הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
זאת אומרת
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא סג ע"א-ע"ב
תנו רבנן: בן לוי שמכר שדה לישראל, ואמר לו על מנת שמעשר ראשון שלי - מעשר ראשון שלו;
ואם אמר לי ולבניי, מת - יתן לבניו;
ואם אמר לו כל זמן שהשדה זו בידך, מכרה וחזר ולקחה - אין לו עליו כלום.
אמאי? אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם!
כיון דאמר ליה על מנת שמעשר ראשון שלי, שיורי שייריה למקום מעשר.
אמר ריש לקיש, זאת אומרת: המוכר בית לחבירו, ואמר לו על מנת שדיוטא העליונה שלי - דיוטא העליונה שלו.
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף סג עמוד ב
למאי הלכתא? רב זביד אמר: שאם רצה להוציא בה זיזין - מוציא;
רב פפא אמר: שאם רצה לבנות עלייה על גבה - בונה.
בשלמא לרב זביד, היינו דקתני זאת אומרת,
אלא לרב פפא מאי זאת אומרת?
קשיא.
1.
סיכום השיטות לביאור הביטוי "זאת אומרת":
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רסד:
זאת אומרת, לעולם כשיש משנה או ברייתא ואומר עליה זאת אומרת פירושו היא דבלאו אותה משנה או ברייתא לא הוה ידעינן ההוא דינא דאי בלאו ההיא הוה ידעינן הדין אמאי צריך למידק כן מהמשנה או ברייתא אלא ודאי דאותו הדין לא שמעינן ליה כלל זולת אותה המשנה או ברייתא, כן כתב מוהר"ש אלגאזי ז"ל בספר גופי הלכות כלל רכ"ה בשם הרב שמואל בן סיד ז"ל
כעיקרון, הביטוי "זאת אומרת" בא ללמדנו שדין מסויים ניתן ללמוד דווקא ממשנה/ברייתא מסויימת, ולולי אותו מקור תנאי לא קיים מקור אחר לקביעת אותו דין מסויים.
2.
והוא מקשה:
ואני בעניי לא ברירא לי הך כללא שהרי מצינו בפרק הבונה [שבת דף ק"ג ב' דקאמר זאת אומרת ויליף ההיא מילתא מדוכתא אחרינא,
הוא טוען שיש כמה סוגיות בש"ס שמהם מוכח שהמקור לדין מסויים לא נלמד בסופו של דבר מאותו מקור שעליו נאמר "זאת אומרת".
2.1
סוגיה א:
והכי איתא התם אמר ר"י מצינו שם קטן משם גדול מי דמי מם דשם סתום מם דשמעון פתוח אמר רב חסדא זאת אומרת סתום ועשאו פתוח כשר, מיתיבי וכתבתם שתהא כתיבה תמה וכו' הוא דאמר כי האי תנא דתניא ר' יהודא בן בתירא אומר נאמר בשני ונסכיהם בששי ונסכיה בשביעי כמשפטם הרי מ"ם יו"ד מ"ם מים מכאן רמז לניסוך המים מן התורה ומדפתוח ועשאו סתום כשר סתום נמי ועשאו פתוח כשר מי דמי וכו' ע"כ, הרי קמן מבואר דאף דקאמר רב חסדא זאת אומרת יליף לה נמי מברייתא אחריתי וכדמוכח פשטא דסוגיא דלא קאמר אלא כי איתמר דרב חסדא אהך ברייתא איתמר כדרגיל תלמודא בכמה דוכתי דאז הוה משמע דהדר ביה מקמייתא אך קאמר הוא דאמר כי האי תנא וכו' כלומר הוא דאמר על מתניתין זאת אומרת סתום ועשאו פתוח כשר אף על גב דתניא בברייתא וכתבתם שתהא כתיבה תמה וכו' משום דאשכח בברייתא אחרת דמ"ם יו"ד מ"ם דהכי מוכחא,
2.2
סוגיה ב - נוספת:
וכן מצאתי עוד בפ"ק דיומא דף ו' ב' דקאמר אמר רב תחליפא אבוה דרב הונא בר תחליפא משמיה דרבא זאת אומרת טומאת המת הותרה היא בצבור ולבתר הכי אפליגו בה רב נחמן ורב ששת ופרכינן עלייהו ומסקינן תנאי היא דלרבי יהודה הותרה בצבור ולר"ש דחויה היא בצבור
