הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הגדרת "דבר שלא בא לעולם"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא בתרא פ ע"א

 

מתני'. הלוקח פירות שובך מחבירו - מפריח בריכה ראשונה;
פירות כוורת - נוטל ג' נחילים ומסרס;

1.
הסוגיה דנה על מקרה שאדם מכר לחברו את הפירות [=וולדות] שיבואו בעתיד מהיונים ומהכוורת. הדיון בסוגיה הוא מה בדיוק נכלל במכירה.

2.
הראשונים דנים בסוגייתנו על עצם האפשרות למכור את הוולדות שהם בעצם דבר לא בא לעולם:

3.
רמב"ם הלכות מכירה פרק כג הלכה ט:

המוכר פירות שובך ופירות כוורת לחבירו קנה ואין זה מוכר דבר שלא בא לעולם, לפי שאינו מוכר יונים שיולדו או דבש שיבוא לכוורת, אלא הוא מוכר שובך לפירותיו או כוורת לדבשה,
שהרי הוא כשוכר אמת המים לחבירו שהוא נהנה בכל מה שיצוד בה,
כך זה הקנה שובך זה לפירותיו כמו שמוכר אילן לפירותיו,
ודין כולם כדין השוכר בית מחבירו כמו שאמרנו, שהוא נהנה בכל הניות שיש בו וכן כל כיוצא בזה.
השגת הראב"ד: המוכר פירות שובך וכו'. א"א דוקא שאמר לו כך, עכ"ל.+

הוא מסביר מדוע המקרים בסוגייתנו לא מוגדרים כ"מקנה דבר שלא בא לעולם".

3.1
הערה א: הרמב"ם מתבסס על קביעת העקרונית במקום אחר שההלכה היא כחכמים בש"ס שאין אדם מקנה דבר לא בא לעולם.

3.2
הערה ב: זוהי ההלכה היחידה ברמב"ם שהוא מרחיב ומסביר את ה"דבר שבא לעולם".

4.
כסף משנה הלכות מכירה פרק כג הלכה ט:

[ט] המוכר פירות שובך וכו' ואין זה מוכר דבר שלא בא לעולם וכו'.
כתב זה כי היכי דלא נימא דסתם מתני' בהספינה שהזכירה דינים אלו אתיא כמ"ד מקנה דבר שלב"ל.

לפי דבריו מובן מה שהערנו לעיל בסעיף 3.2. אם משנתנו היתה מבוססת בפשטות על הכלל שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם הרי שהיה צריך לפסוק כמותה מפני שהיא "סתם משנה".
לכן הרמב"ם מרחיב ומסביר מדוע משנתנו מתאימה לדעה שנפסקה להלכה - שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם.

5.
והוא מקשה על הרמב"ם:

אבל צריך לפרש כוונתו שחילק בין מוכר פירות אילן למוכר פירות שובך
שהמוכר פירות שובך ה"ל כמוכר אילן לפירותיו.

מה ההבדל בין מי שמוכר פירות אילן עתידיים שלגביהם נקבע שהם "דבר שלא בא לעולם" לבין מי שמוכר פירות שובך - משנתנו - שמוגדרים כ"דבר שבא לעולם".

6.
והוא מיישב:

ואפשר לומר דמוכר פירות אילן או פירות שדה לא משמע שמכר לו רק הפירות והראיה שאין לו רשות ליכנס בקרקע שלא ברשות בעל השדה
והטעם לפי שרוב אילנות אינם צריכים שום עבודה אלא פירי ממילא רבו

המוכר פירות אילן מתכוון למכור את הפירות בלבד שגדלים "ממילא" - ללא טיפול רצוף.

6.1
והוא דן גם בחריגים:

ואף על פי שיש אילנות שצריכים עבודה והשדה צריכה עבודה וזריעה סתם מוכר פירות לחבירו כבר השדה נעבדה וזרועה
וזהו שמוכר לו פירות לבד שאין לו ליכנס בקרקע אלא עד עת אסיפת הפירות ואפילו שנאמר שמכרה לו קודם עבודה וזריעה הרי א"צ ליכנס לה אלא ימים מספר ואחר אותם הימים הצריכים לא יכנס לה אלא ברשותו עד עת הוצאת הפירות

6.2

אבל לוקח פירות שובך פשוט הוא שבכל יום צריך ליכנס שם להאכילם ולוקח פירות כוורת גם הוא צריך לבקרם בכל יום להכניס הנחיל היוצא פן ילך לו

אבל המוכר פירות שובך כולל בכוונתו גם את מתן האפשרות לקונה להגיע אל השובך ולהאכילם, וכן לגבי כוורת. לכן, המוכר פירות שובך או פירות כוורת מתכוון גם למכור בעצם את השובך/כוורת [שהיא דבר שבא עולם] לצורך הפירות.

6.3
ומביא דוגמא נוספת:

ודומה ללוקח אמת המים שאע"פ שכוונתו לדגים שלא באו לעולם שהמכר קיים לפי שבכל יום הולך לצוד ציד וא"כ ה"ל כמוכר שובך לפירותיו.

7.
ה"כסף משנה" מביא הסבר נוסף:

ועוד י"ל דכיון דשובך וכוורת לגבי פירותיהן טפלים הם דסתמן אינן שוים כל כך ואף על פי שאין שובך וכוורת מרובין מ"מ ה"ל כמוכר שובך וכוורת לפירותיהן

השובך והכוורת נחשבים כטפל - מבחינת שווים - לגבי פירותיהם, ולכן המוכר את הפירות מקנה גם את השובך/כוורת לצורך הפירות.

7.1

אבל פירות שדה שטפלים הם לגבי השדה לא ה"ל כמוכר שדה לפירותיו כל שלא פירש:

אבל כשמוכר פירות אילן הרי שהאילן לא טפל לגבי הפירות, ולכן המוכר את פירות האילן לא מקנה לקונה שום דבר מהאילן עצמו, ורק אם המוכר מדגיש לקונה שהוא מוכר לו את האילן לפירותיו הפירות נקנים לו, ואינם מוגדרים כדבר שלא בא לעולם.

8.
אלא שקצת קשה לי, מדוע הרמב"ם עצמו לא מדגיש את ההבחנות של ה"כסף משנה"!
ואולי ההסבר הראשון - בסעיף 6 לעיל - כלול בדברי הרמב"ם - לעיל בסעיף 3 -
"... שהרי הוא כשוכר אמת המים לחבירו שהוא נהנה בכל מה שיצוד בה..."

9.
ראה בפרשנים הבדלים נוספים ["שוטנשטיין", הערה 4, וב"מתיבתא"].

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)