הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הא מני
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא נז ע"ב
אלא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה:
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף נז עמוד ב
הכא בחצר השותפין עסקינן, דבהעמדה כדי לא קפדי, אמחיצה קפדי.
ובהעמדה כדי לא קפדי?
והא תנן: השותפין שנדרו הנאה זה מזה - אסורין ליכנס לחצר!
אלא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: הכא ברחבה של אחורי בתים עסקינן, דבהעמדה כדי לא קפדי, ואמחיצה קפדי.
רב פפא אמר: אידי ואידי בחצר השותפין, ואיכא דקפדי ואיכא דלא קפדי,
גבי ממונא לקולא, גבי איסורא לחומרא.
רבינא אמר: לעולם לא קפדי,
והא מני? ר' אליעזר היא;
דתניא, ר' אליעזר אומר: אפילו ויתור אסור במודר הנאה.
מבנה הסוגיה:
1.
יישוב לקושיית הגמרא מה ההבדל בין הרישא לסיפא במשנתנו:
אלא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה:
הכא בחצר השותפין עסקינן, דבהעמדה כדי לא קפדי, אמחיצה קפדי.
2.
קושיה ממשנה אחרת על התרוץ:
ובהעמדה כדי לא קפדי?
והא תנן: השותפין שנדרו הנאה זה מזה - אסורין ליכנס לחצר!
3.
לכן רב נחמן מיישב, שמדובר בסיפא של משנתנו באוקימתא אחרת:
אלא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: הכא ברחבה של אחורי בתים עסקינן, דבהעמדה כדי לא קפדי, ואמחיצה קפדי.
4.
רב פפא חוזר להסבר של רב נחמן בסעיף 1, ומיישב את הקושיה לעיל בסעיף 2.
רב פפא אמר: אידי ואידי בחצר השותפין, ואיכא דקפדי ואיכא דלא קפדי,
גבי ממונא לקולא, גבי איסורא לחומרא.
5.
רבינא מיישב באופן שונה את דברי רב נחמן בסעיף 1, ועונה על הקושיה לעיל בסעיף 2:
רבינא אמר: לעולם לא קפדי,
והא מני? ר' אליעזר היא;
דתניא, ר' אליעזר אומר: אפילו ויתור אסור במודר הנאה.
משנתנו היא כרבי אליעזר בברייתא.
6.
על הברייתא של רבי אליעזר ראה מה שכתבנו על מסכת נדרים דף לג:
בגמרא:
/מתני'/. אין בין המודר הנאה מחבירו למודר הימנו מאכל - אלא דריסת הרגל וכלים שאין עושין בהם אוכל נפש.
המודר מאכל מחבירו - לא ישאילנו נפה וכברה וריחים ותנור, אבל משאיל לו חלוק וטבעת וטלית ונזמים.
גמ'. מאן תנא?
אמר רב אדא בר אהבה: רבי אליעזר היא; דתניא, ר' אליעזר אומר: אפי' ויתור אסור במודר הנאה. ...
מתני'. וכל דבר שאין עושין בו אוכל נפש, מקום שמשכירין כיוצא בהן - אסור.
גמ'. מכלל דרישא אף על פי שאין משכירין,
מאן תנא? אמר רב אדא בר אהבה: ר' אליעזר הוא...
מבנה הסוגיה:
[המיספור - בהמשך לעיל ולא כבמקור במסכת נדרים דף לג]:
7.
המשנה:
/מתני'/. אין בין המודר הנאה מחבירו למודר הימנו מאכל - אלא דריסת הרגל וכלים שאין עושין בהם אוכל נפש.
המודר מאכל מחבירו - לא ישאילנו נפה וכברה וריחים ותנור, אבל משאיל לו חלוק וטבעת וטלית ונזמים.
8.
גמ'.
מאן תנא?
הגמרא רוצה לברר מי הוא התנא שסובר שגם דבר פעוט - כגון "דריסת הרגל" - אסור על מי שמודר הנאה מחברו.
9.
עונה הגמרא:
אמר רב אדא בר אהבה: רבי אליעזר היא; דתניא, ר' אליעזר אומר: אפי' ויתור אסור במודר הנאה...
