הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
איפוך
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא סח ע"ב
תא שמע, ר' יהודה אומר: סנטר אינו מכור, אנקולמוס מכור;
מאי לאו מדאנקולמוס גברא, סנטר נמי גברא!
מידי איריא? הא כדאיתא והא כדאיתא.
ומי מצית אמרת הכי?
והא קתני סיפא: אבל לא שייריה ולא בנותיה,
ולא חורשין המוקצין לה,
ולא ביברין של חיה ושל עופות ושל דגים;
ואמרינן, מאי שייריה? ביזלי,
מאי ביזלי? א"ר אבא: פיסקי בגי;
פיסקי בגי הוא דלא מזדבני, הא בגי עצמן מזדבני!
איפוך, ר' יהודה אומר: סנטר מכור, אנקולמוס אינו מכור.
ומי מצית אמרת: רבי יהודה כרשב"ג סבירא ליה?
והא רבי יהודה כרבנן סבירא ליה! דקתני סיפא: אבל לא שיריה ולא בנותיה, ואילו רשב"ג האמר: מכר את העיר - מכר בנותיה,
דתניא: המוכר את העיר - לא מכר את בנותיה,
רשב"ג אומר: המוכר את העיר - מכר בנותיה!
רבי יהודה סבר ליה כוותיה בחדא, ופליג עליה בחדא.
1.
הגמרא מביאה ברייתא:
תא שמע, ר' יהודה אומר: סנטר אינו מכור, אנקולמוס מכור;
2.
הגמרא מקשה סתירה מהסיפא של הברייתא על דברי רבי יהודה ברישא של הברייתא.
3.
לכן הגמרא מיישבת:
איפוך, ר' יהודה אומר: סנטר מכור, אנקולמוס אינו מכור.
הגמרא "הופכת" את דברי רבי יהודה ברישא של הברייתא, ויוצא שדבריו מתאימים לאמור בסיפא של הברייתא.
3.1
ה"איפוך" כאן הוא מביטוי שלילי - "אינו מכור" לביטוי חיובי - "מכור". לפעמים ה"איפוך" בש"ס מתייחס להחלפת שמות חכמים.
4.
והגמרא מקשה קושיה אחרת על רבי יהודה - לפי הגירסא המתוקנת בסעיף 3:
ומי מצית אמרת: רבי יהודה כרשב"ג סבירא ליה?
והא רבי יהודה כרבנן סבירא ליה! דקתני סיפא: אבל לא שיריה ולא בנותיה, ואילו רשב"ג האמר: מכר את העיר - מכר בנותיה,
דתניא: המוכר את העיר - לא מכר את בנותיה,
רשב"ג אומר: המוכר את העיר - מכר בנותיה!
אם כל הברייתא היא לפי רבי יהודה הרי יוצא שרבי יהודה סובר כרשב"ג במשנתנו וסותר לרשב"ג בברייתא השניה.
5.
מיישבת הגמרא:
רבי יהודה סבר ליה כוותיה בחדא, ופליג עליה בחדא.
רבי יהודה סובר כרשב"ג במשנתנו שהסנטר נמכר עם העיר, וחלוק עליו בדין אחר, שלפי רבי יהודה בנותיה של העיר אינן נמכרות עימה [כתנא קמא בברייתא השניה], ואילו רשב"ג סובר שגם בנותיה של העיר נמכרות עימה [דברי רשב"ג בברייתא השניה].
5.1
מוכרחים לומר שעיקרון זה - "... סבר ליה כוותיה בחדא, ופליג עליה בחדא" מוכיח ומדגיש שאין קשר הכרחי בין שני הדינים של רשב"ג!
6.
ראה בפרשנים שהגירסא המקורית בתוספתא היא כמו שמובא אחרי ה"איפוך" בסעיף 3. ולכן אין כלל מקום לקושיה לעיל בסעיף 2 [ראה "סיכום" ב"שוטנשטיין", הערה 11].
7.
ונראה לי לומר "חידוש": לגמרא היו שתי מסורות לגבי דינו של רבי יהודה, אם "סנטר מכור" או "סנטר אינו מכור".
7.1
בתחילה הגמרא העדיפה את הגירסא הראשונה - "סנטר אינו מכור" - כי העדיפה אותה על פני האפשרות של האמור בסעיף 5 מפני שהגמרא חשבה שיש קשר הכרחי בין שני דיניו של רשב"ג.