הרי דאע"ג דנקט לישנא דזאת אומרת ילפינן לה נמי מפלוגתא דאמוראי ותנאי דברייתא אחרת
2.3
סוגיה ג- נוספת:
ותמצא עוד דוגמתו בפרק ערבי פסחים [פסחים דף קי"ד ב'] דקאמר ר"ל זאת אומרת מצוות צריכות כוונה ולבסוף דחינן לה ומוקמינן לה כתנאי מתוך ברייתא אחרת דשמעינן ליה לרבי יוסי דנימוקו עמו דס"ל דמצוות צריכות כוונה יע"ש
וע"ע תוס' דיבמות דף ל' א' ד"ה אמר
2.4
סוגיה ד - נוספת:
וגדולה מזו מצינו דאף בדבר הנלמד מקראי קאמר הך לישנא דזאת אומרת על הברייתא ומצאת כי תדרשנו בפרק אלו מגלחין [מועד קטן דף י"ז ב'] דקאמר רב חסדא זאת אומרת אבל אסור בתכבוסת
ולעיל מינה במסכת מועד קטן דף ט"ו ע"א ילפינן לה מקרא דוישלח יואב תקועה וכו' ע"ש
2.5
אתה הראתה לדעת דאין מקום לזה הכלל דכייל לן מר שמואל ן' סידילייו ז"ל
מסקנתו היא, שאין הכרח לכלל האמור לעיל בסעיף 1.
3.
והוא ממשיך:
אחרי אשר מצינו הפך מזה בגמרא ומעתה אל יקשה בעינינו מה שהוקשה בעיניו ז"ל דאי בלאו ההיא משנה או ברייתא כבר ידענו אותו הדין אמאי צריך למידק הכי מתוך דברי המשנה או הברייתא כי על כרחינו צריכים אנו לומר דכוונת האמורא באמרו זאת אומרת היא שגם מאותה המשנה או ברייתא נוכל ללמוד אותו הדין המפורש במקום אחר וטובא אשמועינן בזה דאיכא תנא אחר דהכי ס"ל וכעין מאי דמצינו בדוכתי טובא בגמרא דלאמורא דכבר אתותב מחדא משנה או ברייתא מהדרינן לאותובי עליה מדוכתי אחריני לידע אי תהוי תיובתא נמי מאידך עיין בעירובין [דף] ל' א' ובפסחים [דף] ק"ב א' וביבמות [דף] מ"א ב' ובב"מ [דף] י"ב ב' ובנדה [דף] ס"ח ב'.
הוא מסביר שמשמעות הביטוי "זאת אומרת" - לפי מה שהובא עד כאן - שהמקור שמובא כמקור לדין המסויים איננו בהכרח המקור הבלעדי לאותו דין.
3.1
וכך גם כמה פעמים בש"ס הגמרא מקשה על אמורא ממקור מסויים למרות שכבר הקשתה עליו ממקור אחר.
3.2
הערה: אולי מדובר בבתי מדרש שונים או בתקופות שונות, ועורך הגמרא כינסם למקום אחד.
4.
והוא מוכיח דווקא כבסעיף 1 [ובניגוד לכמה סעיפים לעיל] מסוגייתנו - בבא בתרא דף סג:
אמנם מה שהוקשה בעיני טובא בענין זה הוא מה שסיימו הנך רבנן ז"ל ואמרו ועיין בפרק המוכר את הבית גבי תנו רבנן בן לוי וכו' ואחזה אנכי אשית לבי בדברי הש"ס שם וכפי פירוש רשב"ם שם קא חזינא דשפיר קאמרו דהכי איתא התם [בבא בתרא דף ס"ג א' אמר ר"ל זאת אומרת המוכר בית לחבירו ואמר לו ע"מ שדיוטא העליונה שלי דיוטא העליונה שלו
למאי הלכתא רב זביד אמר וכו' רב פפא אמר וכו'
ופרכינן בשלמא לרב זביד היינו דקתני זאת אומרת
אלא לרב פפא מאי זאת אומרת קשיא
ופירש רשב"ם ז"ל וז"ל בשלמא לרב זביד וכו' היינו דקתני במילתיה דר"ל זאת אומרת שהוצרך ר"ל ללמוד מן הברייתא דליהני יתורא לשיור מקום דמסברא לא הוה אמרינן וכו'
אלא לרב פפא מאי זאת אומרת למה לי לר"ל לומר זאת אומרת לאשמועינן דאהני יתור לחזור ולבנות הדיוטא אם תפול בלא הברייתא נמי הוה ידעינן דאהני יתור תנאי שלא היה צריך לטפויי מילתא או הא דרב פפא או שום דבר בעולם כדאמרינן במתניתין ומודה ר"ע וכו' ומברייתא לא שמעינן ליה טפי ממתניתין וכו' עכ"ד.
