהודה אומר בשמו של שמואל כי דעתו של רבי מאיר יותר ''רחבה'', והוא מחייב להביא ביכורים גם מפירות הנקנים בשוק, שם בוודאי האדמה של האילנות אינה שייכת לקונה הפירות. ומוכיחה הגמרא את דעתו של שמואל:
מדקתני משנה יתירא. מכדי תנא ליה דיש לו קרקע, פשיטא דמביא וקורא, אלא שמע מיניה: מחייב היה רבי מאיר אף בלוקח פירות מן השוק.
הגמרא מצטטת את המשנה שלנו, בה נאמר כי רבי מאיר פסק שהקונה שני אילנות מקבל גם את הקרקע, אם כך, קשה מה החידוש של המשנה במסכת ביכורים, הרי ברור שאדם שיש לו קרקע, ומפריש ביכורים מפירות קרקע זו, חייב לקרוא מקרא ביכורים, אלא מסיק מכך שמואל, יש חידוש נוסף בהלכה של רבי מאיר המובאת במסכת ביכורים, שגם הקונה פירות מן השוק, במקרה זה ברור שאין לו קרקע - חייב להביא ביכורים ולקרוא את "מקרא ביכורים". 
שואלת מיד הגמרא: כיצד ייתכן לפסוק שאדם שאין לו קרקע יכול להביא ביכורים מפירותיו, והרי למדנו, והזכרנו זאת לעיל, כי יש פסוק בספר דברים הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי [הגמרא מביאה עוד מספר פסוקים המלמדים אותו עיקרון]. 
הגמרא עונה, כי משמעות הפסוק שונה ממה שחשבנו בתחילה. וכוונת הפסוק ללמדנו: למעוטי חוצה לארץ. 
המילה הָאֲדָמָה הכוונה לכלל ארץ ישראל, והיא הָאֲדָמָה אשר נתן הקדוש ברוך הוא לכלל עם ישראל, ולכן אין להפריש ביכורים מפירות חוץ לארץ, אבל מפירות הארץ ניתן להפריש, גם אם אין לו קרקע ביחד עם האילנות. 
 

מהו המסר?

למדנו היום את המושג משנה יתירא משמעותו של המושג לומר, כי המשנה לא מצטטת דעות והלכות של חכמים, ללא חידוש. אם כבר למדנו עיקרון הלכתי במקום אחד, ממנו אנו לומדים מספר הלכות, אין טעם לפסוק הלכות אלו במקום אחר - זה מיותר. ואם בכל אופן שנינו ולמדנו הלכות אלו פעם שנייה, כנראה שיש בהם חידוש והלכות שלא ידענו עליהן קודם לכן.
את עקרון משנה יתירא ניתן ליישם גם ב''חיינו הרגילים''. אמנם אנחנו לא תמיד זוכרים את הדברים שאמרנו, או הגדרנו אותם לעצמנו, אך למרות זאת, ניתן לומר, כי אין טעם ועניין לחזור על נושאים שוב ושוב. אין בזה טעם, וזה יכול גם ''לעצבן'' את השומעים.
הורה החוזר מספר פעמים על אותו מסר, על אותה אמירה – משעמם ומעצבן את השומעים. יש לומר פעם/פעמיים בפה מלא, בצורה קולחת ורהוטה, את אשר החלטנו להגיד.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]