מחשבה תחילית / רפי זברגר

בבא בתרא סו ע"ב

הקדמה

אנו עוסקים בענייני טומאה וטהרה, ובמסגרת זו נדון במאמר זה בנושא של ''הכשר לקבל טומאה''. 
נקדים ונסביר את הנושא. כדי שמאכל יוכל ''לקבל טומאה'' ולהיטמא, הוא חייב לעבור ''שלב מקדים של הכשר טומאה''. שלב זה כולל ''הרטבה'' של המאכל באחד משבעה משקים. נוהגים לתאר את המשקים בראשי תיבות: י''ד שח''ט ד''ם. כאשר כל אות מסמלת משקה אחד: יין, דבש, שמן, חלב, טל, דם ומים. דין נוסף ב''הכשר טומאה'' הוא רצון והמחשבה של בעל המאכל להשקות את המאכל. ההרטבה של המאכל באחד משבעת המשקים, חייבת להיות ברצון ובמחשבה של בעל המאכל. כמו כן, המאכל חייב להיות תלוש מן הקרקע - רק כך ניתן להכשירו לקבל טומאה. 
 

הנושא

בעי רב יוסף: מי גשמים שחשב עליהם להדיח את האצטרובלים, מהו לזרעים? השאלה נוגעת בנושא, של מחשבה בהכשר לקבל טומאה. כאשר ירדו גשמים (אחד משבעת המשקים – מים), והבעלים אכן חשבו ורצו בכך, אבל רק ביחס לאצטרובלים. האם מחשבה זו, תועיל גם להכשיר את הזרעים הנמצאים באותו אזור, והגשם ירד גם עליהם. האם המחשבה של הבעלים על האצטרובלים מועילה גם להכשר הזרעים?
נקדים ונאמר, כי רב יוסף הכיר את המשנה במסכת מכשירין (א', א') הקובעת כי: כל משקה שתחילתו לרצון, אף על פי שאין סופו לרצון – מכשיר. משמעות משנה זו, שאין צורך במחשבה ורצון כל זמן נפילת המשקה על המאכל – מספיק שתהיה מחשבה בהתחלה וגם המאכלים שנרטבו בהמשך מוכשרים לקבל טומאה. אם כן, השאלה של רב יוסף נוגעת לנושא שדברנו עליו בדף הקודם: תלוש ולבסוף מחובר שלפי חכמים נקרא תלוש.
האם גם האצטרובלים, הנחשבים ל"תלוש ולבסוף חברם", נקראים "תלושים", עד כדי שההכשרה שלהם תוכל להועיל גם להכשרה של הזרעים הסמוכים, או לא. השאלה נשארה בתיקו (ללא תשובה). 
 

מהו המסר?

למדנו היום דין בהכשר לקבלת טומאה, לפי המשנה במסכת מכשירין, כי מספיק מחשבה ורצון בתחילת התהליך, ואנו מייחסים רצון זה גם להמשכו של התהליך.
נשליך עיקרון זה גם לחיים באופן כללי. הבעת רצון של אדם, מלמדת על ''חיבור'' לנושא כולו, למרות שהרצון לא מתלווה לכל התהליך, אלא ''נגדע באיבו''. דוגמא: ילד הרוצה לעשות מעשה, גם אם בהמשך ''שכח'' מרצונו זה, אנו אומרים וחושבים כי הוא באמת רוצה זאת בתוכי תוכו. אין צורך לדרוש ''קשב'' ו''מחויבות'' לאורך זמן בכל מעשה שהוא עושה. מספיק שראינו או שמענו שהוא רוצה ומסכים לנושא, כבר אז נדון אותו לכף זכות, ונייחס לו רצון לאורך כל התהליך.
הדבר קורה בהרבה מקרים, בהם ילד, או כל אדם אחר, מביע הסכמה לעשות מעשה טוב, אך בסופו של דבר לא מבצע אותו. אנו נאמר כי הוא באמת רוצה, אך כל מיני חסמים מנעו ממנו ליישם רצון זה.
נרחיב את הכלל ''מחשבה טובה הקב''ה מצרפה למעשה'' ונאמר, כי גם תחילת מחשבה טובה נצרפה למחשבה טובה כללית, ונאמר כי כאילו המעשה בוצע.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]