חשוד וותיק / רפי זברגר

בבא בתרא מז ע"ב

הקדמה

בהקדמה לדף הקודם, הזכרנו את המשנה בדף מ''ב העוסקת באנשים שאין להם חזקה: האומנין, והשותפין, והאריסין, והאפוטרופין שלכולם אין חזקה בגלל שישיבתם על הנכס באופן הנוכחי, אינה מהווה ראייה והוכחת בעלות על הקרקע, כיוון שיש סיבה לאי מחאתו של הבעלים. היום נסייג את ההלכות הנ''ל.  
 

הנושא

אמר רב נחמן אמר לי הונא: כולן שהביאו ראיה – ראייתן ראיה, ומעמידין להם שדה ביד גזלן. לעומת זאת, ממשיך רב נחמן: גזלן שהביא ראיה – אין ראייתו ראיה, ואין מעמידין להם אפוטרופוס. 
אומר רב נחמן, כאשר אמרנו במשנה כי לאומנין, שותפין, אריסין ואפוטרופסים אין חזקה, זה רק במקרה ואותו אחד אינו מביא ראיה כי הקרקע שלו, אך אם הביא ראיה (שטר או עדים) – אנו מקבלים אותה, והיא מהווה כעין חזקה.  אז, במקרה כזה – אותם אנשים (אומן, שותף וכד') זוכים בבעלות על הקרקע עליה ישבו במשך שלוש שנים.
לעומת זאת, גזלן – למרות שהביא ראייה אנו חוששים שראיה זו אינה תקיפה, ובוצעה עקב אונס, ולכן, לא מוסרין לו את הקרקע. 
 

מהו המסר?

למדנו כי אריס "המרגיש כמו בבית" כדוגמת ''אריס בתי אבות'' גם נוהג כמנהג ''בעל בית'' ואוכל פירות במשך מספר שנים. אריס זה הינו בן משפחה אצל בעל השדה, שכן אבותיו ואבות אבותיו עבדו באותו מקום ובאותם תנאים.
נלמד מדין ''אריס בתי אבות'' כי רצוי מאוד לתת תחושה של ''להרגיש בבית'' לאורחינו, ועל אחת כמה וכמה לבני הבית שלנו. תחושה זו מקנה הרגשת נוחות, לומר את כל אשר על לבנו ללא חששות, וכן לעשות כלבבנו, ולא להיות טרודים במחשבות מה יאמרו עלינו ואיך יקבלו את מעשינו, הכול במגבלות הסבירות והשכל הישר.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]