הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"מעשה רב"; דינא דמלכותא
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא נד ע"ב
אמר רב יהודה אמר שמואל: נכסי עובד כוכבים הרי הן כמדבר,
כל המחזיק בהן זכה בהן;
מ"ט? עובד כוכבים מכי מטו זוזי לידיה אסתלק ליה,
ישראל לא קני עד דמטי שטרא לידיה,
הלכך הרי הן כמדבר, וכל המחזיק בהן זכה בהן.
א"ל אביי לרב יוסף: מי אמר שמואל הכי? והאמר שמואל: דינא דמלכותא דינא, ומלכא אמר: לא ליקני ארעא אלא באיגרתא!
אמר ליה: אנא לא ידענא,
עובדא הוה בדורא דרעותא,
בישראל דזבן ארעא מעובד כוכבי',
ואתא ישראל אחרינא רפיק בה פורתא,
אתא לקמיה דרב יהודה, אוקמה בידא דשני.
א"ל: דורא דרעותא קאמרת? התם באגי מטמרי הוו, דאינהו גופייהו לא הוו יהבי טסקא למלכא,
ומלכא אמר: מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא.
מבנה הסוגיה:
1.
דין א של רב יהודה בשם שמואל:
אמר רב יהודה אמר שמואל: נכסי עובד כוכבים הרי הן כמדבר,
כל המחזיק בהן זכה בהן;
מ"ט? עובד כוכבים מכי מטו זוזי לידיה אסתלק ליה,
ישראל לא קני עד דמטי שטרא לידיה,
הלכך הרי הן כמדבר, וכל המחזיק בהן זכה בהן.
2.
קושיית אביי מדין ב' של שמואל:
א"ל אביי לרב יוסף: מי אמר שמואל הכי? והאמר שמואל: דינא דמלכותא דינא, ומלכא אמר: לא ליקני ארעא אלא באיגרתא!
אביי מפנה את שאלתו/קושייתו אל רב יוסף. אביי לא הכיר את שמואל ולא יכול היה להקשות כלפיו באופן ישיר.
2.1
קושיית אביי היא מדברי שמואל עצמו לגבי הכלל של "דינא דמלכותא דינא", ואביי "מודיע" מהו דין המלך.
2.2
למעשה, הגמרא יכולה היתה ליישב שהדין בסעיף 1 נאמר כשדין המלכות לא היה כפי שאביי אמר [בתקופתו?].
3.
תשובת רב יוסף:
אמר ליה: אנא לא ידענא,
לכאורה, כוונת רב יוסף לומר שהוא עצמו לא ידע ["לא ידענא" - 56 מופעים בש"ס, לא כולם כמשמעות בסוגייתנו, ומתוכם הביטו "לא ידענא עובדא הוה בדורא" - 3 מופעים] ולא הכיר את דינו השני של שמואל בדבר "דינא דמלכותא דינא".
3.1
ואולי כוונת רב יוסף לומר כלעיל בסעיף 2.2. כלומר, שרב יוסף טוען שלא היה דין ספציפי של המלך, ולא כדברי אביי [ולפי זה יש מחלוקת בין אביי ורב יוסף אודות עובדות של דין המלכות, ראה "שוטנשטיין", סוף הערה 13].
4.
ורב יוסף ממשיך את תשובתו לקושיית אביי:
עובדא הוה בדורא דרעותא,
בישראל דזבן ארעא מעובד כוכבי',
ואתא ישראל אחרינא רפיק בה פורתא,
אתא לקמיה דרב יהודה, אוקמה בידא דשני.
הוא מסתמך על מקרה שבו רב יהודה פסק הלכה למעשה כדינו של שמואל בסעיף 1.
לא מובא בגמרא ממי שמע רב יוסף את העובדה לעיל.
4.1
הרשב"ם:
אתא לקמיה דרב יהודה - ורוב מעשיו שמע משמואל רבו.
כלומר, רב יוסף טוען שפסיקתו של רב יהודה ודאי היתה לפי דעתו של רבו - שמואל.
4.2
האמת היא שבדרך כלל אומרים שדברי תלמיד נאמרים על דעת רבו המובהק [בחייו? גם אחרי מותו?], ואם כן מה מדגיש הרשב"ם? ["רב ותלמיד" - חשוב]
4.3
אפשר לומר, שההדגשה היא שיש כאן הוכחה משמואל עצמו שנהג לפי הלכתו בסעיף 1, ולא חזר בו בגלל דינו השני של שמואל עצמו.
אבל כאן מוזכר דין של "דינא דמלכותא"
4.4
ואפשר לומר כלל חדש: כאן לא מדובר באמירת הלכה אלא ב"מעשה רב", ולכן מדגיש הרשב"ם "ורוב מעשיו שמע משל רבו" - כלומר, שרוב פסיקותיו של רב יהודה מבוססות על דברי [או אפילו על מעשיו] של שמואל רבו.
