שטח פרטי  / רפי זברגר

בבא בתרא סג ע"א 

הקדמה

בהמשך לנושאים של הפרק, נכיר היום מוכר, המבקש למכור קרקע משטחו, אך בד בבד רוצה להשאיר חלק ברשותו.  
 

הנושא

כתוב בגמרא ירושלמי (דמאי, פ''ו, ה''ב): בן לוי שמכר שדה לישראל, ואמר לו: על מנת שמעשר ראשון שלי – מעשר ראשון שלו. לפני שנסביר את הגמרא, נבהיר מהו מעשר ראשון. כידוע, ישנה חובה לבעל קרקע להפריש מהיבול שלו לכהן, ללוי, לעני וחלק גם לאכול בעצמו בירושלים. נתמקד הפעם רק במעשר ראשון. זוהי החובה לתת כל שנה משנות היבול (שנה ראשונה של שמיטה עד שנה שישית, כולל) עשירית מהתוצרת ללוי. נזכיר כי לפני כן, נותנים תרומה גדולה לכהן, בערך שני אחוזים מהיבול, ומהשארית – נותנים עשירית ללוי. 
עתה נבין את המקרה לעיל: לוי שהיה בעל קרקע, מכר שדהו לישראל, אך התנה את המכירה, כי מעשר ראשון שהקונה יפריש מהתוצרת – יעברו ללוי המוכר. 
שאלה הגמרא בהמשך: אמאי, והרי: אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. כיצד יכול הקונה להקנות למוכר את המעשר ראשון, אשר עתיד לגדול בשדה, והרי יש לנו כלל שאין אפשרות למכור דבר שכרגע עדיין לא נמצא בעולם?
תשובת הגמרא: כיוון שאמר על מנת שמעשר ראשון שלי – שיורי שיירי למקום מעשר. מסביר הרשב''ם: שייר בידו קרקע הראוי לגדל בה המעשר, וכמי שאמר לו: "שדה שלי אני מוכר לך באריסות, על מנת שתיטול תשעה חלקים, ואני אטול חלק עשירי". כלומר, המוכר לא מכר את חלק הקרקע שעתיד לגדל עשירית מן היבול, וכביכול, נשארה קרקע זו אצל המוכר, והקונה הוא כמו אריס שעובד בקרקע ונותן חלק מן היבול לבעל הקרקע. 
 

מהו המסר?

למדנו מקרה בו המוכר מבקש להשאיר חלק מן הקרקע שהוא מוכר ברשותו, כדי שמעשר ראשון של הקונה יגיע אליו, ורק אליו. משמעות מעשה זה: "אדם אוהב להיות בעלים על חלקים השייכים לו", ולדעת כי "הוא שולט בעניינים".
תחושות אלו נכונות לרוב האנשים, ובוודאי לילדים קטנים. ילד מבקש טריטוריה שלו, ושומר עליה כעל בבת עינו.
יש להכיר בעובדה זו, להבין ולכבד אותה. ככל שעובר הזמן, והילד גדל ומתפתח הוא לומד גם לשתף ילדים אחרים ב''שטח שלו''. המטרה שלנו כהורים, ללמד ולחנך אותו שיידע לתת משלו, בכיף וברצון כמה שיותר, אך צריכים להכיר כי זהו תהליך שלוקח זמן, ולא לדחוף להגיע להשגים טרם זמנם.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]