עין יפה / רפי זברגר

בבא בתרא סד ע"א -ע''ב

הקדמה

נלמד שתי הלכות מתוך המשנה בדף שלנו:
1. המוכר את הבית – לא מכר את הבור ואת הדות (בור עם קירות אבן), אף על פי שכתב עומקא ורומא (עומק וגובה), וצריך ליקח לו דרך. חכמים אומרים: אינו צריך ליקח לו דרך. 
לפי רבי עקיבא מכר את הכול כולל הדרך לבור/דות, ולכן צריך לקנות דרך מהקונה, חכמים: אינו צריך לקנות דרך
2. מכרן (את הבור או הדות) לאַחֵר. רבי עקיבא אומר: אינו צריך (הקונה) ליקח לו דרך, וחכמים אומרים: צריך ליקח לו דרך. הדינים הפוכים במקרה ההופכי: אם מכרו את הבור/דות, הרי שהמוכר מכר בעין יפה, לכן מכר גם את הדרך לבור, כלומר: הקונה לא צריך לקנות בנוסף את הדרך, אותה מכרו לו ביחד עם הבור/דות. חכמים חולקים גם פה וסוברים, כי את הדרך השאיר לו המוכר, ולכן הקונה חייב לקנות את הדרך לבור/דות. 
 

הנושא

הגמרא מנסה להבין את שורש מחלוקתם של רבי עקיבא וחכמים. בתחילה אמרה הגמרא: רבי עקיבא סבר: מוכר בעין יפה מוכר, ורבנן סברי: מוכר בעין רעה מוכר. כלומר, המוכר מוכר את כל מה שנראה שייך למֶכֶר, ובדרך כלל המוכר התכוון למכור גם את הדרך לבור, ולכן ברישא, המוכר חייב לקנות ממנו בחזרה את הדרך כדי שיוכל להגיע לבור/דות. במשך רוב עמוד ב' מנסה הגמרא להסביר הסברים אחרים למחלוקתם, אך לקראת סוף הדף, הגמרא מצטטת את המקרה השני המובא בהקדמה, בה גם אנו רואים כי רבי עקיבא פוטר את הקונה מלקנות דרך לבור/דות שהוא קנה, משתמע שאמנם זו סברתו, ותמיד המוכר – מוכר בעין יפה. ולכן הגמרא מסיקה באופן מוחלט, כי זהו שורש מחלוקתם של רבי עקיבא וחכמים.
 

מהו המסר?

באמת קשה קצת להבין את סברת רבי עקיבא, כי המוכר שהיה לו שטח אדמה ומכרה, מכליל במכירה גם את הדרך שהוא עצמו צריך כדי להגיע לבור/דות שהשאיר ברשותו. אבל בכל אופן, שיטת רבי עקיבא נפסקה להלכה, כך שניתן לומר באופן כללי, כי האדם הוא ''טוב'' מיסודו. אדם שמוכר דבר מה, אינו רוצה לעשות ''שטיקים'' והוא מוכן למכור את הכול, למרות שהוא צריך אחר כך לקנות שוב מהקונה את הדרך לבור/דות.
נאמר באופן כללי: אנשים בבסיסם אנשים טובים, וכך גם ילדינו. אנו צריכים לחשוב כל הזמן בראש, כי השאיפות שלהם טובות בבסיסן, הרצונות והכוונות שלהם חיוביות וכוללות רצון טוב. אם נחשוב כך, אם נתייחס כך אל ילדינו, כמו לאנשים טובים ושכוונתם חיובית וטהורה, אזי נקבל מהם גם בחזרה פידבק חיובי וטוב.
כנאמר במשלי: כמים הפנים לפנים – כן לב האדם לאדם (כ''ז, י''ט). אם נַרְאֶה פנים יפות לאנשים אחרים ולבני משפחתנו, כך נזכה לקבל מהם בחזרה – פנים מאירות ויפות. כנ''ל לגבי הלב: "נגלה" לב טוב – נקבל בחזרה לב מצוין.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]