5.
ואביי סותר את תרוץ רב יוסף:
א"ל: דורא דרעותא קאמרת? התם באגי מטמרי הוו, דאינהו גופייהו לא הוו יהבי טסקא למלכא,
ומלכא אמר: מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא.
עד כאן יוצא, שאביי סבור ששמואל מעולם לא אמר את הדין שבסעיף 1 ["שוטנשטיין", הערה 14]
6.
ורב יוסף לא מגיב!!!
7.
הגמרא מביאה מקרה נוסף [קשור לדיון לעיל]:
רב הונא זבן ארעא מעובד כוכבים,
אתא ישראל אחר רפיק בה פורתא,
אתא לקמיה דרב נחמן, אוקמה בידיה.
א"ל: מאי דעתיך?
דאמר שמואל: נכסי עובד כוכבים הרי הן כמדבר, וכל המחזיק בהם זכה,
רב הונא אמר לרב נחמן שהוא - רב נחמן - פסק לו לרב הונא כדברי שמואל - כלעיל בדין 1 של שמואל.
8.
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף נה עמוד א
ליעבד לי מר כאידך דשמואל, דאמר שמואל: לא קנה אלא מקום מכושו בלבד!
רב הונא מעיר לרב נחמן: שיפסוק לו גם כדין נוסף של שמואל שמובא בסוף העמוד הקודם - בבא בתרא דף נד עמוד א.
9.
המשך ביאור הסוגיה בדף הבא - בבא בתרא דף נה עמוד א.
10.
פסק ההלכה ברשב"ם:
רשב"ם מסכת בבא בתרא דף נד עמוד ב:
רבנו חננאל פוסק שלא כשמואל בדין א לעיל בסעיף 1:
... ופירש רבינו חננאל דלית הלכתא כשמואל ומשום דמקשי עלה אביי אידך דשמואל דאמר דינא דמלכותא דינא
ובא רב יוסף לתרץ
והקשהו אביי ואמר דמעולם לא אמרה שמואל דא"כ קשיא דשמואל אדשמואל דאמר דינא דמלכותא דינא
אין הלכה כשמואל בדינו הראשון מפני קושייתו השניה של אביי - לעיל בסעיף 5 - ורב יוסף לא השיב על קושיית אביי - ראה לעיל בסעיף 6.
11.
ממשיך הרשב"ם:
הוא כן פוסק כדין א' של שמואל בסוגייתנו:
ולי נראה דהלכתא כשמואל
דהא רב נחמן דדיינא הוי והלכתא כוותיה בדיני דן כוותיה לקמיה וגם הרבה אמוראים כשמואל ס"ל לקמן וסליק שמעתין בהכי
הוא מוכיח מהסוגיה להלן - בבבא בתרא דף נה, שגם רב נחמן וגם אמוראים נוספים פסקו כדין א של שמואל.
11.1
וקשה, הרי אביי הקשה על דין א של שמואל, ורב יוסף לא השיב לו תשובה [ובגלל זה רבנו חננאל - לעיל בסעיף 10 - לא פסק כדין א של שמואל].
על כך הוא עונה:
והא דאמר שמואל דינא דמלכותא דינא רב יוסף עצמו היה יודע תירוץ לדבר דא"ל לאביי אנא לא ידענא עובדא היכי הוה כו' לא חשש לתרץ מאחר דהוה מייתי ראיה מעובדא.
רב יוסף ידע תרוץ על קושיית אביי אבל "לא חשש לתרץ" [=לא דאג ולא התאמץ לתרץ] מפני שהוא הסתמך על ההוכחה שבסעיף 4.
[ראה "שוטנשטיין", הערה 13]
11.2
המשך הרשב"ם:
ואביי מהדר ליה דמההוא עובדא ליכא לאיתויי ראיה
ומיהו רב יוסף לא חזר בו דמכל מקום שמואל אמרה כדאמר בסמוך
והאי דקשיא ליה דינא דמלכותא דינא רב יוסף לא ס"ל האי דאמר אביי ומלכא אמר לא ליכול ארעא אלא בשטרא דלאו דינא דמלכותא הוא אלא בחזקה נמי ליכול.
יתכן שדומה לאמור לעיל בסעיף 2.2
11.3
אבל בכל זאת קשה, מדוע רב יוסף לא יישב בפירוש את קושיית אביי.
11.4
ונראה לי להסביר, שרב יוסף מלמדנו, שהלכה שנלמדת מהלכה למעשה עדיפה על הלכה "רגילה" שנאמרה ככזאת - "מעשה רב".
