מהות השתיקה / רפי זברגר

בבא בתרא סב ע"א-ע"ב

הקדמה

בדף שלנו מוזכרות שלוש ''שתיקות'' של רבנים. נתאר אותן, וננסה להבין מהותה של שתיקה.  
 

הנושא

1. מצר לו מצר אחד ארוך ומצר אחד קצר – אמר רב: לא קנה אלא כנגד הקצר. מדובר במוכר שדה לחברו, ומסמן לו את גבולות הגזרה של השדה הנמכר, ע''י שמות של שדות הסמוכים לצדדי השדה הנמכרת. סימון זה נקרא בלשון הגמרא ''מצר''. נדגים: לאורך כל הצד הצפוני של השדה הנמכר היה שדה של שמעון, ולאורך חצי הצד הדרומי היה שדה של לוי. ראובן המוכר, ציין בשטר המכירה את קרקעותיהם של ראובן ושמעון. פוסק רב: קנה רק חצי שדה כנגד השדה של לוי, והחצי השני לא מכר, למרות שסימן צד אחד שלו (כנגד שמעון). 
שאלו רב כהנא ורב אסי את רב: ויקנה כנגד ראש התור. מדוע לא נעביר קו אלכסוני בין סוף לוי לסוף הקרקע של שמעון, ויקנה הקונה גם חצי משטח כנגד שדה לוי? רב שתק ולא ענה. 
2. אמר רבה: פלגא דאית ליה בארעא – פלגא, פלגא בארעא דאית לי – רבעא. רבה מדבר על שדה שותפים, שאחד מהם מכר את חלקו. אם אמר בלשון: חצי שיש לי בקרקע – מכר את כל החצי שיש לו בשותפות, אך אם אמר: חצי בקרקע שיש לי – מכר לו חצי מהקרקע שיש לו. מכיוון שיש לו מחצית מהקרקע, הרי שמכר לו רבע מכל הקרקע. 
שאל אביי את רבה: מאי שנא הכי ומאי שנא הכי? מה ההבדל בין המקרים ומדוע ההלכה שונה. רבה שתק. 
3. ועוד אמר רבה: מצר ארעא דמינה פלגא – פלגא, מצר ארעא דמינה פסיקא – תשעה קבין. ראובן מכר לשמעון חלק מקרקע שלו. אם אמר במכירה: מצר (צד) קרקע שממנה נחצית הקרקע נמכרת – קנה הקונה מחצית מהקרקע, אך אם אמר: מצר קרקע שממנה נפסוק קרקע הנמכרת – יקבל הקונה תשעה קבין, שזהו הגודל המינימלי של שדה נמכר. גם כאן שאל אביי את רבה: מאי שנא הכי ומאי שנא הכי? גם כאן שתק רבה. 
בשני המקרים האחרונים, חשב אביי ששתיקתו של רבה מעידה כי חזר בו מדעתו, אך ''גילה'' שלא כך הדבר, אלא רבה נשאר איתן בדעתו. במקרה הראשון, כנראה רב חזר בו מדעתו, והודה לרב כהנא ורב אסי – כך הוכיח תוספות כאן. 
הרמב''ן אומר שייתכן שרב לא חזר בו, והעובדה שלא ענה אלא שתק, בגלל שלא ידע מה לענות.   
 

מהו המסר?

למדנו שלוש סיבות לשתיקות בדף שלנו: 1) שתיקה כהודאה – בעצם השתיקה מביעה הסכמה לדעה הנגדית 2) שתיקה – עקב אי ידיעה מה לענות 3) התעלמות – יש אי הסכמה אך לא נאמרת בפה מלא.
לעניות דעתי, עדיף בכל מקרה לא לשתוק אלא להביע דעה: ניתן להסכים עם השני – "לא נורא" לקבל דעה של מישהו אחר ולסגת מדעה שלנו, אם מתנגדים – עדיף לומר זאת בפה מלא, ואם לא יודעים - לא להתבייש לומר "איני יודע".


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]