4.1
והוא מוכיח ממהלך הסוגיה ומהסבר הרשב"ם הנ"ל:
הרי שמדברי הש"ס עם פירוש רשב"ם מוכח שפיר כדבריהם
מוכח שהמקור היחידי לדין של ריש לקיש הוא מהברייתא שמובאת בסוגייתנו, ועליה אומר ריש לקיש "זאת אומרת".
4.2
והוא מביא פירושים אחרים בסוגייתנו כך שהאמור לעיל בסעיף 4+4.1 לא מחייב:
אכן אחר החיפוש מצאתי להרב רבינו יוסף הלוי בן מיגש בחידושיו לבתרא שם דנייד מפירוש רשב"ם ז"ל ופירש בשני אופנים אחרים ודרך אחד לשניהם דקושיית הש"ס לא הוי כלל משום דכבר שמעינן לההיא מילתא דרב פפא ממתניתין
אלא הכוונה היא דלרב זביד זיווגו עולה יפה עם ברייתא דבן לוי וכו'
אלא לרב פפא מאי זאת אומרת כלומר מה ענין זה אצל מעשר הרי חלוקים הם בעניינם זהו קיצור כוונתו השייך לעניינינו ואידך זיל גמור אם חפץ אתה לעמוד על עיקרן של דבריו,
ועוד מצאתי להרמב"ן ז"ל שתמה על דינו ופירושו של הרשב"ם וכתב שגם ר"ת ז"ל אחיו הרבה להקשות עליו ולבסוף פירש כדרך הר' ן' מיגש ז"ל דקושית הש"ס על רב פפא הוא משום דלא דמי אמעשר
4.3
והוא מסכם:
ונמצא א"כ דלדעת הני רבוואתה אין לנו מקום כלל ללמוד זה הכלל מסוגיא זו ואף רשב"ם ז"ל לא כתב בביאור שלעולם לא יראה ולא ימצא בגמרא זאת אומרת דשמעינן ליה מדוכתא אחריתי כי בודאי לא נעלמו ממנו ז"ל כל הנך דוכתי שהבאתי למעלה אמנם עכ"ז פירש קושית רב פפא בדרך זה משום שעל הרוב כן הוא שכשאומר הך לישנא דזאת אומרת לא ידעינן אותו דינא בלתי אותו דיוק
אבל אין ה"נ שלפעמים יבא זה הלשון גם על דין הנלמד ממקום אחר
אין כלל אחיד לעניין הביטוי "זאת אומרת".
4.3.1
ונלע"ד לומר כפי דרכו דלהכי אסיקנא בקשיא בלחוד ולא בתיובתא משום שהוא דבר קשה להשיב עליה אך לא קשיא כ"כ כיון שמצינו דוגמתו בגמרא
לפי הנ"ל הוא מסביר מדוע הגמרא נשארת ב"קשיא" על דברי רב פפא בהסבר דברי ריש לקיש שאמר על הברייתא "זאת אומרת", והגמרא לא דוחה לגמרי את דברי רב פפא ב"תיובתא", מפני שכנראה יש מקור אחר לדברי ריש לקיש על פי רב פפא ולא מהברייתא בסוגייתנו.
4.3.2
"מאי זאת אומרת" - מופע יחידאי בש"ס.
4.4
והוא נשאר בקושיה על הכלל שקבע בעל "גופי הלכות" לעיל בסעיף 1:
אך על מהר"ש אלגאזי ומהר"ש סידליו ז"ל ודאי קשיא דכיילא לן הך כללא בהאי לישנא שלעולם בכל זאת אומרת שבש"ס לא ידעי אותו הדין זולת ההוא דיוקא דליתא יען מזה ומזה הם כתובים בגמרא וכמו שהוכחתי ועיין תוס' פ"ב דכתובות דף י"ט סוף ע"ב ד"ה אמר שתירצו דזאת אומרת קאמר אף דברייתא אחריתי פליג:
