הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
יחיד ורבים - הלכה כרבים - תמיד?
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא נא ע"ב
שלח רב הונא בר אבין: המוכר שדה לאשתו - קנתה
ובעל אוכל פירות,
ברם רבי אבא ורבי אבהו וכל גדולי הדור אמרו: במתנה בקש ליתנו לה, ולמה כתב לה לשום מכר? כדי ליפות את כחה.
מיתיבי: לוה מן העבד ושחררו, מן האשה וגרשה - אין להן עליו כלום;
מ"ט? לאו משום דאמרי: לגלויי זוזי הוא דבעא!
שאני התם, דלא לישוי איניש עבד לוה לאיש מלוה.
אמר רב: המוכר שדה לאשתו - קנתה, והבעל אוכל פירות, במתנה - קנתה, ואין הבעל אוכל פירות;
ורבי אלעזר אמר: אחד זה ואחד זה - קנתה, ואין הבעל אוכל פירות.
עבד רב חסדא עובדא כרבי אלעזר.
אמרו ליה רבן עוקבא ורבן נחמיה בני בנתיה דרב לרב חסדא: שביק מר רברבי ועביד כזוטרי?
א"ל: ואנא נמי כרברבי עבדי, דכי אתא רבין אמר ר' יוחנן: אחד זה ואחד זה - קנתה, ואין הבעל אוכל פירות.
מבנה הסוגיה:
1.
דינו של רב הונא בר אבין:
שלח רב הונא בר אבין: המוכר שדה לאשתו - קנתה
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף נא עמוד ב
ובעל אוכל פירות,
2.
דעת החולקים:
ברם רבי אבא ורבי אבהו וכל גדולי הדור אמרו: במתנה בקש ליתנו לה, ולמה כתב לה לשום מכר? כדי ליפות את כחה.
3.
קושיה על רב הונא בר אבין [לעיל בסעיף 1]:
מיתיבי: לוה מן העבד ושחררו, מן האשה וגרשה - אין להן עליו כלום;
מ"ט? לאו משום דאמרי: לגלויי זוזי הוא דבעא!
3.1
יישוב הקושיה.
שאני התם, דלא לישוי איניש עבד לוה לאיש מלוה.
4.
מחלוקת דומה:
אמר רב: המוכר שדה לאשתו - קנתה, והבעל אוכל פירות, במתנה - קנתה, ואין הבעל אוכל פירות;
דעת רב כדעת רב הונא בר אבין - לעיל בסעיף 1.
4.1
רבי אלעזר חולק:
ורבי אלעזר אמר: אחד זה ואחד זה - קנתה, ואין הבעל אוכל פירות.
כדעת רבים שמובאים לעיל בסעיף 2.
5.
שיטת רב חסדא:
עבד רב חסדא עובדא כרבי אלעזר.
רב חסדא פסק למעשה כרבי אלעזר - כבסעיף 4.1
6.
אמוראים מקשים על רב חסדא:
אמרו ליה רבן עוקבא ורבן נחמיה בני בנתיה דרב לרב חסדא: שביק מר רברבי ועביד כזוטרי?
מדוע רב חסדא פסק כרבי אלעזר ולא כרב שהיה "גדול" ממנו.
6.1
רשב"ם מסכת בבא בתרא דף נא עמוד ב:
רברבי - רב שקדם לרבי יוחנן רבו של רבי אלעזר כדאיתא בשחיטת חולין דף צה:) דכל זמן שהיה רב קיים הוה שלח ליה רבי יוחנן לקדם רבינו שבבבל
ועוד דאמר ליה לריש לקיש שכל אותן הימים היה הוא בישיבה ואני בעמידה ועוד דאמרי' בעירובין דף יג: ע"ש) אמר רב האי דמחדדן מחבריא טפי משום דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה.
הוא מוכיח ש"רב" חי [היה מבוגר] לפני רבי יוחנן, ובודאי ש"רב" קדם לרבי אלעזר תלמידו של רבי יוחנן.
ולכן רבן עוקבא ורבן נחמיה בני בנתיה דרב הקשו על רב חסדא מדוע הוא פסק [על ידי מעשה שעשה בפועל - "מעשה רב"] כרבי אלעזר נגד "רב".
6.2
המשך דברי הרשב"ם:
רבי אלעזר נחשב כ"זוטרי"[=קטן] לעומת רב:
כזוטרי - ר' אלעזר שהיה תלמידו של רבי יוחנן
6.3
והרשב"ם מקשה:
ואף על גב דרבי אבא ורבי אבהו וכל גדולי הדור חבריהם דאמרי לעיל במתנה בקש ליתן לה כו' סבירא להו כר' אלעזר דאין הבעל אוכל פירות
"גדולי הדור" - לא ברור למי הכוונה. מובא בש"ס - 21 מופעים. כמה מהם לא במשמעות של סוגייתנו.
מה בכך שרבי אלעזר "קטן" מ"רב", אבל הרי היו עוד כמה חכמים שסברו כמותו - לעיל בסעיף 2.
כלומר, עד כאן יוצא שיש בסוגייתנו שתי דעות.
דעה אחת - רב + רב הונא בר אבין
דעה שניה - רבי אלעזר + רבי אבא + רבי אבהו + "וכל גדולי הדור"
ולכן, שואל הרשב"ם מדוע יש להעדיף דווקא את "רב"
6.4
עונה הרשב"ם:
אינהו נמי זוטרי נינהו לגבי רב שתלמידי רבי יוחנן היו.
כל החכמים הרבים ברשימה לעיל שסוברים כדעה השניה [כרבי אלעזר] גם הם תלמידי רבי יוחנן ולכן כולם מוגדרים כ"זוטרי" לעומת "רב".
6.5
עד כאן ניתן ללמוד כלל חשוב: הלכה כ"גדול" גם נגד רבים מתלמידי חברו.
6.6
לא ברור לי אם יש משמעות לזהות השואלים/מקשים שהיו נכדיו של "רב".
וראה ב"מתיבתא" שיש אומרים שהיו נכדיו של רב חסדא].
6.7
לכאורה רב חסדא יכול לענות שלאמורא יש סמכות לפסוק לפי שיקול דעתו ולא לפי כללי פסיקה.
6.8
מהו כלל הפסיקה שלפיו המקשים הקשו? כנראה שרב חסדא היה צריך לפסוק כרב נגד רבי אלעזר מפני שאין הלכה כתלמיד [גם כשמדובר בתלמיד של חברו] נגד רבו [והכלל שהלכה כבתראי - גם כתלמיד נגד רבו - תקף רק מתקופת אביי ורבא].
7.
תשובת רב חסדא:
א"ל: ואנא נמי כרברבי עבדי, דכי אתא רבין אמר ר' יוחנן: אחד זה ואחד זה - קנתה, ואין הבעל אוכל פירות.
רב חסדא טוען שהוא פסק כרבי יוחנן.
והוא טוען שגם רבי יוחנן מוגדר כ"רברבי"[="גדול"].
רשב"ם:
כרברבי עבדי - ר' יוחנן שהיה חבירו של רב.
7.1
ואולי כוונת רב חסדא לומר שרבי יוחנן הוא באותו "מעמד" כרב, ולכן רשאי רב חסדא להכריע ביניהם [גם אם רב חסדא לא ידע / לא הכיר את הכלל שהלכה כרבי יוחנן נגד רב - מסכת ביצה דף ד עמוד א].
7.2
ויש לבדוק מדוע רב חסדא לא מקבל את ההסברים בסעיפים 6.7 - 6.8.
8.
"פרי יעקב":
... בפלפול הנהגת הוראת או"ה האריך הש"ך לחלוק על הב"ח במ"ש דביחיד נגד רבים אשכחן בדוכתי טובי דפסק ש"ס כדברי היחיד אבל לא בקטן נגד גדול
וע"ז חולק הש"ך עיי"ש.
