הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
קיימא לן
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא סו ע"א-ע"ב
לעולם רבי אליעזר היא, ושאני פשוטי כלי עץ, דטומאה דרבנן.
מכלל דשאיבה דאורייתא,
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף סו עמוד ב
והא קיימא לן: דרבנן!
ועוד, האמר ר' יוסי בן ר' חנינא: בדף של מתכת מחלוקת!
1.
מסקנת סוגייתנו שמים שאובים פוסלים את המקוה רק מדרבנן ולא מדאורייתא.
1.1
הביטוי "קיימא לן" מעיד שמקור הכלל הא מסוגיות אחרות והוא מוסכם להלכה.
1.2
אבל יש לשאול, האם המקשן בהמשך - "ועוד" - מקבל את המסקנה הנ"ל?
2.
מחלוקת ראשונים עקרונית:
חידושי הריטב"א מסכת בבא בתרא דף סו עמוד א:
והא דאמרינן מכלל דשאובה דאורייתא, פירש רבינו שמואל ז"ל מדמשני הכי מכלל דס"ל דברייתא דצינור בפסול שאובה מדאורייתא מיירי והלא מדרבנן היא כיון שכבר הוא שלם כדתנן במסכת יבמות (פ"ב ב') מקוה שיש בו מ' סאה נתן סאה וכו' ואמר ר' יוחנן עד (ש)[ר]ובו דכל שהיה שלם מתחילתו אפילו נתן בו מים שאובין בטלי ברוב,
הכלל שמים שאובים אינם פוסלים את המקוה מדאורייתא נכון רק כשהמקוה כבר כשר עם 40 סאה מים שאינם שאובים.
ולעיל נמי גבי צנור המקוה כבר היה עשוי כהוגן ואח"כ קבע שם הצנור כדקתני פוסל את המקוה מכלל שהיה שם מקוה מעיקרא הילכך פסולא דרבנן היא,
זהו תורף פירושו של רבינו שמואל ז"ל,
וכבר דחינו לעיל מה שנראה מדבריו דמקוה שלם נפסל מדרבנן מיהת בשאובין אם אין שם רוב מים כשרים.
3.
עוד נראה [מפירושו] דכל שהיה חסר ונפלו בו מים שאובין פסולו מדאורייתא, וזה אינו כלל כדמוכח בכמה משניות,
ומשמע עוד שאם המקוה איננו שלה עם 40 סאה מים שאים שאובים, והשלימו את המקוה עם מים שאובים אזי המקוה נפסל מדאורייתא.
4.
והוא מקשה:
גם לשון הגמ' בכאן דחוק כפירושו דאמרינן (התם) שאני שאובה דרבנן ולא אמרינן שאני שאובה כי האי דמדרבנן וזה ברור.
משמע מסוגייתנו שבכל מקרה תמיד מים שאובים פוסלים רק מדרבנן, ולא כאמור בסעיף 3.
5.
והוא מאריך לדון בעניין זה:
