ישועה הבאה ממקום אחר / רפי זברגר

בבא קמא יט ע"ב - כ ע"א

הקדמה

בדף הקודם למדנו במשנה מספר הלכות הקשורות לנזק של ''שן''. המשנה פותחת בשאלה: כיצד השן מועדת? כלומר, באילו מקרים נוכל לומר כי הבהמה אשר אכלה דבר מה והזיקה משלמת נזק שלם, כמו שור מועד המשלם נזק שלם?
עונה המשנה לשאלתה: לאכול את הראוי לה. כלומר, רק אם ''אוכלת'' דבר מה ''נורמאלי'' לגבי הבהמה, רק אז מגדירים את נזקה כ''שן מועד'' ומשלמים נזק שלם. וממשיכה המשנה: ...אכלה כסות או כלים – משלמת חצי נזק. הסיבה לכך: זהו נזק משונה, ולכן משלמים רק חצי נזק. המשנה מסייגת ואומרת: במה דברים אמורים, ברשות הניזק, אבל ברשות הרבים – פטור. כלומר, דין ''שן'' חל רק ברשות הניזק ולא ברשות הרבים.  
 

הנושא

ציטטנו לעיל שלושה קטעים מתוך המשנה. הראשון, עוסק בדיני ''שן'' באופן כללי (לאכול את הראוי לה), השני עוסק בדין ''משונה'' (אכלה כסות או כלים) ועתה, הגמרא מנסה להבין, על איזה מן הקטעים הללו, מתייחס הקטע השלישי (במה דברים אמורים...)? עונה רב [זהו שמו], כי הקטע השלישי מתייחס לשני הקטעים הקודמים, כלומר גם ''שן'' רגילה, וגם ''משונה'', שניהם חלים אך ורק ברשות הניזק ולא ברשות הרבים. את הדין של ''שן'' רגילה שאינה חלה ברשות הרבים כבר למדנו לעיל מתוך פסוק "ובער בשדה אחר'' ולמדנו מכך שדווקא בשדה אחר ולא ברשות הרבים, עתה ''טורחת'' הגמרא להסביר מדוע גם דין ''משונה'' לא חל ברשות הרבים, וזאת, על פי כלל אחר: כל המשנה, ובא אחר ושינה בו – פטור. ה''שינוי'' הראשון אצלנו, הוא בעובדה שאדם שם בגד (כסות) או כלים ברשות הרבים, מקום אשר מיועד רק להליכה. השינוי השני שהבהמה אוכלת את הבגד או הכלים. ''שינוי על שינוי'' גורם לכך שבעל השור המזיק יהיה פטור מתשלום.  
 

מהו המסר?

לפעמים כדי ''להצליח במשימה'' יש לבצע "שינויים". אנו רואים בדין זה, כי כדי לפטור את המזיק מתשלום על נזק בהמתו, הרי יש לשנות ולבצע ''פעולה לא רגילה'' ואז נפטרים. קצת ''לפתוח את הראש'' ולכלכל את צעדינו בנתיב הנכון.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]