איזהו גבור
קידושין מט ע"ב
"על מנת שאני גבור - אין אומרים כאבנר בן נר וכיואב בן צרויה, אלא כל שחביריו מתיראים ממנו מפני גבורתו".
פירוש גִּבּוֹר – הגובר על אויביו במלחמה. וכן בהמשך העמוד כאן: "עשרה קבים גבורה ירדו לעולם, תשעה נטלו פרסיים וכו' ". וציין התוספות רבינו שמואל שבשיטת הקדמונים למסכת קידושין דף עב ע"א: "אמר ליה רבי ללוי: הראני פרסיים, אמר ליה: דומים לחיילות של בית דוד".
וגבורה במלחמה קיימת גם במלחמתה של תורה. במסכת סנהדרין דף צג ע"ב: "גבור - שיודע להשיב" כלומר שיודע לתרץ קושיות, והגבורה בכך היא כמבואר בהמשך: "איש מלחמה - שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה". וכן במסכת סנהדרין דף קו ע"ב: "אמר רבי יצחק: מאי דכתיב (תהלים נב, ג) מַה תִּתְהַלֵּל בְּרָעָה הַגִּבּוֹר חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם, אמר לו הקדוש ברוך הוא לדואג: לא גבור בתורה אתה?".
ואמרו בירושלמי מסכת תענית פרק ד ה"ה (ובאיכה רבה פרשה ב, ב): "והיה שם בן כוזבה והיה לו מאתים אלף מטיפי אצבע. שלחו חכמים ואמרו לו עד אימתי אתה עושה את ישראל בעלי מומין אמר להן וכי היאך איפשר לבודקן. אמרו לו כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארז מן לבנון לא יהיה נכתב באיסרטיא שלך היו לו מאתים אלף כך ומאתים אלף כך".
כפי הצעת חכמים נבחנו הלוחמים לעוצמת כוחם תוך כדי הסתערות ללא מורך.
אך בן כוזבה לא השתמש בבדיקה זו בתחילה, כי סבר כבן זומא במסכת אבות פרק ד משנה א: בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר... אֵיזֶהוּ גִבּוֹר, הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז, לב), טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר. וכן אמרו זקני הנגב לאלכסנדרוס מוקדון במסכת תמיד דף לב ע"א: "אמר להם: אידין מתקרי גבור? אמרו לו: איזהו גבור - הכובש את יצרו". והוא שמע בקול חכמיו לבסוף רק מכורח הטענה הצודקת שעוול הוא לעשות את ישראל בעלי מומין ללא צורך בר תחליף. ועדין נשתבח חילו בכך שמחצית לוחמיו היו אלו שנבחנו במידת ההקרבה העצמית דוקא.
ואילו בדורינו ישנם כבר יותר מד' מאות גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ, שהקריבו מעצמם כליה לצורך הצלת אדם מישראל. ומודים חכמי בן כוזבה לזקני הנגב ובן זומא שבכך הגבורה העילאית. ולא רק משום ההלכה שמום הוא רק בדבר הנראה, אלא משום שהקרבה זו אינה ברת תחליף.