הב"ח סובר שלפעמים הכרעת ההלכה היא כיחיד נגד רבים - כאשר בש"ס משמע כיחיד - בין אם נאמר על יד אמורא מסויים ובין אם נאמר על ידי "סתמא דגמרא",
אבל תמיד אין הלכה כקטן נגד גדול.
והש"ך חולק. כנראה שהש"ך סובר שניתן להכריע גם כקטן נגד גדול.
8.1
המשך דבריו:
ותמהני על הש"ך מגמרא ב"ב דף נ"א בדין מוכר שדה לאשתו עבד ר"ח עובדא כר"א א"ל... שביק מר רברבי ועביד כזוטרי, א"ל אנא נמי כרברבי עביד דכי אתא רבין א"ר יוחנן וכו'
הרי מפורש דר"י לא נחשב קטן לגבי רב
והנה מכאן יש להוכיח ג"כ כשיטת הב"ח דאין הלכה כקטן נגד גדול
מכך שהגמרא הגדירה את רבי יוחנן כ"רברבי" משמע שבאמת אין הלכה כקטן נגד גדול [אפילו אם נאמר שלפעמים הלכה כיחיד נגד רבים].
8.2
והוא מוסיף שכל הנ"ל מדובר דווקא במקרה של הפסד מרובה.
בהפס"מ דהא קאמר הכא שביק רברבי ועביד כזוטרי מוכח דלית לן למפסק כזוטרי
להוציא מיד המוחזק דהא הכא האשה נחשבת מוחזקת
וההוכחה היא מסוגייתנו, שהרי להוציא מהמוחזק מוגדר כהפסד מרובה.
עיין בכללי תפיסה להנתיבות
9.
והוא מוסיף חידוש גדול:
עוד יש להוכיח מדברי הרשב"ם שם דאם אחד גדול בחכמה והשני במנין אזלינן בתר הגדול בחכמה יעו"ש
מוכח מסוגייתנו שהלכה כגדול בחכמה נגד גדול בשנים.
9.1
לדעתי מה שניתן עוד להוכיח מסוגייתנו שהלכה כ"גדול" גם נגד רבים שהם "קטנים" ממנו בחכמה.
10.
"שביק מר רברבי" - מופע יחידאי בש"ס
"שביק מר תרין ועביד כחד" - מופע יחידאי בש"ס
"שביק תרי ועביד כחד" - מופע יחידאי בש"ס
ובכולם מובא בהם שמו של רבי יוחנן.
מעניין: נראה לי שבדרך כלל הגמרא לא מתייחסת במפורש למחלוקות אמוראים מבחינת "יחיד ורבים" !
11.
תוספת:
בקשר לאמור לעיל בסעיף 2 ולמסתעף מזה בכל הדיון עד כאן :
תוספות מסכת בבא בתרא דף נא עמוד ב:
[ברם] רבינו תם לא גריס ברם ר' אבא אלא גריס ר' אבא ורבי אבהו וכל גדולי הדור כו' כדי ליפות את כחו - ולא גריס את כחה אלא ליפות את כחו ופירש שיאכל הוא את הפירות
והשתא מייתי רב הונא בר אבין סייעתא לדבריו
אין מחלוקת לעיל בסעיף 2, אלא גם גדולי הדור סוברים כרב הונא בר אבין [וכרב"]!
11.1
והוא מנמק זאת:
דתימה הוא לומר שהיה שולח שכל גדולי הדור חולקין עליו
שאם כן אין ממש בדבריו
אם רב הונא בר אבין מודיע שכל גדולי הדור חולקים עליו מדוע הוא לא חזר בו.
11.2
תוס' דוחה את הפירוש הנ"ל:
ואין מתיישב לר"י גירסתו דא"כ מה צריך לומר במתנה בקש ליתן לה
ונראה לר"י גירסת הספרים ברם ר' אבא וליפות כחה ופליגי עליה וסברי דמוכר לאשתו לא קנתה דלגלויי זוזי הוא דבעי וסברי כרב הונא...
ובהמשך דבריו תוס' מיישב את שיטת רבנו תם.
ראה "מתיבתא", הערה ב.