שיטת התנא רבי אליעזר היא באופן כללי: " אפי' ויתור אסור במודר הנאה". כלומר, אפילו דבר שאדם נוהג לוותר לחברו [כגון מוכר שמוסיף כמות קטנה לטובת קונה] הרי שאסור למודר הנאה.
10.
הערה: לא מצינו בברייתא מחלוקת ממש [ולא במקום אחר בש"ס]. לא מובאת בברייתא דעה אחרת חולקת. אלא שבדרך כלל כשמשנה או ברייתא פותחות בשם של חכם משמע שיש מי שחולק עליו [יחיד או רבים].
הר"ן מסכת נדרים דף לב עמוד ב
מאן תנא - דמודר הנאה אסור בדריסת הרגל.
הוא מסביר את הקשר בין איסור דריסת הרגל [לעבור בשטח חצרו של המדיר את חברו מהנאה] לעניין הויתור:
אפי' - ויתור, מה שדרכן של מוכרים לוותר ללוקחין שמוסיפין להם כשלוקחין פירות אחד או שנים אפילו אותו ויתור אסור במודר הנאה ואף על גב דהוי זבינא דרמי על אפיה הלכך דריסת הרגל אסור אף על גב דלא קפדי בה
המשך: הר"ן מסכת נדרים דף לג עמוד א:
אינשי אסור במודר הנאה
אבל רבנן דפליגי עליה סברי דכל היכא דלא אסר עליו אלא הנאתו כה"ג לא מקרי הנאה דכיון דמידי דלא קפדי בה אינשי הוא אין זה קרוי נהנה מחבירו
חכמים חולקים ואומרים שדבר שאנשים לא מקפידים עליו אינו מוגדר כלל כהנאה, ולכן גם במשנתנו מותר לפי אותם "רבנן" למודר ההנאה לעבור בשטח חברו.
11.
משמע מהר"ן ש"רבנן" [רבים?] הם שחולקים על רבי אליעזר. אולם מנין לו?
12.
רמב"ם הלכות נדרים פרק ו הלכה ג:
אין בין מודר הנאה מחבירו למודר ממנו הניית מאכל אלא דריסת הרגל וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש במקום שמשאילין אותם שם בחנם.
13.
לחם משנה הלכות נדרים פרק ו הלכה ג:
[ג] אין בין מודר הנאה מחבירו וכו'. כר' אליעזר (דף ל"ב ב) דאמר (אפילו) ויתור אסור:
כלומר, הרמב"ם פסק כרבי אליעזר במשנה הראשונה - ברישא.
14.
הר"ן מסכת נדרים דף לג עמוד א:
ולענין הלכה - פסק הרמב"ן ז"ל כר' אליעזר דאמר ויתור אסור כיון דסתם לן תנא הכא כוותיה
הרמב"ן פוסק כרבי אליעזר [כרמב"ם] מפני שהרישא סוברת כמותו [ראה לעיל בסעיף 3].
15.
הרמב"ן מוסיף נימוק לפסוק כרבי אליעזר:
ועוד דסוגיין דפ' השותפין שנדרו (לקמן /נדרים/ מח) כוותיה אזלא
במסכת נדרים דף מח משמע מהגמרא שהיא מתייחסת-פוסקת כרבי אליעזר.
16.
ממשיך הר"ן:
אבל ר"ח ז"ל כתב בפרק חזקת הבתים [גבי] אלו דברים שאין להם חזקה דלית הלכתא כרבי אליעזר וכן דעת ר"ת ז"ל.
ר"ח ור"ת פוסקים במסכת בבא בתרא - סוגייתנו בב בתרא דף נז - שלא כרבי אליעזר.
16.1
כנראה שיש בעניין זה מחלוקת סוגיות.
17.
כנראה שר"ח ורבנו תם פוסקים כרב פפא בסעיף 4, ולא כרבינא שאמר "והא מני? ר' אליעזר היא" / "הא מני" /
17.1
יתכן שהם כן פוסקים כרבינא, אלא שהם סוברים שאמנם כך סוברת משנתנו - כפי שמסביר רבינא - והיא גם "סתם משנה", אבל בגלל הביטוי "הא מני..." מלמד שאין הלכה כמותה.
