פרשנות נדרשת / רפי זברגר

בבא בתרא עא ע"א

הקדמה

המשנה הפותחת את הדף, היא המשכה של המשנה הקודמת בדף סח: בענין המוכר את השדה, כאשר לא פירט מה כולל השדה. שם למדנו שאם אמר לו כל מה שבתוכה (של השדה) מכר כל מה שבתוכה.
המשנה שם פירטה דברים אשר לא נמכרים למרות שאמר ''כל מה שבתוכה'', והמשנה שלנו ממשיכה לפרט דברים נוספים שלא נמכרים: לא את הבור ולא את הדות (דות הוא בור מצופה בבניין) וכו'.
בהמשך, דנה המשנה במקרה הפוך: כשאדם מוכר את הבור והדות ומשאיר לעצמו את שאר השדה: רבי עקיבא אומר: אינו צריך (הקונה) ליקח לו דרך וחכמים אומרים: צריך ליקח לו דרך .
כל אחד מבעלי המחלוקת סובר לפי שיטתו, רבי עקיבא: מוכר בעין יפה, ולכן מכר לקונה גם את הדרך לבור והדות, ואילו חכמים סוברים: מוכר בעין רעה, ולכן הקונה חייב לקנות דרך מהמוכר.
ממשיכה המשנה וקובעת: במה דברים אמורים – במוכר, אבל בנותן מתנה – נותן את כולה. כלומר, בכל אותם המקרים בהם אמרנו בכל המשניות לעיל, כי הקונה לא קנה את הדברים בתוך השדה/בית/כרם ועוד, כל זאת הוא רק במכירה, אבל בנתינת מתנה – הקונה זכה בכול.
 

הנושא

שואלת הגמרא: מאי שנא מכר ומאי שנא מתנה? מדוע יש הבדל בין שני הנושאים הללו. במילים אחרות: גם במתנה, שהנותן באמת מתכוין לתת בעין יפה יותר ממכירה, אבל בכל אופן, הגמרא לא מבינה מדוע זוכה בכל מה שבשדה?
עונה הגמרא: זה פירש וזה לא פירש. כלומר: במקרה של מתנה, שם פסקנו כי הקונה מקבל את הכול, מדובר שהמוכר פירש במפורש את כל הדברים שנמצאים בשדה, ולכן הוא זוכה בכל, לעומת מכירה שלא פירש.
מיד שואלת הגמרא, שאלה המתבקשת מאליה: כיצד אנו מחלקים כך את המקרים הרי בשני המקרים, זה לא פירש וזה לא פירש. כלומר, גם במכר וגם במתנה אין פירוש של הנותן, ולכן התשובה כלל וכלל לא ברורה.
אלא, מסיקה הגמרא ומסבירה את התשובה: זה היה לו לפרש, וזה לא היה לו לפרש. כלומר, בנותן מתנה, בדרך כלל ''נותנין בעין יפה'', ולכן – אם היה רוצה לתת פחות ממה שנותנים בדרך כלל, היה לו לפרש ולפרט. מכיוון שלא עשה כך – הרי נתן את הכול. לעומת זאת, במכר המקרה הפוך: המכירה בדרך כלל, אינה באה מכוח רצון פנימי של המוכר, אלא בגלל שנאלץ למכור (צורך בכסף וכדו'), לכן – ברירת המחדל, שהמוכר נתן רק מה שפירש, ואם לא פירש – לא נתן מעבר למה שמוגדר במפורש בעסקה. 
 

מהו המסר?

למדנו בתשובת הגמרא, כי ''אין להשאיר דברים מעורפלים באוויר''. אם אנחנו יודעים כי הנותן מתנה ''נותן בדרך כלל בגדול'', לכן, אם נותן מתנה זה מבקש לתת באופן שונה מהנורמה, הרי עליו לפרש זאת, משלא עשה זאת – נשארים ברירות המחדל. כנ''ל במקרה ההפוך, כשאדם מוכר, בדר''כ כלל ממעט בנתינה, לכן, אין צורך לפרסם ולהודיע כי לא נותן בעין יפה.
גם בנושאים אחרים, כדאי להשתמש בהמלצה זו, ולהשתדל לא להשאיר ''דברים לא ברורים''. אם יש צורך, רצוי לפרט ולהסביר כל דבר שאנו אומרים או עושים והדבר לא ברור חד משמעית.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]