לימד זכות / רפי זברגר

בבא קמא טז ע"ב

הקדמה

המשנה בדף הקודם מפרטת את ה''תמים'' וה''מועדים''. כלומר, באיזה מקרה אנו מגדירים את המזיק ''תם'', שהוא בעצם "לא רגיל'' להזיק, ואז משלם חצי נזק, ובאילו מקרים מגדירים את המזיק כ''מועד'' ואז חייב לשלם נזק שלם. 
המשנה מפרטת מספר בעלי חיים ש''בהגדרה'' הם מועדים: הזאב, הארי, הדוב, הנמר, הברדלס והנחש.
 

הנושא

החכם שמואל, מסייג את דברי המשנה, וקובע כי לא תמיד אריה הוא ''מועד''. וכך לשונו: אריה ברשות הרבים, דרס ואכל – פטור, טרף ואכל – חייב. בדין הראשון, האריה ''מטפל'' בשור הניזק בעודו בחיו – פעולה זאת נקראת "דריסה" בלשון הגמרא ואחר כך ''אוכל'', לעומת מקרה שהאריה קודם הורג ורק אחר כך ''אוכל'' את הניזוק, מצב זה נקרא ''טריפה''.
הגמרא ממשיכה להסביר את שורשם של הדינים הללו: דרס ואכל פטור, כיוון ש''דרכו'' של האריה לדרוס, הרי זה מקרה דומה לאכילת פירות וירקות ע''י בהמה, פעולה המוגדרת כ''שן ברשות הרבים'' [בעל חי ''האוכל'' את אשר נקרה בדרכו ברשות הרבים] ופטורים על כך. לעומת המקרה של טרף ואכל חייב, שם הוא חייב כדין ''קרן'' ברשות הרבים, כיוון שאין זה דרכו לטרוף ואחר כך לאכול, בדומה לבעל חי הפוגע בקרנו ברשות הרבים, וחייבים לשלם את הנזק.
הגמרא מקשה מתוך פסוק בספר נחום (ב', י''ג): אַרְיֵ֤ה טֹרֵף֙ בְּדֵ֣י גֹֽרוֹתָ֔יו וּמְחַנֵּ֖ק לְלִבְאֹתָ֑יו וַיְמַלֵּא טֶ֣רֶף חֹרָ֔יו וּמְעֹֽנֹתָ֖יו טְרֵפָֽה:
על הנחה כי ''אריה טורף הוא דבר משונה'' נצטט את חלקי הפסוק ואת ה"דו שיח" בעקבותיו.


 

מהו המסר?

הגמרא ''מתאמצת ללמד זכות" על האריה. חוזרת שוב ושוב על התשובה, כי האריה איננו ''טורף'' בטבעו, אלא כל "מעשי הטריפה" שלו אינם אלא עבור זרעו, ילדיו, גוריו. לכשעצמו, ולצרכיו הוא אינו טורף את האויב, אלא קודם ''דורס'' ואחר כך ''אוכל''.
ניתן ללמוד מכאן, עד כמה אנו נדרשים ללמד זכות על אחרים. אם על בעל חי כמו אריה, הנראה לנו כאילו כל מטרותיו ושאיפותיו לטרוף כמה שיותר, אנו ''מלמדים זכות'' וטוענים שאין זה כך, אלא אם כן מבקש להביא אוכל לגוריו,
על אחת כמה וכמה יש ללמד זכות על הסובבים אותנו, לנסות כל הזמן לחפש ולמצוא את המניעים הטובים שלהם, ולא לחפש את הרע והמכוער אצל כולם.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]